ליבריסטאן

הספר כצנחן חופשי

כמו תמיד, השורה התחתונה היא החשובה. ובכתבה שהופיעה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות (גילוי נאות / פיקנטריה חסרת משמעות: אני כותב בעיתון הזה), ושעסקה ברשת צומת ספרים ובהשפעת מבצעים כמו "ספר שני בשקל" על הענף, השורה התחתונה והאחרונה בהחלט בטקסט יכלה לספר לבד את כל הסיפור. אבי שומר, מנכ"ל הרשת, נשאל איזה מבצע שיווקי הוא מתכנן לשבוע הספר הבא, ותשובתו המיידית היתה: "שני ספרים בשקל". וזה הסוף. בהרבה יותר ממשמעות אחת.

בכתבה התברר, בין היתר, שצומת ספרים מכרה בזכות מבצע "ספר שני בשקל" לא פחות ממיליון ספרים בחודש שבו נכלל שבוע הספר. לכאורה, דבר נפלא - שגשוג לכל, עליצות בחוגי הספרות ומעמד של מתעשרים חדשים ששם את ההייטקיסטים בכיס הקטן. במציאות, נחשפה השפעה הרסנית של התהליך הזה על הוצאות הספרים - כולל התעצמות של הוצאת כנרת-זמורה ביתן, ששואבת סופרים מהמתחרות בגלל בעלותה על צומת ספרים ויכולתה להמליך רבי-מכר כרצונה.

ידועה דעתם של מו"לים שונים, כמו מנחם פרי (הספריה החדשה) וירון סדן (עם עובד) שהתראיינו לכתבה, על הנושא הזה - אבל מה שפחות ידוע, ובעיניי חשוב הרבה יותר, הוא דעתם של הסופרים. כן, אלה שתדמיתם עוצבה כמי שצריכים לשמוח על כל מכירת ספר ולא להטריד את מוחם הבלתי-ריאלי בסוגיות זניחות כמו תמורה כספית הולמת. יורם קניוק הוא הסופר היחיד שהעז להציג ללא פחד את תמונת המצב כפי שהיא נראית מצדם של כותבי הספרים, וזו תמונה עגומה מאוד.

קניוק מספר על תשלום שקיבל לאחרונה, תמורת מכירה של 5,000 ספרים. הסכום ששולם הוא 8,000 ש"ח. זו לא טעות דפוס: אחד מבכירי הסופרים בישראל קיבל תשלום של שקל ו-60 אגורות לכל עותק שנמכר מספריו. בין אם אלה המבצעים, שגרמו לאיפוס כמעט מוחלט של נתח הסופר, ובין אם אלה האחוזים הנמוכים באופן שערורייתי שהסופר מקבל מלכתחילה במסגרת החוזה - זאת התוצאה. ואם עושים ככה לקניוק, אפשר רק לדמיין מה מצבם של אחרים, ידועים פחות ממנו.

בקשר ל"ספר שני בשקל", יש כאלה שטוענים שבעצם אין ממה להתרגש, כי המבצע הוא שווה ערך בפועל להפחתה של 50% במחיר שני הספרים שנקנים. אלא שזה כך רק מבחינת החנות, לא מבחינת ההוצאות (וכמובן הסופרים). ההוצאה מקבלת החזר לפי הסכום ששולם על הספר שלה בלבד, ולא לפי זה ששולם על שני הספרים יחד. כך שהוצאה שספרה הוא זה שנמכר בשקל, תקבל החזר מתוך השקל ולא מתוך מחצית המחיר הקטלוגי (אלא אם יש הסכם אחר בין הרשת לבין ההוצאה, ואין שום עדות לכך שקיימים הסכמים כאלה). תיקון: בניגוד למה שכתבתי בפסקה הזו, התשלום להוצאה על הספר שנמכר בשקל אכן מחושב כאילו הספר נמכר ב-50% הנחה. מה שכן, ההוצאות שהן בעלות הרשת יכולות להרשות לעצמן להשתתף במבצע כזה בלי נזק כלכלי ניכר, כי הן לא משלמות דמי תיווך, בעוד שהאחרות לא יכולות לעשות זאת.

הגוף שמציב את עצמו כרגע בחזית המאבק נגד השתוללות המבצעים ההרסנית הוא הוצאת הספריה החדשה. העורך הראשי, מנחם פרי, מתראיין בנושא בכל הזדמנות וכך גם בכתבה בידיעות. בתזמון מוצלח, יום לפני הפרסום, הופיע באתר הבית של ההוצאה מאמר שלם באותו נושא. הכותבת היא תמר פלג, עורכת האתר, שלוקחת את הנושא באופן אישי - וטוב שכך.

פלג מתייחסת לבעייתיות של יישום חוק המחיר האחיד לספרים בישראל במתכונתו הצרפתית, בין היתר בגלל היקף השוק, הקטן בהרבה, והשוני המשמעותי בגודל ההחזר שמקבל המו"ל מהמכירה (50% בישראל לעומת שני-שליש בצרפת). הבעייתיות העיקרית היא, לדבריה, בכוח האדיר של הרשתות ובבעלות הצולבת בין הוצאות לרשתות. הצעת החוק שמקדמת הספריה החדשה נועדה בעיקר לענות על שתי הבעיות האלה ולהבטיח את יכולת הקיום של ההוצאות, אבל כמו שכבר כתבתי כאן, בעייתם של הסופרים קודמת לבעייתן של ההוצאות - וחייבים לפתור אותה ישירות.

הפתרון המוצע כרגע הוא עקיף: להבטיח שההוצאה תקבל החזר הולם, וכך תעלה גם התמורה לסופר. אלא שחלקו המזערי של הסופר בהכנסות מהספר היה נהוג פה זמן רב לפני שהומצאו המבצעים, וכל הצעת חוק שתחייב רק את הרשתות כלפי ההוצאות, בלי להטיל גם על ההוצאות חובות מינימום הוגנות כלפי הסופרים - תשמר מצב מעוות. לטובת הענף, וגם לטובת הקוראים, כדאי לדאוג שיוזמת החקיקה של הספריה החדשה תכלול גם מנגנון, שימנע מהסיפור של קניוק להישאר בגדר נורמה וישפר בכל מקרה את יחס התמורה שמקבלים הסופרים.

כך או כך, המשימה כרגע היא להגיע אל שבוע הספר הבא בלוויית כוח עליון כלשהו, שידאג לכך שהבטחתו של המנכ"ל אבי שומר למכור שני ספרים בשקל תישאר בגדר משהו שעוטפים בו דגים, ולא תביא לכך שהספרים יחליפו את העיתונים בתפקיד הזה.

והזוכה הוא (לא)…

פרסים ספרותיים: אי-אפשר איתם, ובהחלט אפשר בלעדיהם. מי שחושב אחרת, מי שלדעתו יש לקרקסים הטלוויזיוניים האלה מקום בסמיכות לספרות אמיתית ואמיצה, צריך כנראה לעבור טיפול בהלם - ויש לי בדיוק את התרופה המתאימה. בקישור הבא אפשר לראות את הפיאסקו בטקס חלוקת פרסי "הספר הוולשי של השנה", שם התבלבל כבוד שר התרבות של וויילס, רודרי גלין תומס, בזהות הזוכה - וגילה את הטעות באיחור משווע. מי שלא התוודע למאורע המחריד הזה, לא ראה סופר מוכה הלם מימיו. הצפייה מומלצת לבעלי אגו חלש בלבד, ומי שיחזיק גם אחריה בדעה שפרסים ספרותיים הם דבר חיובי - כנראה ששום דבר אחר כבר לא ישכנע אותו.

danext@gmail.com