עריקים של נייר
עידן הצבעים
מי רוצה את הספרים שלו - את כולם - בוורוד זרחני? או בכל צבע מהמם ומדהים אחר? כנראה שבעלי הקינדל 2.0 של העתיד הקרוב, אם להאמין להדלפה הזאת שהופיעה באתר CrunchGear. האתר מדווח, מפי מקור באמזון, שהדור הבא של קורא האי-ספרים (תזכורת: זה עברות שלי למונח e-book, כלומר ספר אלקטרוני) יגיע לחנויות כבר באוקטובר - וכרגע קיימים שני דגמים שונים של המכשיר החדש. הראשון הוא מכשיר זהה בגודלו לקינדל הקיים, אבל עם מתקדם יותר, עם ממשק משתמש משופר. הדגם השני הוא בגודל של 21 על 28 ס"מ (בקירוב), גדול בהרבה מהמכשיר הנוכחי, ואמור להגיע לחנויות בשנה הבאה.
שני המכשירים יוצעו במגוון של צבעים אפשריים, בדומה לאייפוד של אפל, וכאן לא נגמר הדמיון ביניהם. האתר מזכיר את תחזיתו מחודש מאי של מארק מהאני, אנליסט בסיטי-גרופ, שלפיה מכירות הקינדל עשויות להגיע עד 2010 לסך של 750 מיליון דולר, קפיצה דומה לזו שעשה האייפוד - שמכירותיו הסתכמו ברבעון הראשון ב-129 אלף יחידות, והגיעו בהמשך לתפוצה עולמית של 100 מיליון יחידות.
גם במקום אחר לגמרי מורגשת התעוררות בתחום קוראי האי-ספרים - ושם הצבע לא נמצא על המכשיר, אלא בתוכו. חברת פוג'יטסו היפנית עומדת לשחרר לשוק את מכשיר הנייר האלקטרוני החדש שלה, FLEPia, שיוכל להציג צבע מלא ולהתחבר לרשתות אלחוטיות להורדת תוכן (הנה פרטים באנגלית על המכשיר באתר החברה - הפרטים נכונים לתחילת השיווק המוגבל, בשנה שעברה). המכשיר יגיע בשני פורמטים, A4 ו-A5 (גודל של ספר רגיל) ויימכר ב-100 אלף ין ליחידה. נשמע הרבה? בצדק - הסכום שווה כיום ל-3,200 שקל חדש. בלבד.
הפיתוח היפני, שמכניס לראשונה צבע למדיום הנייר האלקטרוני, מוציא את תחום האי-ספרים ממגבלת הז'אנרים שלו: עכשיו אפשר להוציא בפורמט הזה גם ספרים עם תמונות ואיורים, ולא רק טקסט או גרפיקה בשחור-לבן. כך שיכול מאוד להיות ששולחן הקפה שלנו עומד להתייתם מספרי האמנות עבי-הכרס, שקיבלו ממנו את שמם. צריך לקוות ש-FLEPia ייראה טוב עם כתמי קפה עגולים, אחרת זה פשוט לא זה.
פלישת חוטפי הכריכות
בריחת המוחות לאמריקה מעולם לא היתה תופעה ישראלית בלבד. ה-Brain Drain הוא בסך הכל תהליך עולמי של ברירה טבעית: האמריקאים משתמשים בכסף כדי לשאוב אליהם את מיטב הנוירונים האנושיים, ובמקביל מפיצים מותגים ומוצרי תרבות כדי לוודא שהנוירונים הפחות טובים יתנוונו עוד ועוד. כן, מוחות יכולים לקחת דרכון ולברוח אל מעבר לים - או להישאר בסביבה הביתית ולשקוע בתוך הגוף, עד שהם נעצרים איפשהו בתחתית הבטן. ואל מנוסת התאים האפורים מערבה מצטרפת גם, כמו שמדווח גרדיאן, מנוסת ספרים.
אוניברסיטאות אמריקאיות קונות ומעבירות מבריטניה ארכיונים ספרותיים שלמים: הן פונות לסופרים יחידים או ליורשיהם ומציעות סכומים שהאוניברסיאות הבריטיות מתקשות להתחרות בהם. אוניברסיטת אמורי בג'ורג'יה, למשל, רכשה לאחרונה אוספים ספרותיים של דמויות כמו טד יוז וסלמן רושדי, ואוניברסיטת טקסס רכשה מהסופר ג'ים גרייס, שמתראיין לכתבה, את כל כתבי היד והרשימות שלו. ספרן בריטי מתוסכל אפילו סיפק לגרדיאן משחק מילים חביב על אמרתו של בנג'מין פרנקלין: "יש שני דברים בלתי-נמנעים: מוות וטקסס" (באנגלית זה כמובן נשמע יותר טוב: במקור מופיעה המילה taxes, שהוחלפה ב-Texas).
אז נכון שעל בני האי הבריטי נפלה אימתו של שואב אבק ספרותי, שהופעל על עוצמת "מקסימום" בצדו השני של האוקיינוס האטלנטי, אבל אפשר גם לראות בזה את הצד החיובי: גם בעידן הניאו-אנאפלביתיזם, יש עדיין מי שמוכן לשלם, והרבה, כדי לקנות את גושי הנייר האליטיסטיים האלה שרוב האנושות כבר מאסה בהם. התאים האפורים אולי קונים כרטיס בכיוון אחד, אבל לפחות מישהו מחכה להם עם שלט בירידה מהמטוס - וכנראה שגם ספרים יודעים איפה הם רצויים יותר.
danext@gmail.com