ליבריסטאן

נפוצים לכל הכיוונים

אחרי כמה שבועות שבהם מוסף גלריה נותר חף מעניינים ספרותיים, כבר התעוררה אצלי דאגה - לא מופרכת מדי בהתחשב במה שקורה בעיתונים בחו"ל - שאולי התחום הזה נפל קורבן להתנקשות שקטה באישון לילה, שהוזמנה על-ידי מקבלי החלטות נלהבים בצמרת הארץ. אבל אתמול הופיעה שם כתבה מעניינת של שירי לב ארי על החלק הבלתי-נראה ביותר בשוק הספרים (חוץ משכר הסופרים) - הלא הוא ההפצה.

הכתבה מלאה במידע על שרשרת ההפצה ועל תפקידם של המפיצים בהצלחתן של הוצאות, והרושם הכללי הוא שלפחות בישראל, היחסים בין שני הגורמים האלה הם לא הרבה יותר ממשחק מתמשך ומייגע של כיסאות מוזיקליים (או ספרותיים): אחת לתקופה קמה ההוצאה, מחליטה שמפיץ א' נמאס עליה ועוברת ברעש ובצלצולים לטיפולו המסור של מפיץ ב', רק כדי להפוך את שעון החול ולספור מחדש את הגרגרים עד להימאסות החדשה.

בעיניי, בכל אופן, הרושם שעולה מהכתבה הוא של עולם ישן, שעסוק במלחמות העבר בזמן שצל כבד נופל עליו מכיוון העתיד. כל התזזית הזו, סביב המפיצים והשפעתם הגורלית על מיקום הספר בחנות או על מספר העותקים שיימכרו במבצע, נשמעת בערך כמו מאבקי כוח עתירי-אמוציות בין חברות ספנות ערב כניסתו לשימוש של מטוס הנוסעים הראשון.

ואולי נעבור מהדימויים אל הדבר עצמו: כל הסימנים מראים שבעוד זמן לא רב, ייפרץ הסכר וספרים יתחילו להיות מופצים יותר ויותר באמצעות מחשבים ורשתות, לא באמצעות המשאית של שמוליק, המפיץ הרגזן-אך-לבבי. במקום לעבור ממפיץ למפיץ, ההוצאות בישראל יעשו בחוכמה אם יתכוננו למעבר כלל-עולמי ממדיום הפצה אחד לאחר, כחלק מהמעבר הגדול יותר למדיום קריאה חדש. והמפיצים, כדי לשרוד, יצטרכו לשבת ולקבל החלטות אסטרטגיות בהיקף ובעומק שחורג בהרבה מ"תרים טלפון ליוסי, תרד עד 40% ותנסה לגנוב אותו משמוליק". אם לא יתנהל תהליך כזה, ההפצה היחידה שתישאר כאן היא הפצתם של כל ההוצאות והמפיצים הקיימים לארבע רוחות השמיים.

המחיר הסביבתי

מזמן לא שמענו מחזית חוק המחיר האחיד לספרים (חוק לאנג) בצרפת, אבל זה לא אומר שנגמר הוויכוח סביב הצעת התיקון לחוק. העיתון La Dépêche du Midi נותן תמונת מצב עדכנית, שממנה עולה בין היתר שיוזם ההצעה לשינויו של חוק לאנג, חבר הפרלמנט ז'אן דיוניס דו סז'ור, ממפלגתו של הנשיא סרקוזי, לא ציפה לעוצמת ההתנגדות שעוררה היוזמה שלו מצד אנשי ענף הספרות. אמנם הוא לא נסוג מכוונתו, אבל מודה בבלוג שלו ש"התיקון הזה יכול לגרום נזקים לחנויות הספרים החלשות והתובעניות ביותר".

דו סז'ור, באופן מפתיע, אומר היום שהמוטיבציה שלו לשינוי החוק היא אקולוגית דווקא: הוא בדק את הנתונים ומצא ש-70 מיליון ספרים שלא נמכרו מושמדים בצרפת לבדה מדי שנה (מתוך 450 מיליון עותקים שמודפסים). חוק לאנג, לדבריו, הוא רצוי כשלעצמו, אבל יש צורך לעדכן אותו כי בנוסח הנוכחי הוא מעודד בזבוז משאבים אדיר. הכתבה לא מסבירה איך הוא הגיע למסקנה הזאת, אבל אפשר להניח שהוא מתבסס על כך שהחוק מעודד הדפסת ספרים ולא-דווקא צריכה שלהם. עותקים שלא נמכרו - גם לא יימכרו, כי אי-אפשר לתת עליהם הנחה במשך זמן רב מאוד. הם יחזרו למחסן, או יישלחו למגרסה שכולה טוב.

כך או כך, נראה שהמודעות הכללית לבעיות אקולוגיות נעשית עמוקה יותר ויותר גם בתחום הספרות. זה טוב, כי הספרים הפיזיים הם בזבזניים עד מאוד במשאבים טבעיים, והוויכוח על המשמעות הסביבתית שלהם צריך להיות מנותק לגמרי מזה שמתנהל בעניין המשמעות התרבותית. לגבי הנימוקים החדשים של דו סז'ור - מעניין אם הצרפתים יבלעו את הצפרדע הזאת בקלות רבה יותר, אחרי שצבעה השתנה משחור לירוק.

כללי הטקס

נעבור לפרסומות. זוכרים את טום בולו, הסופר שחווה את האימה הגדולה מכולן כששמו הוכרז בטעות בטקס פרסי "הספר הוולשי הטוב של השנה", והטעות תוקנה רק בהיותו באמצע הדרך לבמה? ובכן, נראה שבסוף ההשפלה השתלמה. האתר WalesOnline מגלה שעלייתו של בולו לכותרות ברחבי הממלכה המאוחדת עקב המאורע המצמרר, הפכה את ספרו הזוכה-לחמש-שניות, The Claude Glass, לרב מכר. אולי עכשיו, ברוח האמרה הידועה, בולו יתקשר לשר התרבות הוולשי, רודרי גלין תומס, שהכריז עליו בטקס - ויגיד לו תודה על כך שלפחות ביטא את שמו נכון.

ועוד בפרסומות: בתחילת החודש כתבתי כאן על הפואטיקה המתלהמת של החותמות העגולות, שהפכו לפריט חובה בפרסומות לספרים. אחת מהן היא "חדש", שאין בינה לבין חידוש כל קשר הכרחי. מי שרוצה להיווכח בזה יכול לקחת את מוסף ספרים של הארץ, לדפדף לעמוד שבו מתפרסמת רשימת רבי המכר, ולבדוק את תחתיתו. שם מתפרסמת, כבר כמה וכמה שבועות ברציפות, אותה מודעה לעכשיו זה כתוב של אילנה ברנשטיין, ועליה חותמת הכשרות "חדש". הספר אמנם יצא ביוני, אבל מבחינת הפרסומת - הוא תמיד יהיה חדש, לפחות עד שיהיה אפשר להחליף את החותמת באחת נחשקת יותר, או עד שייגמר הכסף למודעה.

danext@gmail.com

תגים: בריטניה, הארץ, מחיר אחיד, פרסומות, צרפת

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום חמישי, 31 ביולי, 2008 בשעה 12:47 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.