ליבריסטאן

חרב לעת

כתבי העת הספרותיים בארץ אוהבים בדרך כלל לפנות לקהל מצומצם, ולהתגאות בזה. במעין המשך לוגי של האמירה "אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי", ככל שמועדון הקוראים זעיר יותר, כך אנשי המערכת מרגישים שהם עושים עבודה טובה יותר. הבעיה היא שכתבי העת נסוגים כך מזירת היומיום והופכים למוצר למשוכנעים בלבד, שיש לו השפעה על האדם המצוי רק דרך היחשפות מקרית - כמו ציטוט בביקורות בכלי תקשורת מרכזיים. גם אני, שרואה בקריאה ובמה שמסביבה עניין חשוב ביותר, לא מרגיש צורך להניח את ידיי על כתבי העת העבריים בנושא. כמו בכל תחום אחר, גם כאן אני לא חושב שצריך להשקיע זמן בקידוח שריונותיהם של מסתגרים כרוניים.

לכן, זו היתה הפתעה נעימה לגלות שיש כתבי עת ספרותיים עם גישה שונה לחיים. אמנם מדובר בכתב עת מרומניה, ולא מישראל, אבל אולי הדוגמה הזו תשפיע גם עלינו ביום מן הימים. כתב העת, ששמו Observator Cultural, הודיע על תחילתו של פרויקט שאצלנו אפילו גופים כבדי-ארנקים מהססים ליזום: סדרת תרגומים של סופרים רומניים חשובים לשבע שפות - אנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית, הולנדית, פולנית ואיטלקית. באתר הבית של הפרויקט מצוין, שהוא רואה אור במסגרת כתב עת נפרד שיוקדש באופן בלעדי למטרה הזו. הכל ביוזמת ה-Observator ובמימונו.

כתב עת ספרותי שלוקח על עצמו משימה הירואית כזו, בקנה מידה בינלאומי, נראה - ממעמקי הלחות של מזרח הים התיכון - כמו מיראז' בלתי-אפשרי. הרי כתבי עת כאלה אמורים לכלות את כל כוחותיהם ומרצם על מלחמות כיתתיות שיביישו את אלה של שכונת סאדר סיטי בבגדאד, הלא כן? ובכן, מתברר שגם הסוגה הזאת יכולה כנראה לעשות משהו לטובת הכלל, לשחק תפקיד תרבותי אמיתי, כל עוד היא לא מתרכזת בהצבת צלפים מילוליים בכל עמוד ובשיגור טילי אגו-אגו מדי גיליון. שווה לנסות.

יובש ביבשת

גם במורד כדור הארץ מתנהלות מלחמות של מו"לים נגד התפתחויות מסחריות שמאיימות עליהן. ממשלת אוסטרליה מתכוונת לשנות את החוק המקומי, שמגביל ייבוא מחו"ל של ספרים שמודפסים גם על-ידי מו"לים מקומיים - והתאחדות הוצאות הספרים האוסטרלית מתארגנת למחאה כללית.

החוק הנוכחי קובע, שהוצאה אוסטרלית שמחזיקה בזכויות לספר זר כלשהו חייבת לספק אותו לחנויות תוך 30 יום מצאתו לאור במדינת המקור. אם היא לא עושה זאת, זכויות היוצרים של ההוצאה מתבטלות וכל גורם מסחרי רשאי לייבא את הספר ישירות ולמכור אותו באוסטרליה (אם היא מקיימת את התנאי, רק לה מותר למכור אותו). עכשיו מתכוונת הממשלה לבטל את תקופת האיסור על ייבוא מקביל כזה, ולאפשר אותו ללא הגבלה. הטענה העיקרית בעד השינוי היא, כמובן, שהדבר יוזיל את הספרים וישפר את חיי הצרכנים. נשמע מוכר? המתנגדים, לעומת זאת, מסבירים שהשינוי יגרום נזק כבד לתעשיית הספרים האוסטרלית.

מאחר שאוסטרליה שייכת לעולם דובר האנגלית, ההוצאות המקומיות נמצאות למעשה בתחרות ישירה עם הוצאות בארה"ב, ובשאר המדינות שזו שפתן. הרציונל מאחורי החוק המקורי הוא לאפשר להן הזדמנות הוגנת להתחרות על חלקן בשוק, ופתיחת השערים לייבוא ללא הגבלה תציב אותן בנחיתות קשה מול מקבילותיהן האמריקאיות, במיוחד עכשיו, כשהדולר האמריקאי בשפל ומתקרב בערכו לדולר האוסטרלי.

אל מחאת ההוצאות הצטרפו גם סופרים ידועים במדינה, כמו ניק ארלס וגארת ניקס, שאת טענותיהם אפשר לקרוא במלואן בבלוג Talking Squid. ארלס כתב מכתב פתוח שנשלח לראש ממשלת אוסטרליה, קווין ראד, ולבעלי תפקידים בכירים אחרים בממשלה, ושם הוא טען בין היתר: "באמצעות האינטרנט וחנויות מוזלות, הגישה של אוסטרלים לספרים זולים יותר כבר השתפרה במשך הזמן, והמחיר התרבותי של התרת ייבוא מקביל הוא פשוט גבוה מדי". עוד הוא מוסיף: "זה יהיה תמריץ שלילי חזק נגד פרסום סיפורים אוסטרליים, ולחשיפתם ולטיפוחם של כישרונות חדשים".

אוסטרליה היא כמובן לא המקום היחיד שבו ספרות מקומית מאוימת על-ידי כוחות השוק, אבל בגלל היעדר הקו הלשוני המפריד בינה לבין התעשייה האמריקאית, הבעיה שלה חמורה במיוחד. ניקס טוען, שביטול האיסור על ייבוא מקביל יבטל למעשה את אוסטרליה כטריטוריית זכויות יוצרים עצמאית, וייצור מצב שלסופרים המקומיים לא יהיה מה למכור להוצאות במדינה - כי הוצאות מחו"ל יוכלו למוטט אותן או להשתלט עליהן, ולהעמיד ספרים מארה"ב או מבריטניה בתחרות ישירה עם ספרים אוסטרליים.

בעצם, ייבוא מקביל זהה במקרה הזה לביטול ההבחנה שבין ספרות מקומית לבין ספרות מחו"ל: למה שהצרכן המצוי יטרח להטריד את עצמו בשאלה, אם את הספר שבידו כתב מישהו ממלבורן או מישהו מלוס אנג'לס? העיקר שהוא באנגלית, ושהוא נמכר בזול. אין מה לומר, הספרות צריכה להתמודד כיום עם הרבה איומים על חייה, וזה ללא ספק אחד הבלתי-צפויים שבהם.

כתיבה בדיבור

זו כבר הפעם השנייה החודש שאני מגלה שהתקיים עם יעקב בוצ'ן ראיון, שברור לי שאמעל בתפקידי אם לא אציין את קיומו. בפעם הקודמת זה היה ראיון קצר בגלובס והפעם זו כתבה במוסף הארץ, שבה הוא מדבר באריכות עם אביבה לורי על חייו ועל עבודתו. לא אגזים אם אומר שכבר שנים לא קראתי יצירת ספרות ישראלית טובה כמו הראיון הזה. זו לא טעות: הדברים שבוצ'ן אומר שם, הצורה שבה הוא מספר, המילים עצמן - זה אולי נראה כמו ראיון, אבל משום מה, תוך כדי הקריאה, הרגשתי שזה בכלל אחד הסיפורים הקצרים המצוינים שנתקלתי בהם. כאילו בוצ'ן לא יכול שלא לכתוב בצורה מופתית, גם כשהוא יושב בחצר ומדבר, גם כשהכתיבה עצמה נעשית על-ידי לורי. כך שזו תהיה גם הפעם השנייה שאגיד: אם תשאלו אותי מה זה סופר, כל מה שאעשה הוא לשתוק ולהצביע עליו.

danext@gmail.com