ליבריסטאן

ראשי כמה מהוצאות הספרים הגדולות בארץ התראיינו לכתבה של אסתי סגל בגלובס, שעסקה בצונאמי הספרים שמציף את המדפים ללא הפסקה, ובהשלכותיו על מצב התחום במקומותינו. המרואיינים השתמשו בכל כישוריהם הרטוריים כדי להתריע מפני מה שצפוי לנו אם יימשך המצב הקיים, שבו הרשתות הגדולות (ובעיקר "צומת ספרים") שוחקות את מחירי הספרים באמצעות הנחות מפליגות, וחותכות ללא רחמים בהכנסות של כל שאר הגורמים בשרשרת המזון הספרותית. מדבריהם עולה שהצפת הכותרים החדשים היא הכרח במבנה השוק הנוכחי - על המחירים הנמוכים של כל ספר מפצה, לפחות חלקית, כמות הספרים העצומה שרואה אור.

אנשי ההוצאות הציגו באופן כללי את ההשקפה, שאם רק יוגבלו המבצעים ברשתות - למשל, באמצעות חוק שיחייב מכירת ספר חדש במחירו הנקוב במשך תקופה מסוימת - יהיה אפשר להחזיר את השד הזה לבקבוק. זה, לדעתם, מה שיעצור את מעגל הקסמים שבו הרשתות מורידות מחירים, ההוצאות מדפיסות עוד כותרים, הרשתות תקועות עם מלאי מגוון שקשה לשווק ביעילות ומורידות מחירים כדי לפתות קונים, וכך הלאה.

יש כאן למעשה ויכוח קלאסי של ביצה ותרנגולת. ראשי ההוצאות תולים את האשם במחירים; ירון סדן, מנכ"ל עם עובד, אומר: "אם יימשך המצב שספר נקנה על-ידי הרשת ב-15 שקל מהמו"ל ונמכר ב-25 שקל לקהל הרחב, אין סיכוי בעולם שתהיה העזה תרבותית שהיא אם כל עשייה תרבותית". דברים דומים הוסיף מנחם פרי, עורך הספריה החדשה: "המערכת חולה כבר הרבה שנים (…) אנחנו הולכים לקראת סוף הספרות העברית אם זה יימשך ככה". לעומתם, אבי שומר, מנכ"ל צומת ספרים, מזהה את מקור הבעיה דווקא בכמות הספרים. אבל ייתכן מאוד שלמרות דברי המרואיינים, התמונה התזזיתית שנחשפת בכתבה היא עדות למשהו עמוק בהרבה, שנובע מהדינמיקה הטבעית של הענף ולא מאיזו אנומליה נקודתית שאפשר לתקן בדיעבד.

המבנה משתנה

נראה שמצבו הנוכחי של ענף הספרים הישראלי הוא באמת, כדברי פרי, תחילת הסוף - אבל לא של היצירתיות, ולא של הספרות העברית, אלא של כל מבנה ההוצאה, ההפצה והשיווק הקיים היום. לא צריך לחפש רחוק: ממש מעבר לגדר, בתחום המוזיקה, כבר השתנתה כמעט בן-לילה תעשייה שלמה על כל חוקי המשחק שלה. שם, אלה היו הפיתוחים הטכנולוגיים (היכולת להעביר באינטרנט קבצי מוזיקה קטנים ובאיכות גבוהה) שמוטטו את המבנה המסורתי של תאגידי מוזיקה שמוציאים דיסקים, והפכו אותו למבנה מבוזר שבמרכזו עומד המשתמש הבודד. החברות הגיבו אז באיחור, וכמעט איבדו את בסיסן הכלכלי תוך כדי מלחמה חסרת-סיכוי בצורת ההפצה החדשה.

בספרות, הטכנולוגיה שתאפשר להחליף את הספר המסורתי עדיין לא בשלה לגמרי, אבל מכשירי נייר אלקטרוני (כמו "קינדל" של אמזון) כבר קיימים ומשווקים לציבור הרחב, וברגע שהם יצברו תאוצה, הספרות עשויה לעבור מהפכה דומה לזו שעברה המוזיקה עם התפשטות נגני ה-MP3 הניידים. אבל ייתכן שבמקרה הזה, הסתירות הפנימיות במערך הכלכלי שסביב הספרים - אלו שנחשפו בחלקן בכתבה - הן שיאפשרו לטכנולוגיה לפרוץ, ולא להפך. כך או כך, נראה שמעבר לפינה עשויה לחכות עוד מהפכה שמשנה במהירות תעשייה שלמה.

עתיד ההוצאות

להוצאות הספרים יש ארבעה תפקידים עיקריים: 1. סלקציה בין הטקסטים הרבים שנכתבים, כדי לווסת את כמות הפרסומים שרואים אור. 2. תו תקן תרבותי, שמתגלם בעבודה על הספר (כמו עריכה) ובגיבוי שניתן ליצירה מצד מוסד סלקטיבי. 3. תיווך בין הכותב לבין הציבור, על-ידי הדפסת הספר והפיכתו למוצר בעל תפוצה רחבה ככל האפשר. 4. הפקת רווח כספי מפעולתן. מכל אלה, נותר היום למעשה רק התפקיד השני - תו התקן התרבותי. הסלקציה התערערה קשות, הרווח הכספי ננגס בהתמדה, השליטה על התפוצה עברה ברובה לידי הרשתות ועצם קיומו של הפורמט המודפס (במיוחד בסיפורת) כבר מאוים על-ידי התקדים של תעשיית המוזיקה והיעלמות פורמט הדיסקים. מרגע שאמזון החלה לאפשר הורדה באינטרנט של ספרים ישירות למכשיר קריאה (קינדל), ללא צורך בגוף מדפיס, התחילה גלישה במדרון חלקלק שבסופו הגופים האלה פשוט לא יתקיימו.

כך שבקרוב, אולי אפילו בקרוב מאוד, חנויות הספרים יהפכו למקבילה ספרותית של iTunes - אתר ענק שבו יהיה אפשר לדפדף (בצורה מוגבלת) בכל ספר שקיים במאגר, ולהוריד אותו במחיר נמוך ישירות למכשירי קריאה. ההבחנה בין רבי מכר, ספרים חדשים וספרי בק-ליסט תיטשטש אז לגמרי, כי כל הספרים יהיו זמינים באותה מידה. השאלה הגדולה היא מה יעלה בגורל הוצאת הספרים המסורתית, בתקופה שבה אין צורך בהדפסה ואין כלל עותקים פיזיים של ספר: אם כל תרומתה תהיה בתו התקן התרבותי, האם היא תשרוד?

אחרי הכל, מי יודע היום באיזו חברת תקליטים חתום איזה זמר - כשכל שיר או אלבום עומדים בפני עצמם בחנויות מקוונות? ובהתחשב בכך שאז ייחסכו כל עלויות ההדפסה והשינוע, והספרים יימכרו במחיר נמוך מאי-פעם - הדבר ימנע את קיומה של שרשרת מזון כלכלית כמו של היום, כי רק הגוף המוכר יוכל להרוויח מהמכירה סכום מתקבל על הדעת. האם זו תהיה מכת מוות ליכולת להתפרנס מספרות, או שזה דווקא ישחרר את הענף ממעגל הקסמים של היום? הנחת העבודה צריכה להיות שהוצאות ורשתות שיווק שלא יתכוננו בזמן לעתיד כזה, וימשיכו להתרכז במאבקים על מבנה הענף כפי שהוא כרגע, עלולות למצוא את עצמן בנעליים הבעייתיות של תאגידי המוזיקה. כדאי שיזכרו שהיצירה המוזיקלית עצמה לא נהרסה כלל בעקבות השינויים, אבל כל מה שמסביבה הזדעזע קשות. כך שלא לגורל הספרות צריכים ראשי ההוצאות והרשתות לחשוש, אלא לגורל הגופים שבראשם הם עומדים.