נקמת כלורופיל
מבוא למיקרוסקופיה
כל מי שנסע ברכבת ביפן מכיר את שני ידידיו הטובים ביותר של הנוסע (בעמידה) המקומי: הטלפון הסלולרי והספר הקטן. הטלפון, בניגוד לשמו המוטעה, משמש לכל מטרה מלבד שיחה - בעיקר לשליחה ולקריאה של מיילים. הספר, מצדו, זעיר מספיק כדי לאפשר לכל נוסע להחזיק אותו ביד אחת ולדפדף בו בעזרת מניפולציית בוהן מתוחכמת, בזמן שהיד השנייה, שנתלית על החפץ הנייח הקרוב ביותר, שומרת על נייטרליות ולא משתתפת במאמץ. אלא שעכשיו, נראה ששני הידידים הטובים האלה מתחילים להתמזג.
האתר RedOrbit.com מביא את עיקריו של דו"ח, שאותו חיברה חברת המחקר היפנית Impress R&D על שוק הספרים הסלולרי במדינה. כן, יש דבר כזה. הכוונה היא לספרים אלקטרוניים שבמקום להיקרא באמצעות מחשב אישי, מותאמים לקריאה בטלפונים ניידים. לפי נתוני הדו"ח, בשנה שעברה (2007), הוכפלו מכירות הספרים האלקטרוניים-סלולריים והסתכמו ב-204 מיליון דולר, מה שהופך את השוק הזה לגדול פי שלושה משוק הספרים האלקטרוניים למחשבים רגילים. הסוג הספרותי שנהנה מהעלייה הזו יותר מכל הוא הקומיקס, שבו לא צריך לקרוא הרבה טקסט, והמכשירים החדשים בשוק, כמו הדור הנוכחי של אייפון, נתפסים כמי שרק יזרזו את המגמה הזו (בגלל נוחות הצפייה שהם מאפשרים).
את הנתונים האלה מחזק דו"ח קודם על השוק היפני, שהוצג בפורום הבינלאומי להוצאה דיגיטלית (IDPF). את הדו"ח חיברה אחת החברות הגדולות ביפן לספרים אלקטרוניים, Papyless, והוא מצביע על פופולריות מתמשכת ומתגברת של הטלפונים הסלולריים - ש-85% מאוכלוסיית יפן מחזיקים בהם - כאמצעי לקריאת ספרים כאלה שם (הערה לסדר היום: מאחר שהבלוג עוסק הרבה בנושא הזה, ודי מסורבל לכתוב כל פעם "ספר אלקטרוני", החלטתי להשתמש מעכשיו בכינוי אי-ספר, על משקל e-book. כמובן, אין לראות בזה כל שיפוט ערכי על איכות הספרים האלה, רק התייחסות לכך שהם לא ספרים פיזיים. מקווה שהחידוש הלשוני יעבור בהצלחה).
מכל שלל הנתונים בדו"ח, מעניין במיוחד לראות איך מתגמד שוק האי-ספרים הממוחשב לעומת זה הסלולרי. ב-2007, הסתכם מספר אתרי האי-ספר למחשב ביפן ב-11 - בעוד האתרים המקבילים למדיום הסלולרי מנו 448 (כולל תמונות, קומיקס ופרוזה). גם נתוני הקהל שונים לגמרי (הנתונים הבאים הם מ-2006). היחס גברים-נשים בקרב קוני האי-ספרים הממוחשבים הוא 78%-22%, בהתאמה; היחס המקביל בסלולר הוא 45%-55%. קבוצת הגיל הגדולה ביותר במדיום הממוחשב היא קונים בשנות ה-30 לחייהם (40%), בעוד הקבוצה הגדולה ביותר בסלולר היא קונים בשנות ה-20 שלהם (46%).
לחלק גדול מכל זה אחראי, כאמור, הקומיקס - שהוא גם סוג ספרותי פופולרי במיוחד ביפן, וגם מתאים מאוד להצגה על מסכים קטנים. כשלוקחים בחשבון גם את אחוז החדירה הגבוה מאוד של הרשתות הסלולריות המתקדמות במדינה הזו, מתקבל צירוף נסיבות ייחודי למדי, כך שלא צריך למהר ולהסיק ממנו מסקנות לגבי מקומות אחרים בעולם. ובכל זאת, גם אם לבו של הדור שהתרגל לקרוא בקטן נמצא במזרח, לא ייקח הרבה זמן עד שהרגליו יתחילו להשתנות בסוף מערב. האמת, אם מסתובבים בינינו מספיק מזוכיסטים שמרגישים חובה לראות סרט באורך מלא על מסך של אייפון (ובכל זאת קונים הביתה פלזמה של 50 אינץ'), מה ימנע מהם לקרוא את מובי דיק בצורת חילופי אס-אם-אסים בלתי-נגמרים?
רב-שתל
זה היה רק עניין של זמן עד שהטרנד הירוק יגיע גם לתחום הספרים, והאמת, זה איחור משונה: התעשייה הזו היא הרי אימת יערות הגשם, צוררת הפוטוסינתזה, ידיה מגואלות בכלורופיל עד ללשד עצמותיה. ובין אם מדובר בגרפומן או בסופר מוכשר, שניהם לא שונים זה מזה בכישרונם להמיט אפוקליפסה על עצי העולם בכל פעם שיש להם משהו לומר. זאת, אגב, הסיבה העיקרית שבגללה אני תומך באי-ספרים - ועד שהם יצברו תאוצה, וימנעו את הצורך להחריב את הטבע בתמורה לקצת אסתטיקה אופציונלית, יש פתרון ביניים.
קוראים לזה אקו-ליבריס (www.ecolibris.net): אתר שמאפשר לכם, הקוראים המכורים והמסורים, לשתול עצים חדשים במקום אלה שנעקדו על מזבח יצירת האמנות שאתם מדפדפים בה לפני השינה. היוזמה נועדה, פשוט, לאזן את ההרס הסביבתי שגרמו הספרים - ואלוהים, לא היה לי מושג בכמה הרס מדובר. לפי הנתונים שמציג האתר, 20 מיליון עצים נכרתים מדי שנה לצורך ייצור הספרים שנמכרים בארה"ב לבדה. אכתוב את זה שוב, עם האפסים: 20,000,000 עצים. בשנה אחת.
בתור מענה חלקי לבעיה, האתר מאפשר לגולשים לתרום לשתילת עצים - כל אחד ומספר הקורבנות שנדרשו כדי לפרנס את תאוות הקריאה שלו. המינימום הוא חמישה עצים, המקסימום הוא 500. ואפשר כמובן לחזור ולתרום עוד ועוד. האתר נועד לקידום "קריאה בת-קיימא", ולמרות הנטייה לנשוף בבוז לשמע הרעיון, נראה לי שאנשים קוראים הם האחרונים שיכולים להתעלם מהשלכות המעשים האישיים שלהם על הסביבה. מילא אם רבי-מכר היו מעלימים רק את האיכות ממדפי החנויות, הבעיה היא שהם מעלימים גם בתי-גידול שלמים מעל פני האדמה. הפתרון שלי, כמו שאמרתי, הוא אלקטרוניקה - ומי שמעדיף לשמור אמונים לספר הישן והבזבזני, שלפחות ישתול עוד כמה ספרים במקומו.
danext@gmail.com
15 ביולי, 2008 בשעה 14:42
"החוות ממוקמות בעיקר במערב התיכון, במישורי עשב גדולים. זוהי אדמה חקלאית המשמשת בעיקר לגידול חיטה ותירס. אבל, אני טוען, אפילו אם החווה באה על חשבון חורש טבעי, עדיין אין בכך נזק סביבתי. העצים נכרתים אחרי גידול של שלוש שנים, ומייד אחר כך נשתלים חדשים במקומם. השטח נשאר תמיד ירוק, מייצר חמצן וסופג פחמן. צריך גם לשים לב שככל שעולה הביקוש לעצים ממקור זה, כך מתרחב שטח החוות. ולכן, ככל שנמחזר פחות נייר יהיו יותר עצים. אני הולך לספוג תגובות זועמות על המשפט הזה."
(מכאן: http://www.mazhir.com/?p=127)
15 ביולי, 2008 בשעה 17:56
נפלא האקו ליבריס, פשוט רעיון ענק.
שים לב גם לקופי המעולה. eco libris שמתכתבת כל כך יפה עם ex libris
15 ביולי, 2008 בשעה 20:27
לשלא לומר: מעניין, לא ידעתי את הדבר הזה. אבל אני מתנגד לכריתה מסיבה אחרת - שאם יש אלטרנטיבה טובה יותר, שלא כרוכה בהשחתת טבע (בין אם זה טבע ראשוני או שתול על-ידי אדם), מבחינתי עדיף לבחור בה. איפשהו, להגיד שזה בסדר לכרות באופן מסיבי כי תמיד נשתלים עצים חדשים במקום הכרותים, נשמע לי כמו לומר שזה בסדר לטבוח מיליוני תרנגולות מדי יום, כי אחרות נולדות במקומן. את אלה שנשחטו עם סכין חד, הטיעון הזה לא ממש יעניין… וכן, אני יודע שאני נשמע כמו מחבק עצים תמהוני, אבל לדעתי גם לעצים יש זכויות. שלא לדבר על החיות שתלויות בהן - כריתת יערות הורסת בתי גידול עצומים, וזה עוד נתון שצריך להתחשב בו.
לאסתי: נכון? גם אני התלהבתי. אגב, אנחנו מתכננים מיזוג - אקו-ליבריסטאן!
15 ביולי, 2008 בשעה 23:32
נורא חבל שאי אפשר לצרף תמונות לתגובות כי הייתי שמחה להביא לך כאן איזה קמפיין או שניים שמדברים בדיוק על העובדה שהעץ שהולך הולך יחד עם החיה שהעץ היה ביתה.
15 ביולי, 2008 בשעה 23:55
ואגב, יוזמי אקו ליבריס הם ישראלים בתפוצות.
16 ביולי, 2008 בשעה 8:01
יש בזה משהו- לכל "נייר ממוחזר" יש גם מחיר סביבתי בצורה אחרת. המחזור כרוך בהובלה ובתהליכים תעשייתים שונים, וצריך לשקלל את הסך הכל של מחזור לעומת אי מחזור. בעניין היותר עצים ככל שנמחזר פחות, בעיניי ההדיוטות נראה לי שפשוט טרם הגענו למצב הזה.
המחזור הוא אולי הרע במיעוטו. טוב יותר- לצרוך פחות. בעיקר מוצרים מזהמים, או ארוזים באריזות מזהמות. או שמדלדלים באכזריות את משאבי הכדור בחמרי מגלם והובלה.
קצת אופטופיק אבל אין דבר
16 ביולי, 2008 בשעה 19:22
לכל פעילות אנושית יש השלכה סביבתית. מעניין יהיה לבחון כמה מייצור הנייר בעולם הולך לספרים, כמה לעיתונים וכמה למוצרי צריכה אחרים. כמו במקורות ייצור הנייר - שעובדתית עיקרם אינם יערות הגשם - מדובר בנתונים מדידים. לא אתפלא אם על עלונים פרסומיים חינמיים ופרוטוקולים של בתי משפט האנושות מבזבזת יותר חומר גלם מאשר על ספרים.
אולי באמת יש מקום לרגולציה גם גאן, כמו על מי יימכר בצומת ספרים. זה לא פרודיה ולא מדע בדיוני - עד לפני לא הרבה שנים היתה רגולציה על יבוא נייר לארץ. וכשרגולציה זו תוחזר, המדינה תוכל לקבוע, לפי האיכות כמובן, אילו ספרים יזכו להקצבת גלילי נייר להדפסת ספריהם. יש לי הרגשה שבטווח הרחוק אולי זה אפילו ישפיע, כמו שכמה מהכותבים פה מקווים, על רשימת רבי המכר (מה גם שמניסיונות קודמים ברפובליקות סוציאליסטיות אפשר להעריך שזה גם יצמיח גם ספרות סמיזדט מחתרתית. מה שאומר שככה נרוויח מכל הכיוונים).
נשמע מופרך? הלו, לפני שנים לא רבות גם לביטלס לא נתנו להופיע כאן. נראה לכם שטעם הקהל או איכות מקבלי ההחלטות השתפרו?
17 ביולי, 2008 בשעה 18:06
יסלח לי דם הכלורופיל השותת, אבל האם רק אני מ-זו-ע-ז-ע-ת מהרעיון של ספר בנייד?! הרי ספר שאפשר לקרוא בנייד, שומו שמים, גורר כתיבה שמתאימה לנייד… ואז אנה אנו באים …
17 ביולי, 2008 בשעה 18:28
לנקרנית: איתך בזעזועך. אבל האמת היא שגם עכשיו יש כתיבה שמתאימה לסלולרי, רק שמשום מה היא יוצאת בתוך ספרים… אולי ככה תהיה חלוקת עבודה יותר יעילה.
לאחמד: נראה לי שכל דבר שיביא ליצירת ספרות מחתרתית טובה בארץ יהיה מבורך. מה שחשוב באמת הוא מה שמחוץ לרשימת רבי המכר, לא מה שבתוכה - אם רק הספרים שלא נכנסים אליה היו שונים מאלה שכן, היינו במצב מצוין. ואני בטוח שיש עוד ענפים שמבזבזים נייר (ועצים, וחיות שתלויות בהם) כמו הספרות ואפילו יותר, רק שאיכשהו, זה הרבה פחות נעים כשמה שיוצא בסוף הוא יצירת אמנות דלוחה: בשביל זה הרסנו יער? לא נעים… לפחות בבתי המשפט, הנייר מביא לכך שנעשה צדק פה ושם.
17 ביולי, 2008 בשעה 20:14
ליפנים יש כבר סוגה שמתאימה לנייד-שירי הייקו.
נסו לשלוח אותם בsms ותווכחו.
23 ביולי, 2008 בשעה 20:34
שלום לכולם ותודה לדן על האזכור של אקו-ליבריס! נהניתי מאד לקרוא את הדיון המעניין שהתפתח כאן ואני רוצה להוסיף כמה הערות:
1. ראשית, מרבית הנייר מגיע היום מיערות. Mandy Haggith שחקרה את מקורות הנייר וכתבה עכשיו ספר מצויין על כך בשם Paper Trails (לינק לפוסט שכתבתי עליו - http://ecolibris.blogspot.com/2008/07/mondays-green-books-series-paper-trails.html)כותבת כי:
"No one likes to think of trees being felled, but many of us have a cosy image in our heads that it all comes from recycling or "sustainable" woodlands growing in neat rows, perhaps somewhere in Sweden. It's a myth. Globally, 70 per cent of the 335 million tons of paper the world uses each year comes from natural, un-farmed sources. In Canada, the UK's biggest source of pulp, 90 per cent of its output comes directly from its ancient forests."
מעבר לכך, גם חוות העצים שמהוות את יתרת מקורות הנייר מזיקות לסביבה ונחשבות כאלטרנטיבה לא ידידותית לסביבה. כלומר, בסך הכל ייצור הנייר כיום לספרים מגיע ברובו ממקורות שאינים בני קיימא ופוגעים בסביבה. המטרה שלנו באקו-ליבריס היא ליצור מודעות לצורך בשינוי המצב בתעשיית הספרים ובמעבר לחלופות ידידותיות לסביבה כמו שימוש בנייר ממוחזר, שעדיין מהווה רק כ-5-10 אחוזים מכלל הנייר בתעשיית הספרים בארה"ב.
מעבר לכך, אנחנו רוצים שקוראים, סופרים, חנויות ספרים ומוציאים לאור לא ישבו בחיבוק ידיים עד שהיום הזה יגיע ובינתיים יעשו משהו לקזז את ההשפעה של ייצור הנייר על ידי שתילת עץ עבור כל ספר שהם קוראים/כותבים/מוכרים/מוציאים לאור. ביחד אני בטוח שנוכל להניע את גלגלי השינוי שכבר אפשר לראות סימנים ראשוניים שלו מכל עבר .
ועוד מילה אחת - לגבי החלופה האלקטרונית: נכון שכשקוראים ספר אלקטרוני אף עץ לא נכרת וזה מעולה, אבל גם לקריאת ספרים אלקטרונית יש השפעות על הסביבה ולמרות שהאמונה הרווחת היא שעדיין מדובר בחלופה טובה יותר לסביבה מקריאת ספרים מנייר, הרי שעדיין לא נעשתה בדיקת מחזור חיים מקיפה (life cycle assessment) שתוכיח זאת באופן מובהק. כך שבנושא הזה אנחנו עדיין מחכים למידע נוסף. מי שרוצה לראות מה נכתב עד היום בנושא, מוזמן להיכנס לדף שהקדשנו לו באתר שלנו - http://www.ecolibris.net/ebooks.asp
אתם גם מוזמנים להציץ בבלוג שלנו שעוסק בכל מה שקשור לקריאה ירוקה, ספרים עצים ומה שביניהם.
אשמח לענות על שאלות נוספות. אפשר למצוא אותי במייל raz@ecolibris.net
ושוב תודה לדן ולכל המגיבים!
רז גודלניק
אקו-ליבריס