ליבריסטאן

17 תגובות לפוסט "ערימה באמצע הכיכר"

1. מאת אלברטו:
   13 ביוני, 2008 בשעה 19:00

   בתור "גורם בכיר ומקורב", אני יכול לומר דבר אחד עיקרי: למה לעזאזל אתה קורא את עמודי הדעות של דמרקר? הבז אתה לזמנך הפנוי? מדובר לרוב באסופת כותבים כושלים שמלהגים בעילגות על עניינים פסוודו-כלכליים. ואני לא מדבר רק על הכותבים האורחים דוגמת יוני סער, אלא גם הקבועים דוגמת מירב ארלוזורוב - עם מאמרים כמו "אולי קרל מרקס צדק" או סקירה מרתקת של היסטורית העם היהודי מהאספקט הכלכלי. שומר נפשו ירחק.

   אה כן, הפוסט מעולה. גם ההצעה עם המשאית. והמקגאפין.

2. מאת דן:
   14 ביוני, 2008 בשעה 10:53

   אלברטו, אני מודה ומתוודה שאין לי תשובה טובה לשאלתך. אני לא יודע מה גורם לי לפתוח גם את החלק הזה בעיתון, שכזכור לך כמעט הפך למקום בעל תפקיד גדול בהרבה בחיי. אולי זו התאווה הבלתי נשלטת לקריאה בזמן הארוחה, שבמסגרתה כל טקסט עיתונאי, מלבד מדור הספורט, הופך למצרך מבוקש. בשביל אנשים כמוני שווה לייצר מסך קטן שמריץ מילים אקראיות ומשקיט את הקראנות המשתוללת.

3. מאת נמרוד ברנע:
   15 ביוני, 2008 בשעה 2:07

   הוא אידיוט, הגיעו השנה 200,000 איש לשבוע הספר, פי שלוש משנה שעברה (ליריד בת"א).

4. מאת nili m:
   15 ביוני, 2008 בשעה 2:10

   מסכימה(סקי), כהרגלי, כמעט עד הסוף. מצד שני, שבוע הספר, בת"א לפחות, באמת דועך, גם אם לאט. זה לא שאין מספיק דוכנים של "ניקול" או שאשכול נבו לא הגיע מספיק פעמים לבקר, אלא בדיוק להיפך: אהבת הספרים או המילה הכתובה לא ממש שם יותר. מסחור לדעת, צניחת המחירים ברשתות הגדולות או פשוט חלק מתהליך רחב יותר - לא לגמרי ברור למה, אבל הקסם פג.

   (נ.ב.: י. קנתה לי ספוג עם דגים קטנים מצויירים עליו).

5. מאת אלמוג מוח:
   15 ביוני, 2008 בשעה 7:56

   מה לא בסדר עם מדור הספורט?ממש נעלבתי בשבילו.
   ממשיכה להנות מרשימותיך. עם המסך זה לא יעבוד. צריך פסקאות.
   לך על סקירה קפדנית של פליירים מתיבת הדואר (הפיזית).
   במקרה שאתה אוכל דגני בוקר-יש עולם שלם של אינפורמציה על האריזה.
   ויש עוד. אל תתיאש

6. מאת אלמוג מוח:
   15 ביוני, 2008 בשעה 8:04

   והעיקר ששכחתי
   למה שבוע הספר?
   מי שאוהב לא צריך שיזכירו לו
   ומי שלא אוהב-שיקנה סרוויס בונבוניירה וואזה גרביים
   הדודה תשמח והילדים גם

7. מאת יואב איתמר:
   15 ביוני, 2008 בשעה 8:53

   התרשמתי מאוד מהבלוג. מהשפה, מהרעיונות. לגבי הפוסט אני חייב לומר שהניתוח שלי של הבעייתיות של עולם הספרות הוא לאו דווקא כלכלי, אלא גם כלכלי. אבל כאשר אתה הולך ליד סטימצקי ברח' דיזינגוף ורואה בחלון הראווה בובות לבושות בקרעי דפים של ספרים ולצידן ספרים בחצי חינם, אין ספק שהספר הפך להיות מוצר צריכה ואם הוא מוצר צריכה אז אפשר לעשות, הנחה ומבצעים, בלי להתחשב בנזק הנגרם לסופר ולהוצאה, שאולי יש להם רב-מכר, אבל אין להם כסף להוציא את הספר הבא. שבוע הספר חוטא לחוויה הבסיסית של הקריאה, ולו רק בגלל העובדה שאין זה המקום שבו נפטרים מהספרים המעניינים אך הסודיים שמסתתרים במחסנים, אלא זו עוד הזדמנות למכור עוד מאותו דבר. הספרים המעניינים באמת הם במחלקת הדפוקים של צומת ספרים או בירידים שעושים מדי פעם בבית ציוני אמריקה, ששם שוב מקלקלים את הקורא הישראלי שיוצא עם בוחטה של ספרים, בזול וחושב כי לעולם חוסן.

8. מאת דן:
   15 ביוני, 2008 בשעה 15:05

   ליואב: מסכים איתך. אני בכלל הגעתי למסקנה שהספרים היחידים ששווה לקנות הם ספרים משומשים, וממש לא בגלל המחיר - אלא בגלל ששם, רחוק מהעכשוויות, הספר חוזר למהותו האמיתית מבחינתי. שלא לדבר על זה שבחנויות של המשומשים מוצאים אוצרות אמיתיים, שחנויות רגילות כבר מזמן שכחו מהם.

9. מאת טלי:
   16 ביוני, 2008 בשעה 15:17

   מסכימה עם הניתוח שעשית למאמר, דן, ובעיקר עם הרתיעה מחדירת גורמים מסחריים שאינם ספרותיים. לגבי אוירת השוק והשיווק הנוגעת לספרים של ממש (ספרים. לא עיתונים, לא צעצועים, לא דיסקים, לא מוצרי חלב ולא אבקות כביסה…) - אני דוקא ממש בעדה.

   רעיון המשאית בכל זאת מרתיע אותי, למרות שהיה גורם לי לנבור שם שעות, קשה לי עם הרעיון של ספרים בערימה על המדרכה, זה מבזה אותם, לתחושתי…

   אין מה לעשות, גם המחיר הוא שחקן בזירה הספרותית, וזה בסדר.
   זה גם חלק מקסמם של ספרים משומשים וישנים. כשאני חוזרת הביתה עמוסה וגדושה בשקיות שמתפקעות בספרים אני הכי שמחה על התכנים, הגילויים וההפתעות, אבל לזה שקניתי המון ספרים בסכום זעום יש חלק בתחושת ההישג והכיף- מודה.

   ועניין אחרון- לצערי, ממה שראיתי במו עיניי בחיפה ושמעתי קצת ממקומו אחרים, שבוע הספר אכן הופך לארוע תל אביבי בלבד…
   בחיפה זה היה עצוב, עלוב ובודד.

10. מאת סרנה:
    16 ביוני, 2008 בשעה 15:20

    הנה הגעתי וגם שמחתי וגם קראתי וגם הסכמתי לא אחת. תן לדה מרקר למרקר.

11. מאת דן:
    16 ביוני, 2008 בשעה 18:51

    לטלי: נכון, גם המחיר הוא חלק מהחוויה, אי אפשר להעמיד פנים שזה לא ככה. אצלי זה קורה בעיקר כשהמחיר גבוה מדי, וזה הופך את קניית הספר למשהו שנראה לי פתאום לא כדאי בעליל. כלומר, אני רוצה את הספר אבל המחיר גורם לי להבין שזה סיפוק שאפשר לדחות אותו. ובקשר למשאית, חשבתי שאפשר לשים על המדרכה יריעת קטיפה אדומה כדי לרכך את המגע

12. מאת דורון בר:
    17 ביוני, 2008 בשעה 8:54

    דווקא אני מעדיף את שבוע הספר בפארק (יותר נחמד, לא?). דבר שני כשאני ביקרתי בשבוע הספר הוא היה די שומם.
    מעבר די מסכים לדבריך, אבל:
    אני חושב שאין מקום לשבוע הספר מסיבה אחת: הוא אינו המקום הזול לקניות! לדוגמא:
    אנושי, אנושי מידי של ניטשה עולה לפי הכתוב עליו 98 ש"ח, יכולת למצוא אותו ב-78 בדוכנים, ואילו אני רכשתי אותו ברשת (באותו יום שבו הייתי בשבוע הספר) ב-65 ש"ח ברשת - ללא תוספת משלוח.

13. מאת דן:
    17 ביוני, 2008 בשעה 9:35

    לדורון: מעניין לשמוע את זה. אני תמיד חושב על הרשת בתור מקום להשיג בו ספרים מחו"ל שאין בארץ, ופתאום גרמת לי להיזכר שגם לספרים מכאן זה יוצא יותר משתלם. מה שכן, בספרים בעברית יש עוד אלמנט שחשוב לי, והוא לקנות בחנויות קטנות ולא בגדולות. להן כל ספר משנה, ואפילו אם הוא קצת יותר יקר גם בשבוע הספר, זה יכול לעזור להן לשרוד. נראה לי גם שלקנות בחנות קטנה זה, מבחינת "מוסר צרכנות", יותר טוב מלקנות ישירות מההוצאה בדוכנים.

14. מאת אורי:
    21 ביוני, 2008 בשעה 16:44

    פוסט מעולה. שמח שהתגלגתי לכאן. גם אני בעד המשאית.
    אחזור לבקר

15. מאת דן:
    21 ביוני, 2008 בשעה 18:22

    לאורי: תודה רבה, שמח שנהנית! נראה לי שבשנה הבאה נציע את עניין המשאית לגורמים המוסמכים. הדלק עליי. להתראות בפוסט הבא.

16. מאת אשי:
    4 במרץ, 2009 בשעה 4:36

    בקופנהאגן יש חנות ספרים קטנה שכל כולה ערימת ספרים אחת גדולה שסביבה עומדים המבקרים ושולפים ספרים.

17. מאת דן:
    4 במרץ, 2009 בשעה 17:23

    נשמע לי כמו מקום שהייתי רוצה לבקר בו. יהיה נחמד אם מישהו ייקח בהשאלה את הרעיון גם לכאן - אני חושב שיהיו לזה הרבה קונים.

לכתוב תגובה

שם

דואל (לא יוצג בשום מקום)

אתר