בדיון מדעי
ספרייה בשלט רחוק
אם ספר היה רק משהו שקוראים, מצבה של הספרות היה שפוי בהרבה. הבעיה היא שספר הוא גם, ולפעמים בעיקר, דבר שמדברים עליו - וכאן כבר מתחילות הצרות: לא מספיק לפתח מערכת יחסים אינטימית עם היצירה, צריך גם לרוץ ולספר על זה לחבר'ה; ומונוגמיה, כמובן, לא באה בחשבון. כדי להיות מסוגל לדבר על ספרים, צריך להיות דון ז'ואן של כותרים חדשים וישנים, רודף כריכות חסר-מנוחה.
כל זה לא משנה את העובדה הנושנה, שזמננו קצר ויש בחיים עוד כמה דברים לעשות מלבד לבלוע ספרים ולהתפאר במעללינו. וכך, בגלל הצורך לקנות ספרים חדשים ולהיות מעודכנים, הספר הופך לסוג של רהיט: הוא משמש בתור כיסוי אלגנטי לקירות בסלון או בחדר העבודה, מבלי שבהכרח מגיעים לנקודה בזמן שבה פותחים וקוראים אותו. ואולי זה, בעצם, התפקיד של התקצירים שמופיעים על גב הספר; לא לספר על העלילה לקוראים הפוטנציאליים, אלא לספר עליה לאלה שלא יקראו את הספר, ובכל זאת ירצו להפגין ידע כלשהו במה שכתוב בו.
ובכל זאת, ספרייה חסרת-שימוש של אדם אחד יכולה להיות אוצר של אדם אחר; מי לא מכיר את ההנאה שבהיתקלות בספר מעניין על מדף בבית שאליו נקלענו? האמת היא שספרים של אחרים הם, ברוב המקרים, הרבה יותר מעניינים מהספרים של עצמך. אני יכול להעיד שבכל הזדמנות שבה אני מגיע לבית עם ספרייה מכובדת, אני מעביר את הזמן בעיקר בהזיות על ביזה ושוד של חצי ממנה. והנה, בזכות אתר בריטי חדש, עכשיו כבר לא צריך לסמוך על המזל ולקלקל חברויות בעבור חופן ספרים.
האתר, שנקרא BookRabbit, הוא רשת חברתית שאליה כל משתמש מעלה צילומים של מדפי הספרים שלו, וכך משתמשים אחרים יכולים לראות את הספריה ממש כאילו עמדו מולה. במקביל אפשר גם להמליץ על ספרים מסוימים, לחפש אותם, להכין קטגוריות אישיות אהובות ועוד כל מיני פעולות שנועדו לחבר בין אוהבי ספרים. האתר מציע גם חנות אונליין, שמכוונת על-ידי המלצות המשתמשים. לפי ידיעה שפורסמה על האתר בטיימס, מפעילי BookRabbit אפילו שואפים להציב את עצמם כאלטרנטיבה לאמזון - אף על פי שכרגע, משלוחי הספרים מתבצעים רק בתוך בריטניה.
הסוסים יוצאים לפנסיה
ואם כבר הזכרנו את אמזון: מנכ"ל החברה, ג'ף בזוס, התראיין לוול סטריט ג'ורנל ודיבר על עתיד הספרים, כמו שהוא רואה אותו. נושא מרכזי בראיון היה מכשיר הקריאה האלקטרוני קינדל, ובזוס נשמע החלטי למדי בעניין סיכויי החדירה שלו ושל דומיו לשוק: "בנקודה כלשהי בזמן, ספרים ייקראו על מכשירים אלקטרוניים. ספרים פיזיים לא ייעלמו לגמרי, כמו שהסוס לא נעלם לגמרי. אבל אין קביעות לשום טכנולוגיה. אם תחשבו על ספרים, זה מדהים. קשה מאוד למצוא טכנולוגיה שנשארה בצורה כמעט זהה במשך 500 שנה. וכל דבר שהתנגד בעיקשות לשיפור במשך 500 שנה - יהיה קשה לשפר אותו. זה מה שאנחנו מנסים לעשות עם הקינדל".
המראיין סיפר לבזוס שאחרי כתבה קודמת שפרסם על קינדל, הרבה אנשים שלחו לו מיילים שדיברו על התחושה הפיזית הנעימה של הספר הפיזי, שחסרה בספרים אלקטרוניים. על כך בזוס עונה: "אני בטוח שאנשים אוהבים גם את הסוסים שלהם. אבל אתה לא הולך להמשיך לרכוב על הסוס שלך לעבודה רק בגלל שאתה אוהב אותו. זאת העבודה שלנו, לבנות משהו טוב יותר מהספר הפיזי. (…) צריך לזכור שמה שחשוב באמת הוא לא כלי הקיבול, אלא הנרטיב".
הטענה של בזוס נכונה, ובאותה מידה גם מפתיעה: הכיוון הכללי שאליו הולכת החברה המערבית, או האנושית בכלל, הוא כזה של העצמת העטיפה על חשבון התוכן - והטכנולוגיה היא לרוב משתתפת פעילה בתהליך. אפילו בתעשיית הספרות, מושקע מאמץ אדיר בעיצוב הכריכה כדי שהספר יבלוט בחנויות בין הררי הכריכות המעוצבות האחרות - בעוד שהמילים הצנועות שמאחורי הכריכה זוכות, בהרבה מקרים, לטיפול מרושל עד לא קיים. כך שאולי קינדל ודומיו הם המצאה מהפכנית בעוד מובן: הם הולכים נגד הזרם הטכנולוגי, בכך שהם מפקיעים את הכבוד שניתן שלא בצדק למוצר המודפס ומחזירים אותו אל הטקסט עצמו. מי שבטח לא יאהבו את זה הם האנשים שמטפחים ספריות ענק כדי להשוויץ בפני האורחים, ושוכחים שבתוך הרהיטים הצבעוניים האלה מתחבאות גם כמה מילים שרוצות להיקרא.
danext@gmail.com
11 ביוני, 2008 בשעה 14:02
זו תובנה מאוד מעניינת ההליכה של אמזון נגד הזרם ומחזירים את הכבוד מהספר והכריכה אל הטקסט עצמו, אבל אני רוצה לקלקל את החגיגה עם מעט ציניות.
אמזון מפקיעים את הכבוד מהיצירה ומעבירים אותו למטא-עטיפה - אל הקינדל. כמו האייפוד והאוזניות הלבנות שהפכו לסמל - זו השאיפה של הקינדל. הקינדל הוא זיקוק של עטיפות הספרים לכדי עטיפה אחת - העטיפה של אמזון. זה מתקשר לחלק הראשון של הפוסט - הדיבור על הספר. נדמה לי (תחושת בטן) שיותר משאנשים עם קינדל מדברים על הספרים שהם קוראים, הם מדברים על המדיום - על הקינדל.
(ועדיין יכול להיות שזה מוצר מצויין שגם אני אפול שדוד לפניו באיזשהו זמן)
11 ביוני, 2008 בשעה 20:40
אני דווקא לא חושבת שמשקיעים כל כך בעטיפות.
בטח לא העטיפות הבנאליות ברובן שיוצאות כאן בארץ.
לזה יש כמובן הרבה סיבות מלבד השמרנות וחוסר ההבנה של ההוצאות - אבל בעיקר יש סיבה אחת - הגרושים שמשלמים למעצבים. 200$ לעטיפה. במצב הדולר של היום, אפשר להבין למה כל כך הרבה עטיפות שהולכות על המובן מאליו, הסתמי ובנאלי מציפות אותנו.
12 ביוני, 2008 בשעה 11:26
לאורן: האמת, יש משהו בדבריך. לא חשבתי עד עכשיו על הקינדל כסוג חדש של אייפוד. אם יחסי הקינדל עם הספרים יהיו דומים ליחסי האייפוד עם השירים, לא בטוח שזה דבר רצוי. אבל אני בכל זאת תומך במכשירים כאלה (לאו דווקא המכשיר המסוים של אמזון), ולא כל-כך מטעמי נוחות אלא מטעמי אקולוגיה. מכשיר נייר אלקטרוני בקושי צורך אנרגיה (הנייר נשאר עם אותו "הדפס" ללא צריכת חשמל, כל עוד לא עוברים לעמוד אחר - וגם אז, זה לא מסך שצריך להאיר וכו'). לעומת זאת, ספרים פיזיים הם אסון לסביבה - בכמויות הנייר הבלתי-נתפסות שהם מחסלים, בכימיקלים של הדפוס, בשינוע שלהם במשאיות ומטוסים, וכו' וכו'. כך שאם מכשירי הקריאה יבטלו את כל זה, הם כבר עשו את שלהם מבחינתי.
לאסתי: זה נכון שלא ממש משקיעים בעטיפות בארץ, אבל עדיין נראה לי שמשקיעים בהן הרבה יותר מחשבה מאשר במה שנמצא בתוך הספר. כלומר, החיצוניות השיווקית נתפסת בהוצאות כבעלת כוח מכירה גדול יותר מאשר התוכן היצירתי. זה שהם מחפפים גם בתחום הזה, רק מראה על דרך הניגוד את מצב ההשקעה שלהם בעריכה וכו'. כך שכרגיל, המצב לא משהו
15 ביוני, 2008 בשעה 9:07
בקשר לעטיפות, האמת היא שמשקיעים בהם המון כסף. אם נבודד מהמשוואה את שכר הסופרים (וזה בסדר, הוצאות הספרים מבודדות אותו בשבילינו תמורת הזכות שהספר יראה אור) הרי שישנן הוצאות מסויימות בהן ההשקעה בתוכן הספר משתווה להשקעה בעטיפה, מבחינת תכנון+ביצוע אם לא עוברת אותה. העניין הוא אחר - לעיתים קרובות הסופרים, העורכים ואנשי המנגנון חושבים שהם יודעים יותר טוב מהגרפיקאים, ולעיתים קרובות מכתיבים להם את העטיפה הר כגיגית.
ראיתי לפני שבועיים מישהו קורא במכשיר של אמזון, והם באמת הצליחו לגרום לכתוב על המסך להיראות כמעט כמו נייר. החשש שלי מפני המכשיר של אמזון הוא אחר - המכשיר הזה למעשה מייתר את ההוצאה, הן כמנגנון ממיין והן כמנגנון שבידיו ההון לעבד את הספר שלך למשהו ראוי לדפוס. למעשה אולי בעתיד כמו שיש X חברות מחשבים שמייצרות לפטופים, יהיו X הוצאות- אמזון ברנס אנד נובל וכו' כל אחת עם תאימות למכשיר שלה - או לחלופין אפילו פחות מכך.
15 ביוני, 2008 בשעה 15:09
השאלה של מקום ההוצאה בעידן שבו אין ספר פיזי היא שאלה גדולה - וגם התייחסתי אליה באחד הפוסטים הקודמים. אני חושב שתפקיד ההוצאה יצטמצם לתחום של תו התקן התרבותי: כל אחד יוכל כמובן להוציא לאור בקלות רבה מאי-פעם, ללא תיווך של אף אחד, אבל אם הוצאה מכובדת תהיה מעורבת בזה, היא תביא איתה את הגב המקצועי ואת הקונוטציה האיכותית של הספר המוגמר. מה שכן, אם מודל הרווח הנוכחי יקרוס, והעסק יפסיק להיות כלכלי - גם ההוצאות, כמו הסופרים, יצטרכו לעבוד בחינם. ואז השאלה רק מתחדדת, כי מעטים יהיו מוכנים לעסוק בזה באופן פילנתרופי.