קריעת רשות
הספר כצנחן חופשי
כמו תמיד, השורה התחתונה היא החשובה. ובכתבה שהופיעה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות (גילוי נאות / פיקנטריה חסרת משמעות: אני כותב בעיתון הזה), ושעסקה ברשת צומת ספרים ובהשפעת מבצעים כמו "ספר שני בשקל" על הענף, השורה התחתונה והאחרונה בהחלט בטקסט יכלה לספר לבד את כל הסיפור. אבי שומר, מנכ"ל הרשת, נשאל איזה מבצע שיווקי הוא מתכנן לשבוע הספר הבא, ותשובתו המיידית היתה: "שני ספרים בשקל". וזה הסוף. בהרבה יותר ממשמעות אחת.
בכתבה התברר, בין היתר, שצומת ספרים מכרה בזכות מבצע "ספר שני בשקל" לא פחות ממיליון ספרים בחודש שבו נכלל שבוע הספר. לכאורה, דבר נפלא - שגשוג לכל, עליצות בחוגי הספרות ומעמד של מתעשרים חדשים ששם את ההייטקיסטים בכיס הקטן. במציאות, נחשפה השפעה הרסנית של התהליך הזה על הוצאות הספרים - כולל התעצמות של הוצאת כנרת-זמורה ביתן, ששואבת סופרים מהמתחרות בגלל בעלותה על צומת ספרים ויכולתה להמליך רבי-מכר כרצונה.
ידועה דעתם של מו"לים שונים, כמו מנחם פרי (הספריה החדשה) וירון סדן (עם עובד) שהתראיינו לכתבה, על הנושא הזה - אבל מה שפחות ידוע, ובעיניי חשוב הרבה יותר, הוא דעתם של הסופרים. כן, אלה שתדמיתם עוצבה כמי שצריכים לשמוח על כל מכירת ספר ולא להטריד את מוחם הבלתי-ריאלי בסוגיות זניחות כמו תמורה כספית הולמת. יורם קניוק הוא הסופר היחיד שהעז להציג ללא פחד את תמונת המצב כפי שהיא נראית מצדם של כותבי הספרים, וזו תמונה עגומה מאוד.
קניוק מספר על תשלום שקיבל לאחרונה, תמורת מכירה של 5,000 ספרים. הסכום ששולם הוא 8,000 ש"ח. זו לא טעות דפוס: אחד מבכירי הסופרים בישראל קיבל תשלום של שקל ו-60 אגורות לכל עותק שנמכר מספריו. בין אם אלה המבצעים, שגרמו לאיפוס כמעט מוחלט של נתח הסופר, ובין אם אלה האחוזים הנמוכים באופן שערורייתי שהסופר מקבל מלכתחילה במסגרת החוזה - זאת התוצאה. ואם עושים ככה לקניוק, אפשר רק לדמיין מה מצבם של אחרים, ידועים פחות ממנו.
בקשר ל"ספר שני בשקל", יש כאלה שטוענים שבעצם אין ממה להתרגש, כי המבצע הוא שווה ערך בפועל להפחתה של 50% במחיר שני הספרים שנקנים. אלא שזה כך רק מבחינת החנות, לא מבחינת ההוצאות (וכמובן הסופרים). ההוצאה מקבלת החזר לפי הסכום ששולם על הספר שלה בלבד, ולא לפי זה ששולם על שני הספרים יחד. כך שהוצאה שספרה הוא זה שנמכר בשקל, תקבל החזר מתוך השקל ולא מתוך מחצית המחיר הקטלוגי (אלא אם יש הסכם אחר בין הרשת לבין ההוצאה, ואין שום עדות לכך שקיימים הסכמים כאלה). תיקון: בניגוד למה שכתבתי בפסקה הזו, התשלום להוצאה על הספר שנמכר בשקל אכן מחושב כאילו הספר נמכר ב-50% הנחה. מה שכן, ההוצאות שהן בעלות הרשת יכולות להרשות לעצמן להשתתף במבצע כזה בלי נזק כלכלי ניכר, כי הן לא משלמות דמי תיווך, בעוד שהאחרות לא יכולות לעשות זאת.
הגוף שמציב את עצמו כרגע בחזית המאבק נגד השתוללות המבצעים ההרסנית הוא הוצאת הספריה החדשה. העורך הראשי, מנחם פרי, מתראיין בנושא בכל הזדמנות וכך גם בכתבה בידיעות. בתזמון מוצלח, יום לפני הפרסום, הופיע באתר הבית של ההוצאה מאמר שלם באותו נושא. הכותבת היא תמר פלג, עורכת האתר, שלוקחת את הנושא באופן אישי - וטוב שכך.
פלג מתייחסת לבעייתיות של יישום חוק המחיר האחיד לספרים בישראל במתכונתו הצרפתית, בין היתר בגלל היקף השוק, הקטן בהרבה, והשוני המשמעותי בגודל ההחזר שמקבל המו"ל מהמכירה (50% בישראל לעומת שני-שליש בצרפת). הבעייתיות העיקרית היא, לדבריה, בכוח האדיר של הרשתות ובבעלות הצולבת בין הוצאות לרשתות. הצעת החוק שמקדמת הספריה החדשה נועדה בעיקר לענות על שתי הבעיות האלה ולהבטיח את יכולת הקיום של ההוצאות, אבל כמו שכבר כתבתי כאן, בעייתם של הסופרים קודמת לבעייתן של ההוצאות - וחייבים לפתור אותה ישירות.
הפתרון המוצע כרגע הוא עקיף: להבטיח שההוצאה תקבל החזר הולם, וכך תעלה גם התמורה לסופר. אלא שחלקו המזערי של הסופר בהכנסות מהספר היה נהוג פה זמן רב לפני שהומצאו המבצעים, וכל הצעת חוק שתחייב רק את הרשתות כלפי ההוצאות, בלי להטיל גם על ההוצאות חובות מינימום הוגנות כלפי הסופרים - תשמר מצב מעוות. לטובת הענף, וגם לטובת הקוראים, כדאי לדאוג שיוזמת החקיקה של הספריה החדשה תכלול גם מנגנון, שימנע מהסיפור של קניוק להישאר בגדר נורמה וישפר בכל מקרה את יחס התמורה שמקבלים הסופרים.
כך או כך, המשימה כרגע היא להגיע אל שבוע הספר הבא בלוויית כוח עליון כלשהו, שידאג לכך שהבטחתו של המנכ"ל אבי שומר למכור שני ספרים בשקל תישאר בגדר משהו שעוטפים בו דגים, ולא תביא לכך שהספרים יחליפו את העיתונים בתפקיד הזה.
והזוכה הוא (לא)…
פרסים ספרותיים: אי-אפשר איתם, ובהחלט אפשר בלעדיהם. מי שחושב אחרת, מי שלדעתו יש לקרקסים הטלוויזיוניים האלה מקום בסמיכות לספרות אמיתית ואמיצה, צריך כנראה לעבור טיפול בהלם - ויש לי בדיוק את התרופה המתאימה. בקישור הבא אפשר לראות את הפיאסקו בטקס חלוקת פרסי "הספר הוולשי של השנה", שם התבלבל כבוד שר התרבות של וויילס, רודרי גלין תומס, בזהות הזוכה - וגילה את הטעות באיחור משווע. מי שלא התוודע למאורע המחריד הזה, לא ראה סופר מוכה הלם מימיו. הצפייה מומלצת לבעלי אגו חלש בלבד, ומי שיחזיק גם אחריה בדעה שפרסים ספרותיים הם דבר חיובי - כנראה ששום דבר אחר כבר לא ישכנע אותו.
danext@gmail.com
תגים: בריטניה, הוצאות, ידיעות אחרונות, מחיר אחיד, פרסים, רשתות
5 ביולי, 2008 בשעה 16:40
צומת ספרים עובדת עם הוצאות מוכרות המאפשרות לה להוזיל את ספריהם. אולי ראוי שסופרי ארצינו יחרימו את אותן ההוצאות המשתפות פעולה עם שומר ובכך יחסנו את עצמם מקבלת תמלוגים זעומים בעתיד.
5 ביולי, 2008 בשעה 19:40
בואו לא נשכח שלפני שנתיים בדיוק עמדה הספרייה החדשה (כחלק מהוצאת הקיבוץ המאוחד) להיכנס לשותפות עם הוצאת כתר, שמחצית הבעלות עליה אז היתה של רשת סטימצקי. בינתיים השותפות כתר-סטימצקי התפרקה, אבל כוחה של סטימצקי בשוק היה (ועודנו) כזה שהממונה על ההגבלים העסקיים נאלץ להתערב ואסר על העיסקה. הממונה, יש לציין, פועל על בסיס נתונים ומאזנים מדויקים שמוגשים לו בהליך כמו-משפטי, ולא על פי רושם או גחמות (רוצה לומר, רשימת רבי המכר לא בהכרח משקפת תקבולים…)
הנה ציטוט מ-YNET ערב העיסקה שלבסוף לא יצא לפועל. מעניין מה היתה עמדתו של פרי לו היתה מתבצעת, ומצבו בסטימצקי היה כמו של כנרת-ז"ב בצומת ספרים…
ובכן, תחילת ציטוט:
סמנכ"ל ההוצאה, נחמן גיל, אמר בתגובה: "התמזגויות הפכו לטרנד בשנים האחרונות ונוצר מצב שאם אתה לא מתמזג ברשתות המובילות, זה עלול לפגוע בך. המיזוג לא נולד ממצב כלכלי רעוע, ממש לא, אנחנו חשבנו שהעסקה הזו תאפשר לנו להתפתח, לגדול ולמכור יותר. אנחנו מקווים שהמיזוג יאפשר נוכחות גדולה יותר של הספרים שלנו בחנויות וכמובן פיתוח רעיונות יצירתיים שנעבוד עליהם במשותף". גיל הוסיף ואמר: "הוצאת 'הקיבוץ המאוחד' לא זקוקה לשליטה של מישהו אחר. אני משער שהצעד הזה יכול להוביל בעתיד למיזוגים נוספים. בסופו של דבר מסתבר שיש יתרון לגודל ולחוזק".
הוצאת 'הקיבוץ המאוחד' התמזגה לפני כחמש שנים עם 'ספריית פועלים'. שתי ההוצאות הן מהוותיקות בארץ וכוללות בתוכן סדרות בעלות מוניטין בהן "הספרייה החדשה" בעריכתו של פרופסור מנחם פרי.
בקיצור, לא מדובר בעקרונות, ולא בתרבות, אלא בביזנס נטו. אז ככה זה - לפעמים מרוויחים, לפעמים מפסידים. ולפעמים צבועים ומתחסדים.
אגב, כמובן שגם אבי שומר אומר רק את מה שנוח לו להגיד, ונדמה לי שכתבדה-מארקר שציטט אותו לא בדיוק הבין, או שלא היה במקום הארוע, או שציטט קומוניקט.
5 ביולי, 2008 בשעה 22:26
"כך שהוצאה שספרה הוא זה שנמכר בשקל, תקבל החזר מתוך השקל…"
זה פשוט לא נכון.
5 ביולי, 2008 בשעה 22:28
דן, בהצעת-החוק המקורית של מנחם פרי ושלי היה סעיף נוסף של הגנה על שכר הסופרים, הקובע כי "לאחר מלאת שנה לצאת הספר, התמלוגים לסופר יהיו בגובה שאינו פחות מ-75% מכפי שקיבל לעותק בשנה הראשונה". סעיף זה לא הופיע במאמר של פרי ב-ynet, שבו הוצגו רק עקרונות ההצעה, ולא מלוא סעיפיה. לאחר קריאת מאמר קודם שלך בנושא זה חשבנו שיש לקבוע עיקרון מחמיר יותר, שלפיו הסופר אינו משתתף במימונם של מבצעים כלשהם, בשום שלב. אנו גם חושבים שיש לקבוע בחוק סף-מינימום של תמלוגי הסופר. הסעיף הנוכחי, המעודכן (והפתוח לעדכונים נוספים), אומר כך: "התמלוגים לסופר, כפי שייקבעו בהסכם בינו לבין המו"ל, יחושבו כאחוז מסוים מן המחיר הקטלוגי של הספר – לכל הפחות 10%. התמלוגים לא יופחתו בגין הוצאות הפצה, פרסום, מכירות בשבוע הספר או מכירות מרוכזות". העיקרון האמור אינו מוגבל לשנה הראשונה, אלא הוא כללי. מו"לים רבים לא יתמכו בסעיף זה (למשל המו"ל של קניוק), כמו בסעיפים נוספים שעודכנו בינתיים, אך לדעתנו מטרת החוק אינה רק להגן על המו"לים, ומי שאמור להניע אל החקיקה הם אנשי תרבות: סופרים, עורכים, מבקרים ואחרים. אגב: בספריה החדשה, סופר שנמכרו 5,000 עותקים מספרו מקבל כיום כ-40,000 שקלים. ואני מדברת על סופר מתחיל. הוצאות הספרים בישראל נבדלות ביניהן עד-מאוד בתגמול לסופרים, כשם שהן נבדלות זו-מזו בתשלום למתרגמים, לעורכים ולמגיהים. כדבריך, חקיקה ראויה חייבת להגן על הסופרים. מעבר לכך, ההכרח לשלם לסופר כראוי - ומניעת השתתפות הסופר במימון של מבצעים ויחסי ציבור - יגבילו את המו"ל בתנאים הכספיים שהוא יוכל לתת לחנות הספרים, וירסנו את השתוללות המבצעים, גם בשנה השנייה והשלישית.
אשר לטענת אחמד משעל על הכוונה שהיתה בזמנו להוצאת הקיבוץ המאוחד לחבור לכתר-סטימצקי: נכון. בזמנו לא ראינו דרך אחרת להתמודד עם השיתוף בין כז"ב ומודן לבין צומת. לא האמנו שיש טעם להילחם בשידוך הבעייתי הזה, וחשבנו שאין ברירה אלא לבצע מהלך דומה. אבל היינו מאוד אמביוולנטיים כלפי המהלך, וכולנו נשמנו לרווחה כשהעסקה בוטלה על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. מעניין כי מה שאישר הממונה הקודם (דרור שטרום) לכז"ב ולמודן - לא אישרה הממונה הנוכחית (רונית קן) לקיבוץ המאוחד. מן-הסתם, הבעייתיות היסודית של הבעלות הצולבת כבר נחשפה בפניה. כעת אנו מבקשים ממנה להשלים את מה שהמתבקש מכך, ולבטל את הבעלות הצולבת הקיימת ברשת צומת.
5 ביולי, 2008 בשעה 23:29
תודה על הרשומה החשובה. באשר לפרסים - חשיבותם בסכום הכסף. לכן כל עוד על הצ'ק רשום שמי, ממש לא איכפת לי באיזה שם ינקוב מגיש הפרסים, יהא תוארו אשר יהיה. מה שמעיד עליך לטובה במכולת אינה התעודה אלא המצלצלים המהדהדים. סופר/ת עושה לעצמו או לעצמה שם בספרים עצמם, אם רק קוראים אותם. וזה אכן המקום היחיד שבו לא רק הכסף ששולם עבור הספר חשוב, אלא חשובה באותה מידה הקריאה והנוכחות היוצרת של הקורא/ת.
באשר למכירות, לא ידעתי שבאמת משלמים לפי השקל, זו ודאי עבירה עסקית שכן הספרים נמכרים שניים יחס כעיסקה אחת. אני בטוחה שכל מי שתרצה לבחון זאת בבית המשפט - תזכה.
אלא שעוד קודם לכן ההוצאות החזקות תגענה להסכמה עם רשתות השיווק. יש לקוות שבאותה עט תקומם ערבות הדדית, אם לא אבדה כליל בארגון המו'לים. כי הנה, כל המבצעים לא היו מתבצעים לו עמדו המו'לים כאיש אחד נגדם.
מה שמתקיים היום הוא חוק הפרד ומשול.
הפתרון הוא הקמת רשת של הוצאות לאור עצמאיות וכאלה שלא מחוברות לרשתות השיווק הגדולות, בסיוע משרד התרבות - שתשווק ספרות עברית ותרגומי איכות,
אפשר עוד נזכה גם לכך.
5 ביולי, 2008 בשעה 23:31
בינתיים יצאו לי כמה טעויות דפוס. השעה מאוחרת והעייפות - נו, תירוצים לא חסר.
6 ביולי, 2008 בשעה 13:16
לקורינה: אני חושב כמוך בנוגע לכדאיות ההקמה של רשת ששייכת להוצאות לאור - או ליתר דיוק, אני מציע (כדי להימנע ממונופולים כמו אלה שכבר קיימים בשוק) להקים מעין "אמזון" ישראלית, שפועלת רק ברשת ומאפשרת לקנות ישירות מההוצאות.
לגבי החזרי המכירה מהספר שנמכר בשקל - בינתיים קיבלתי תיקון שהמצב בפועל הוא שספר כזה נחשב כאילו נמכר ב-50% הנחה, ולא כאילו נמכר בשקל. אז נשמתי לרווחה, והכנסתי תיקון בפוסט עצמו. ובכל זאת, המצב גרוע מספיק גם כך.
לתמר: טוב לשמוע שההצעה המלאה דואגת גם לסופרים. אם ייקבע שהתמלוגים לא יופחתו בעקבות מבצעים וכו', באופן מתמשך - זו תהיה הרתעה רצינית מפני השתוללות מבצעים של הרשתות. וטוב גם לדעת שאצלכם משלמים כמו שצריך לבעלי המקצוע. הבעיה היא כמובן עם ההוצאות שלא עושות כך מרצונן, וצריך לחשוב איך דואגים שהן לא ישתמטו מחובותיהן.
6 ביולי, 2008 בשעה 18:01
הבעיה היחידה היא שאם החלטת הממונה על ההגבלים היתה אחרת היית מדברת אחרת. ואין כוונתי אלייך אישית - ככה זה. חוק טבע, שנאמר:
where you sit is where you stand.
חשבתי שנכון יהיה אם קוראיו המסורים של בלוג משובח ואידיאליסטי אך תמים-מעט זה ייתוודעו לצד לא מוכר בפרשה ולקשר של הספרייה החדשה לכוחות השוק. היה נחמד לו את ומנחם פרי הייתם יוזמים גילוי נאות במסגרת הקמפיין שלכם, אבל צדיקים, במיוחד צדיקים תמימים, מלאכתם שוב נעשית בידי אחרים.
6 ביולי, 2008 בשעה 19:52
לאחמד: מאחר שאתה תומך בגילויים נאותים, נראה לי שזה יהיה רעיון טוב שתגיב מעכשיו בשמך האמיתי (בהנחה שאתה לא בנם האבוד של אחמד יאסין וחאלד משעל
). לי אישית קצת צורם לראות ויכוח שבו כל המשתתפים, חוץ מאחד, ידועים בשמם ובזהותם - ודווקא הם אלה שמוצגים על ידו כתמימים. מה דעתך? אתה כמובן לא חייב לקבל את ההצעה, אבל תחשוב על זה. טיעונים רציניים כמו שלך ראויים להיות מוצגים בשם אומרם, ולא בשם בדוי.
6 ביולי, 2008 בשעה 20:44
ואני חושבת שזה קצת מרחיק לכת לראות את הספריה החדשה ואת הוצאת הקבוץ המאוחד כהוצאות שרוצות לעשות קופה. נראה לי שבמצב היום בשוק כל ההוצאות, כולל אלו שבאמת התרבות היא נר לרגליהן (או לראשן) חייבות למצוא פתרונות יצירתיים כדי לשרוד, ואם זה איחוד ביניהן - אז זה גם פתרון. לקרוא לזה "ביזנס נטו" זה לעג לרש.
אגב, לדעתי, החוק הצרפתי ולא משנה באילו תיקונים ישראליים הוא יבוצע - לא יפתור דבר במצב הנוכחי. הדבר היחידי שיכול לשפר הוא ניתוק המיזוגים בין רשתות שיווק להוצאות ספרים.
6 ביולי, 2008 בשעה 21:41
תודה. הבלוג שלך מציב סטנדרטים נדירים ברשת.
6 ביולי, 2008 בשעה 21:46
אחמד, כיוון שהיוזמה דאז לחבור לכתר-סטימצקי נעשתה כתגובה לשירות הצמוד שמעניקה רשת צומת להוצאות הספרים של בעליה, איש בהוצאת הקיבוץ המאוחד לא היה מתנגד כעת לביטול הקשר הזה (אילו הממונה היתה מאשרת אותו לפני שנה), ובלבד שיבוטל גם הקשר בין כז"ב ומודן לבין רשת צומת. אבל הדיון על כך נראה לי מיותר, שהרי הנושא אינו מנחם פרי או הספריה החדשה, ואינו מניעיו האפלוליים של אדם זה או אחר, אלא מצבו של שוק הספרים בישראל. טענתנו היא שהגורמים העיקריים והכמעט בלעדיים שקובעים כיום מה נקרא הם רשתות הספרים; שהמו"לים, התלויים ברשתות, הולכים ונחלשים; שספרים מצוינים מתפוגגים מיד עם צאתם בשל האפליה שבה נוקטות הרשתות; שהתגמול לסופרים הולך ופוחת; שהמבקרים בחנויות של רשתות הספרים לא זוכים למגוון ראוי ולשירות אמין; ושהחנויות העצמאיות הולכות ונעלמות ומותירות את הזירה פנויה לדואופול סטימצקי-צומת, שהולך ומתחזק מעבר לנסבל ולראוי. נדמה לי שאלה הם הדברים שיש להתמקד בהם, וכל השאר אינו רלוונטי.
6 ביולי, 2008 בשעה 22:47
דן,
שמי האמיתי לא יגיד לך דבר, והשאלה אם אמא שלי ערבייה לא רלבנטית (לשיטתך יש לי שני אבות אבל ניחא). אין לי שום אינטרס אישי, כלכלי או מקצועי בנושא, מעבר לאהבת הספרות, אהבת הדיוק ואהבת האמת (לא תמיד בסדר זה), וגם זיכרון טוב. זו הסיבה שנזכרתי ברומן של הספרייה החדשה עם סטימצקי-כתר ואף הזכרתי אותו. אגב - גוגל הוא כלי מפחיד. קל לגלות בעזרתו כיצד אנשים אומרים דבר והיפוכו בהפרש של ימים או חודשים. או לגלות מתי אתה (נניח) כתבת בשם בדוי. או מתי אסתי התלהבה מ"החוק הצרפתי" ומתי מההצעה של פרי, ששונה למדי.
אבל זה באמת שטויות וברוח טובה. סתם תחביב שלי, אוקיי?
לגופו של עניין, אני חושב שבמצב השוק, הן מצד המוכרים והן מצד הקונים והן מצד המחוקקים, אי אפשר להשיג הכל ולכן יש להגדיר סדרי עדיפויות. להלן שלי:
אם ספרות המקור בראש מעיינינו, יש לחתור לכך שהסופרים יקבלו תמלוגים כאחוז מהמחיר הקטלוגי ולא מהתקבולים בפועל (אני לא יודע אם חקיקה תעזור כאן אבל לחץ ציבורי וברנז'אי כן). ויש מקום משמעותי שבו לא נדרשת חקיקה אלא תקנה שבסמכות שר האוצר - פריסת תחשיב רווחיו של סופר על כל שנות הכתיבה ולא רק על השנה שבה הספר יצא לאור ו(נניח) נמכר היטב.
נראה לי ששתי מטרות אלו הן יותר ריאליות וקונסנזואליות בנסיבות. ויתרה מזאת - הן באמת ישפיעו לטובה על סופרים ישראלים חיים ואמיתיים (המתורגמים מקבלים תמיד לפי המחיר הקטלוגי!!!). שזה הרבה יותר חשוב ממה צומת או סטימצקי דחפו לרבי המכר.
7 ביולי, 2008 בשעה 8:12
שלום לדן ואחמד
אני לא חושבת שאדם חייב לכתוב תגובות בכל מקום בשמו המלא והאמיתי. גם אני כותבת תחת כינוי. יחד עם זה לדן יש את המייל שלי או אחד מהם, שכולל את שמי המלא. זאת למען ג. נאות שמתחיל להזכיר את ג. יפית
אין לי עמדה מגובשת בדיון המתנהל, כוון שהבנתי בכלכלה שואפת לאפס. אינטואיטיבית כמובן אני מסכימה עם דן שאם ספר הפך למשהו שמייצר כסף הרי שלסופר מגיע חלק הארי, ומסתבר שאין הדבר כך
הסיבה שהגבתי עכשו היא שונה. אחמד אולי כוונותיך טהורות ובאמת חיפוש דבר והיפוכו בגוגל הוא רק מן תחביב כזה,אבל לע. דעתי, אין דבר כזה כלי מפחיד, אפילו לא גוגל. מפחיד הוא אך ורק השימוש שאנשים מסוימים עושים בכלי. ראה הדוגמא הקלסית של סכין המטבח.
והמילים "ברוח טובה" דומות בעיקר לחותמת הבד"ץ-יכשירו כל שרץ
תחביב שלך ללכת לחפש איפה אנשים סתרו את עצמם? תהנה. לא ה ייתי משוויצה בזה יותר מדי.
תיקון מס. כך וכך לחוקה שברצוני להציע-(גם לי יש תחביבים)= הזכות לסתירה עצמית,וחוסר עקביות היא זכותו הטבעית של כל אדם ומקומה בשורה אחת יחד עם הזכות לחתור לאושר
7 ביולי, 2008 בשעה 8:26
לאחמד: שתי ההצעות שלך נכונות וחשובות מאוד - ולזה בדיוק התכוונתי כשטענתי שצריך להגן על הסופר במנותק מההגנה על ההוצאה. ההצעה הראשונה, במיוחד, תעשה ליחסי סופר-הוצאה את מה שרוצים עכשיו לעשות ליחסי הוצאה-רשת: תמריץ שלילי לתרגילים שמעשירים גורם אחד על חשבון השני. ולגבי השם: האמת היא שלא חשבתי על ההיבט הגוגלי של העניין, כך שהצלחת לשכנע אותי גם בזה.
לאלמוג: איתך בתמיכה בזכותו של האדם לסתירה עצמית! יש לי חבר שמשתתף בקביעות במה שמכונה "דיבייטים", שזה מעין ספורט מילולי בעל חוקים מאוד ברורים. הוא תמיד מנסה להחיל את החוקים האלה על כל מה שאומרים לו ביומיום, מבלי להבין שהיופי בוויכוחים בין אנשים חיים הוא בדיוק באמוציונליות הבלתי-צפויה, בהיעדר של דיוק מקסימלי וקר. אני אישית מוצא את עצמי משתכנע לעתים קרובות מטיעונים של אחרים, ולכן אני בכלל מעדיף שלא להגן על העמדות שלי בתקיפות רבה מדי - הרי ממילא יכול להיות שהן רק זמניות.
7 ביולי, 2008 בשעה 10:22
אלמוג ודן—
איתכם בתמיכה בזכותו של האדם לסתירה עצמית (ואם בכך סתרתי את דברי הקודמים, אדרבא ואדרבא!!!).
ועדיין נראה לי שיש הבדל בין שינוי עמדות שלי או שלכם, כאנשים שנחשפים לטיעונים שונים בדיון הזה לאורך זמן ומעדכנים את זווית הראייה שלנו, לבין שינוי עמדות של גורם פעיל ובעל אינטרסים מגוונים (ואיני משתמש במילה אינטרסים בקונוטציה שלילית אלא כציון עובדה) בשוק הספרים. אם אתם או אני חושבים כך או אחרת זה אולי מעניין אבל לא בהכרח משפיע. כשמנחם פרי עושה זאת, בהחלט כדאי לנתח את זה גם בהקשר לצד העסקי של הספרייה החדשה, כולל נסיונות מיזוג שלא צלחו, עסקת כתר-סטימצקי וכיוצא באלה.
כל זה חשוב גם ובעיקר מפני שאם רוצים באמת לתקן דברים בענף הספרים בארץ, חשוב הרבה יותר להבין את הכוחות הפועלים בו ואת מניעיהם מאשר להתרפק על חוק לאנג, שכמו פרי גם אני סבור שהוא אינו רלבנטי לישראל.
7 ביולי, 2008 בשעה 12:39
אחמד, אכן "יש לחתור לכך שהסופרים יקבלו תמלוגים כאחוז מהמחיר הקטלוגי ולא מהתקבולים בפועל". סעיף זה כלול בהצעתנו, אף שהוא כרוך בעלויות גבוהות יותר למו"לים. מנחם פרי, אגב, אינו מו"ל אלא עורך. אם לדייק אתה חפץ, הבה נדייק.
סופר שספריו לא יימכרו - מה יועילו לו האחוזים מן התקבולים? וכדי לקבל הזדמנות להימכר יש להיות מוצג בחנויות באופן סביר והוגן. בעיית התצוגה היא קריטית. סופר נועז שהמו"ל שלו יכול לקחת פחות ופחות סיכונים, לא יוכל להוציא את ספרו לאור. לכן גם ההגנה על מו"לים מפני סחטנות הרשתות היא קריטית. היבטים שונים של הנושא כרוכים זה-בזה.
מנחם פרי ואני עברנו כמה גלגולי מחשבה בהתמודדות עם השינויים בשוק הספרים. בתחילת הדרך לא ראינו סיכוי למאבק בבעלות הצולבת, ולכן תמכנו - ברגשות מעורבים - בהחלטת ההוצאה לנקוט צעד דומה. בהמשך עלה רעיון החוק הצרפתי ואנו הצטרפנו לתומכיו, אף שהיה ברור מלכתחילה כי הוא מוגבל מאוד ולא יפתור את הבעיות העיקריות כפי שאנו רואים אותן. וכעבור תקופת-מחשבה נוספת ניסחנו חוק אחר, שאותו אנו ממשיכים לעדכן, בעקבות מחשבה נוספת והצעות של אנשים אחרים. תרצה לראות בכך סתירה עצמית - בבקשה. אני רואה בכך שלבים טבעיים של חשיבה על הנושא.
7 ביולי, 2008 בשעה 14:26
תמר–
מאה אחוז. ואני חושב שדברייך הנכוחים היו יכולים להיות אפילו יותר משכנעים לו גלגולי המחשבה על הנושא, כולל הסתירות המובנות (תרתי משמע) וההצעות השונות לתיקונן, ההתאמות למציאות משתנה וכן הלאה - היו גלויים לעיני הקוראים ונלקחים בחשבון. בסך הכול הדילמות שלכם בספרייה החדשה ממחישות היטב את הבעיות שאיתן יש להתמודד.
ה"ג. נאות" (קופירייטינג מעולה, אלמוג מוח!) בנושא שכזה אין מטרתו להרים מסך מעל ניגוד עניינים סמוי אלא להרחיב את יריעת הדיון. או לפחות זה מה שניסיתי לעשות.