ליבריסטאן

נראה שאין ברירה: כשרוצים לדבר ברצינות על ספרות, הדרך מובילה שוב ושוב לצרפת. קשה למצוא מדינה גדולה אחרת שבה ספרים הם חלק אמוציונלי כל-כך מסדר היום הלאומי, כך שלא מפתיע לגלות שכל הנושאים הבוערים בתחום הזה נוטים לבוא לידי ביטוי קודם כל שם. אז גם אם הפוסט של היום עשוי להזכיר מהדורת חדשות פנים-צרפתית, כדאי לזכור שהדברים לא יישארו בגבולות רפובליקת המילים: הם כבר על המטוס בדרך אלינו.

מגיד עתידות

מה יהיה עתידה של תעשיית הספרים הצרפתית בעידן הספר האלקטרוני? שרת התרבות, כריסטין אלבנל, החליטה שהאתגר גדול מספיק כדי להצדיק דו"ח מיוחד בנושא, שיציע בין היתר דרכים שבהם התעשייה תוכל לשרוד את השינוי. השרה הטילה בפברואר האחרון את המשימה על ברונו פאטינו, סגן הנשיא של קבוצת לה מונד ומי שעומד בראש Le Monde interactif ומגזין התרבות Télérama. הדו"ח הוגש ביום האחרון של יוני, ולה מונד מדווח עליו כאן.

הדו"ח של פאטינו סוקר את התפתחותן של תעשיות הקולנוע והמוזיקה בכיוון הדיגיטלי, ומעריך שכך יקרה גם בתעשיית הספרות. המאוימות הראשיות, על-פי הדו"ח, הן חנויות הספרים הרגילות בצרפת, שאותן עלול להחליף גורם חוץ-לאומי וחוץ-תעשייתי, למשל אמזון, שישתלט על המכירות בזכות התאמתו לצורת ההפצה החדשה.

פאטינו ניסח ארבע המלצות מרכזיות לקראת העידן האלקטרוני בספרות: לקדם היצע חוקי אטרקטיבי לספר האלקטרוני, כדי להימנע מפיראטיות; להגן על הקניין הרוחני; לייסד מנגנונים שיאפשרו למחזיקי זכויות היוצרים להשתתף בקביעת המחירים, מפני שחוק לאנג (חוק המחיר האחיד לספרים) לא מותאם להיצע אלקטרוני; וקביעת המע"מ על כל המוצרים התרבותיים הדיגיטליים ל-5.5%, לעומת 19.6% כיום. אפשר לראות כאן הצעות נוספות שכלולות בדו"ח, שכוללות, בין היתר, את התאמת חוק לאנג לבעיות הייחודיות של עידן הספר האלקטרוני וניסוח פסקה מיוחדת בחוזים, שתעסוק בזכויות השימוש הדיגיטליות.

לא סתם החליטו הצרפתים להתכונן כבר עכשיו לקראת התקופה הזו. כולם יודעים שההפצה דרך האינטרנט שינתה את תעשיית המוזיקה, אבל גם תעשיית הקולנוע מרגישה זעזועים דומים: בעיות התשלום על תוכן אלקטרוני עומדות במרכז שביתת השחקנים המתוכננת בהוליווד, והיכולת החדשה לראות סרטים במכשירים סלולריים, למשל אייפון, בוודאי תעמיק את הזליגה של התוכן הקולנועי לאפיקים רחוקים מאוד מהאולם המסורתי. ולגבי הספרות - הממסד הצרפתי כבר הכיר, למעשה, בכך שהיא עומדת ללכת באותה דרך. המאבק עכשיו הוא רק על התנאים שבהם זה יתבצע.

המפתחות בפנים

והנה עוד הוכחה לכך שחנויות הספרים בסכנה: בית המשפט הגבוה לערעורים בצרפת, שהחלטתו סופית ואין עליה ערעורים נוספים, קבע שמשלוח חינם של ספרים שנקנו באינטרנט אינו מהווה הנחה אסורה על-פי חוק לאנג. ההחלטה מהווה הפסד בעתירה שהגיש סינדיקט חנויות הספרים הצרפתי (SLF) נגד אמזון-צרפת, שהציעה משלוחים כאלה - וזה אחרי שערכאה נמוכה יותר פסקה נגד החברה וחייבה אותה בקנס מצטבר על כל יום שבו היא ממשיכה בכך (לפרקים הקודמים בסכסוך, ראו הפוסט הזה).

לפי הדיווח בלז אקו, פסיקת בית המשפט מוגבלת במפורש לעלויות נלוות שקשורות להעברת המוצר אל הלקוח, ולא מהווה אישור לכל סוג אחר של הפחתת מחירים. זאת מפני שבניגוד להנחה שנעשית ממחירו של הספר במזומן, המשלוח הוא פעולה נפרדת שמבצע הגורם המוכר, וזכותו לפטור את הלקוחות מהתשלום עליה.

הפסיקה הופכת, בבירור, את הרכישה ברשת לנוחה בהרבה מקנייה בחנות ממשית: אל היתרון המרכזי של חנויות הרשת - השחרור שלהן ממגבלות מקום פיזי על המדף, שמאפשר להציע מגוון אין-סופי של כותרים - מתווספת עכשיו היכולת של כל תושב צרפתי לקנות את הספר ולקבל אותו ישירות הביתה ללא עלות נוספת. כמובן שזה לא מהווה תחליף להנאה שבביקור בחנות ספרים, שכוללת גם היתקלות בלתי-צפויה בספרים שקנייתם לא תוכננה מראש, אבל בכל מה שקשור לצרכים ממוקדים, החנויות הוירטואליות קיבלו כאן דחיפה משמעותית.

בעצם, אפשר לראות את המצב החדש שנוצר כמעין שלב מקדים לעידן הספר האלקטרוני, שאליו מתכונן משרד התרבות הצרפתי: בעידן הזה המשלוח יהיה, מעצם טבעו הדיגיטלי, בחינם - ונראה שהרשתות שואפות להכין את דעת הקהל לקראת המודל הזה, גם אם כרגע זה עולה להן כסף. כלומר, כדי להרגיל את הקונים לרכישה באינטרנט וקבלה מיידית של הטקסט לתוך מכשיר קריאה, הן מתחילות לספק חוויה דומה עם ספרים רגילים.

חוק הג'ונגל

ובינתיים, תעשיית הספרים הצרפתית מעלה בדרגה את מאמציה להילחם ביוזמת הקיצוץ וההגבלה של חוק לאנג (שנכללת במסגרת "החוק למודרניזציה של הכלכלה", ושעליה כתבתי ב-1 ביוני באותו פוסט שהוזכר למעלה). במסגרת המאבק הוקם אתר מיוחד, שבו מופיעה בין היתר עצומה מנומקת ומפורטת, עליה מדווחים גם כלי התקשורת במדינה (באתר לה מונד אפשר לראות את רשימת החותמים הארוכה, שכוללת סופרים, בכירים בענף ובעלי חנויות ספרים).

הרבה פרטים מעניינים מתגלים שם, בין היתר שחוק המחיר האחיד הביא דווקא להפחתה במחיר הספרים, ולא לעלייתו, ושמחירי הספרים - על פי נתוני המכון המרכזי לסטטיסטיקה - גדלים מזה עשור בקצב איטי פי ארבעה מקצב האינפלציה. השורה התחתונה של העצומה: "החוק מ-10 באוגוסט 1981 הוא לא מיושן ולא תאגידי. אם הוא דורש ויכוח, זה כדי להפוך אותו ליותר חי ויותר חזק".

מה שחשוב באמת הוא שענף הספרות בצרפת מכיר בערך של עצמו: חוק לאנג אמנם עבר רק ב-1981, ואמנם חייב את קיומו לממשל ספציפי - אבל אנשי הספרים לא רואים בו מעשה צדקה מטעם פוליטיקאי אקראי, אלא מאמינים, ובצדק, שהוא זכות יסוד תרבותית שחייבת להישמר בכל מקרה. אצלנו, לעומת זאת, נראה שבעלי המקצוע בתחום עדיין נמצאים בשלב התחנונים.

הצרה היא שהתעשייה משתמטת מחובותיה עד כדי כך שרוב העובדים שלה הם פרילנסרים, מה שמצמצם למינימום את יכולת הלחץ שלהם: אתה לא רוצה לתרגם בשכר רעב? אין בעיה, הדלת שם, נמצא מישהו שכן מוכן. וכשאין לחץ פנימי (של בעלי המקצוע הספרותיים על המעסיקים, כלומר על ההוצאות), גם לא יכול להיות לחץ חיצוני (של ההוצאות על הממשלה ועל הרשתות). בצרפת, התעשייה נאבקת כגוף אחד - אבל אצלנו, התעשייה נאבקת קודם כל בעצמה. אפשר היה לקרוא לזה "הפרד ומשול", אלמלא היה קשה כל-כך לדעת מי מופרד ומי מושל.

danext@gmail.com