עודף ממיליארד
דרקון ספרים
איכשהו, נוטים היום לחשוב שהשפעתה של סין על העולם מתמצה בייצור זול של סחורות וברעב בלתי-נדלה למשאבים. אבל כדאי להתחיל להתרגל לרעיון, שההשפעה שלה יכולה בקלות לעבור גם למישור הרעיוני, ולשנות לגמרי הנחות יסוד שנראות כרגע יציבות מאוד. והנה דוגמה: חברת הבידור הסינית שאנדה הודיעה על הקמת חטיבה ספרותית בשם Shanda Literature, שתצטרף אל פעילויות הרשת ומשחקי הוידאו שכבר קיימות בחברה. עד כאן, נשמע כמו צעד שגרתי למדי בעולם העסקים - אבל האמת לא יכולה להיות שונה יותר: הספרים ששאנדה עומדת להוציא לאור יתבססו על תוכן שאותו כותבים גולשי אינטרנט מהשורה.
מתברר שמתחת לאפנו המערבי, שעדיין מריח בעיקר את העולם הספרותי הישן ותוהה מה יעלה בגורלו - בסין כבר נקבעו בתחום הזה עובדות חדשות, שבוודאי תהיה להן השפעה מרחיקת לכת גם על מדינות אחרות. כבר עכשיו מחזיקה שאנדה בבעלותה שלושה אתרי ענק, שהם למעשה רשתות חברתיות שמבוססות על תוכן גולשים ספרותי. ביניהן נמצאת הפלטפורמה הספרותית הגדולה בסין, Qidian.com, עם 20 מיליון חשבונות רשומים ו-220 מיליון עמודים נצפים מדי יום. וכל זה מוקדש בלעדית לכתיבה ולקריאה של סיפורים.
לדברי מנהל החטיבה החדשה, שיאוצ'יאנג הו, בהודעה לעיתונות, החברה "תקבץ יחד את הכותבים המוכשרים ביותר בספרות המקוונת הסינית". הטקסטים הטובים באתרי הספרות יהפכו לספרים ממשיים, ויו"ר שאנדה, צ'ן טיאנצ'או, הוסיף שהספרים החדשים שתוציא החברה יוכלו לשמש, בין היתר, גם כבסיס לעלילות חדשות בשביל משחקי הווידאו שהיא מפתחת. ואם המספרים הקודמים שנזרקו לחלל האוויר לא הרשימו אתכם, אז דעו שקהילת המשחקים הווירטואלית של שאנדה, שמכונה Home Valley, מתפארת ב-600 מיליון חשבונות (כן, כן), כך שאם החברה תיצור חיבור מוצלח בין עסקיה הבידוריים לאלה הספרותיים, עומד לרשותה מאגר קוראים ששווה כמעט למספר התושבים המשולב של ארה"ב והאיחוד האירופי.
מה כל זה אומר על תעשיית המו"לות המסורתית? גם בלי להשמיע נבואות שחורות, מספיק להסתכל על כל האפסים הבלתי-נתפסים האלה כדי להבין שבסין מתרחש שינוי, שגם באקלים רווי הגזמות כשלנו, אפשר בלב שלם לכנות אותו "דרמטי". עוד עדות לכך אפשר למצוא בהודעתו העדכנית של תאגיד המדיה הגרמני ברטלסמן AG על קיצוץ נוסף בנוכחות שלו בסין.
התאגיד יבטל את "מועדון הספר הסיני" שהקים, יסגור עד ה-31 ביולי את כל תשע חנויות הספרים שהוא מחזיק בשנחאי, ויפסיק את פעילותה של חברת הבת שלו בעיר. ההודעה מצטרפת להודעה קודמת, על סגירת 36 חנויות של הרשת בבייג'ין. המכירות של חנויות ברטלסמן בסין ירדו משמעותית ב-2004 ו-2005, ובצ'יינה דיילי מביאים את הערכתם של אנליסטים, לפיה כישלון "מועדון הספר הסיני" נגרם כתוצאה מהפופולריות המתעצמת של חנויות ספרים באינטרנט, ששאבו נתח נכבד מהרווחים של חנויות הספרים הפיזיות.
הסינים, כך נראה, אמרו את דברם: הרשת היא מקומה החדש של הספרות, והיחס בין השתיים שוויוני ודו-סטרי. בסין, לא רק שספרים נמכרים טוב יותר באינטרנט, אלא שעכשיו, עם הצעד של שאנדה, האינטרנט גם תהיה מקור לתוכן הספרים עצמו. השאלה אם זה טוב או רע נתונה כמובן לויכוח, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. כמו שזה נראה, בקרוב גם הדרך שבה אנחנו קוראים תהיה מייד אין צ'יינה.
ספרות בלשית
לקח כמה שנים להודות בזה, אבל בשלב מסוים אי-אפשר היה להכחיש: לא כל הפרקים בסיינפלד היו כאלה גאוניים כמו שחשבנו בזמן אמת. מה שכן, הפרקים הטובים היו, ונשארו, מופתיים. אחד מהפרקים האלה היה זה שבו ג'רי מסתבך עם הספריה העירונית, בגלל עותק של חוג הסרטן שאותו שאל ב-1971 ושכח להחזיר במשך יותר מ-20 שנה. בגלל החטא הקדמון הזה הוא נרדף על-ידי מר בוקמן, "בלש פרטי" של הספריה - המצאה שנראתה בזמנה אבסורדית למדי, אבל הפכה בינתיים לחלק מהמציאות בצד השני של האוקיינוס, בבריטניה.
מועצת מחוז נורפולק הודתה בשבוע שעבר שבמשך שלוש שנים, היא הוציאה לא פחות מ-82,368 פאונד על הפעלת בלשים פרטיים, שעקבו אחר תושבים בעלי חוב במטרה לגבות מהם את הכסף. מתוך הסכום הזה, 9,190 פאונד שימשו בלעדית למעקב אחר אנשים שלא החזירו ספרים לספריה. בדיווח של טלגרף נחשף עוד, שבמשך שש שנים שילמו תושבי נורפולק קנסות ספריה שהסתכמו יחד ב-1.4 מיליון פאונד.
החדשות הרעות הן שאנשים עדיין לא מחזירים ספרים לספריה בזמן; החדשות הטובות הן שאנשים עדיין מנויים בספריות. והחדשות המשונות הן שמר בוקמן קרם עור וגידים בממלכה המאוחדת, ויצא לרדוף את הבריטים המעטים שעוד טורחים לקרוא ספר מדי פעם. ואם צריך בלשים פרטיים כדי למצוא אותם, אולי הם מעטים יותר משנדמה. עכשיו רק צריך איזה בלש שיגלה מי מבין קוני רבי המכר גם קורא אותם בפועל, כי יש לי תחושה שמספרם של אלה שעושים כך הוא אפסי בדיוק באותה המידה.
danext@gmail.com
7 ביולי, 2008 בשעה 11:48
את הקנסות שנגבו (ובצדק) מהחנטרישים שלא מחזירים ספרים לספרייה יש לתת כבונוס (ו/ או כפיצוי) לאלה שקנו (לא בצדק!) רבי מכר אבל לא קראו (ובצדק).
ויפה שעה אחת קודם. ויוחזר המנדט הבריטי.
7 ביולי, 2008 בשעה 12:42
איזה כיף לקרוא כאן. האם אני מבינה נכון? אתה אומר שמיליארד סינים לא טועים? אני אומרת, נחכה ונראה אילו מין ספרים ייצאו ברשת ההמקוונת - המילה האחרונה עוד לא נכתבה…
7 ביולי, 2008 בשעה 13:29
כיף לקרוא שהסינים כותבים הרבה ברשת. אבל האם זו לא אופנה חולפת שתיעלם בקרוב? לפני שנים לא רבות הבלוגוספירה העברית פרחה וטקסטים איכותיים הועלו לרשת בלי הפסקה. ההתלהבות הייתה גדולה. והנה כיום אנחנו רואים שבלוגים רבים נסגרים (כולל POPUP של יובל דרור שהיה הכי פופולרי בישראל אם אני זוכר נכון) וגם האיכות של הכתיבה ברשת מתדרדרת. נראה שלאחר הפרץ הראשוני וההתלהבות מעצם האפשרות לכתוב ברשת האנשים שפכו את כל מה שהיה להם ונרגעו. או שאני טועה?
בכל אופן הבלוג הזה נשאר דוגמא לכתיבה איכותית. כן ירבו.
8 ביולי, 2008 בשעה 11:28
לאחמד: יפה אמרת! במיוחד החלק של המנדט. למרות שאני הייתי מעדיף מנדט של דנמרק - יותר נחמדים, פחות צבועים. אישית, הבריטים לא אהובים עליי במיוחד, ואחת השאלות הקיומיות שמעסיקות אותי - ללא פתרון - היא איזה מהעמים גרוע בעיניי יותר: הבריטים או הצרפתים.
לנקרנית: חס וחלילה, לא אמרתי שמיליארד סינים לא טועים. ברור גם שלתופעה שכתבתי עליה אין שום קשר הכרחי לאיכות הכתיבה, שמעולם לא היתה פונקציה של מאסות. מה שכן, כשהמאסות מחליטות משהו, קשה לעצור אותן!
למיכאל: יכול להיות שזו אופנה חולפת, אבל לדעתי עצם ההיקף האדיר של התופעה יכול ליצור שינוי גדול, אפילו אם הזרם ייחלש בהמשך. מה גם שבמקרה הזה לא מדובר בבלוגים, אלא במשהו שדומה אולי ל"במה חדשה". גם זה לא בדיוק חידוש היסטרי, מן הסתם, אבל שוב - יש הבדל בין אתר של כמה רבבות ישראלים לאתר של כמה עשרות מיליוני סינים. יהיה מעניין לעקוב אחרי המגמה הזו.
ואני שמח שאתה נהנה מהבלוג! בהקשר הזה, נראה לי שאחת השגיאות הגדולות של בלוגרים באשר הם היא חוסר ההתמקדות בנושא מסוים. המחשבה שאפשר פשוט לכתוב על "הכל", בלי להציע שום כיוון מוגדר, היא שגרמה להידרדרות באיכות.
8 ביולי, 2008 בשעה 15:06
לגבי חוסר התמקדות, ייתכן שאתה צודק. מאידך, אין הרבה נושאים שאפשר לכתוב עליהם משהו חדש מדי יומיים-שלושה. זה מזכיר את הכתבים המסקרים בתקשורת נושאים מוגדרים. בדרך כלל הנושאים היחידים עליהם ניתן לדווח כל הזמן הם כמובן צבא - ביטחון וכלכלה. רפואה, סביבה, תשתיות, בעיות חברתיות - כל אלה, למרבה הצער, מעוררים עניין אצל מעטים מאוד והדיווחים עצמם הם תמיד אותם דיווחים. חוץ מזה, אדם מן השורה על מה יכתוב? על החוויות האישיות שלו? על העבודה? הלימודים? המשפחה? זה לא ימשוך אליו קוראים, וגם הבלוגים יהיו דומים זה לזה כי החוויות של האנשים דומות ברובן.
לדעתי כדי לכתוב בלג טוב צריך קודם כל לדעת לכתוב. הניסוח הוא מה שחשוב. בכך, ללא ספק, גם יתרונו של הבלוג הזה.
8 ביולי, 2008 בשעה 20:59
ישנו הבדל אמיתי בין שוק הספרים בסין לבין שוק הספרים בעולם המערבי. בסין וביפן משתמשים בכתב האנג'י ובנגזרתו קאנג'י. הדבר הזה אומר שכל אות היא למעשה מילה. וכל צירוף של אותיות (מילה אצלנו) הוא משפט אצלם. לכן, הספרים שנכתבים באופן הזה מאוד קלים לקריאה מהירה מהרשת.
בעולם המערבי זה לא כך. הספרים הם ארוכים יותר, ואי אפשר לקרוא אותם ישירות מהמחשב. ולכן אני לא חושב שהמהפיכה תפלוש הנה. ואני מצטער לומר את זה, כי אני חושב שהספרים פה באמת יקרים מדי.
9 ביולי, 2008 בשעה 8:46
[...] המשכתי לחשוב על זה, והפוסט התחיל להיכתב. ואז ראיתי את הפוסט הזה של דן בורנשטיין מליבריסטאן. בפיסקה השנייה שלו כותב [...]
9 ביולי, 2008 בשעה 10:31
לחסר מעש: בתור מי שמבלה זמן יקר מחייו בחברת קאנג'י, אני צריך לומר שהוא אמנם מאפשר קריאה יותר מהירה, במיוחד בכל הקשור להבנת המשמעות הכללית של הטקסט - אבל זה לא נכון לומר שכל סימן הוא מילה בפני עצמה.
בסינית רוב המילים מורכבות משתי סימניות לפחות, ומילות הקנג'י ביפנית גם הן לרוב בנות שתי סימניות ומעלה (מלבד הפעלים, שהם בד"כ קאנג'י אחד + קאנה, כתב פונטי).
הבעיה שזה גורם היא שלא תמיד ברור איפה נמצא הגבול בין המילים. ביפנית זה עוד בסדר, בגלל הקאנה, אבל בסינית אתה תראה שורות ארוכות של סימניות בלי הפרדה ביניהן (בשתי השפות לא משתמשים ברווחים), ותצטרך הכרה מוקדמת של המילים כדי לדעת להפריד ביניהן. כך שבשורה התחתונה, לא נראה לי שזה הופך את חייהם לקלים באופן מיוחד לעומתנו בכל הקשור לקריאה על מסך. נכון שבשפות מערביות, המילים עצמן באמת ארוכות יותר מבחינה גרפית, אבל מצד שני הרבה יותר קל לדעת איפה מתחילה אחת ואיפה מתחילה אחרת, בלי שום היכרות מוקדמת עם המילה.