ליבריסטאן

12 תגובות לפוסט "אקזיסטנציאליזם אלקטרוני"

1. מאת יגאל:
   13 באוגוסט, 2008 בשעה 14:57

   בסטימצקי מציעים ספר שני חינם תמורת קנייה של צנצנת נסקפה (ראיתי אתמול באחת החנויות שלהם), ואני לא חושב שזה טוב יותר מספר שני בשקל שהציעו בצומת, וחטפו מקלחת צוננים. סטימצקי קוצרים כעת את פירות הבאושים שהם הכתיבו שנים רבות, של ספרים במחירים מופקעים ולא הוגנים, וכשחנויות מוכרים ספרים כמו בבסטה בשוק, האשם הוא ברשתות הישנות ולא בצומת ספרים.

2. מאת דן:
   13 באוגוסט, 2008 בשעה 19:20

   היום גם אני נתקלתי במבצע המשונה הזה. מה שכן, כל דבר שסטימצקי אי-פעם עשו, צומת רק מחזקים ועושים בצורה עוד יותר קיצונית. כך שנראה לי שהאשמה, כרגע, היא בשתיהן. אם אתה שואל אותי, אני משתדל לקנות רק בחנויות עצמאיות, ועדיף בכלל בחנויות יד שנייה (כי אני קורא כמעט רק ספרים ישנים). כל שקל שיורד מהרשתות והולך למוכר עצמאי הוא בעיניי בגדר מצווה תרבותית.

3. מאת אסתי:
   13 באוגוסט, 2008 בשעה 20:41

   אני ממש לא מתפעלת מגברת בראל ומהדברים בפיה (אגב, אחד הראיונות המשעממים ביותר שקראתי) אבל בעיקר נראה לי שאין לה מושג קלוש בספרות.
   אתה יכול להסביר לי אגב את ההגיון שבפסקה הבאה ומה הקשר כאן לסופרים:
   "האג'נדה שלי היא לשמור על הסופרים. זאת הסיבה שבגללה גם יצאתי מהשותפות עם כתר, שרצתה שכל החנויות שלנו יהיו צבועות בצבעי החברה. בחיבור בין רשת קמעונאית למו"לות יש ניגוד אינטרסים. כולם אמרו לי שהשתגעתי, אבל אני עשיתי את זה, למרות שצלי רשף הוא שותף הגון".

4. מאת דן:
   13 באוגוסט, 2008 בשעה 21:36

   נראה לי שהיא התכוונה להעדפת סופרים של הוצאה גדולה אחת על חשבון כל האחרות, שזה הדבר שבו מואשמים המתחרים (צומת ספרים). כלומר, שרק הסופרים של "כתר" היו נהנים מהשילוב בין הרשת לבין ההוצאה, והשאר היו נדחקים לשוליים. לגבי ניגוד האינטרסים שבין מו"לות לרשת קמעונאית, יש טעם בדבריה - הרי על זה בדיוק קמה הצעקה של ראשי הוצאות הספרים.
   תראי, בסופו של דבר בראל מנהלת מסחרית ולא אשת ספרות, וגם לא מנסה לטעון אחרת. אבל בתור שכזאת, אני חושב שהיא ראויה להערכה על כך שהיא לא יוצרת זילות של הענף שעליו היא יושבת. היא לפחות מבינה את מה שבצומת לא מבינים: שברגע שהספרים הופכים למוצר לא מכובד, העסק נגמר. (ובעניין הזה, המבצע של קפה נמס + ספר, שעליו דיבר יגאל בתגובה למעלה, בהחלט מעלה שאלה האם ההבנה התיאורטית הזו אכן מיושמת במלואה בשטח).

5. מאת אורן:
   13 באוגוסט, 2008 בשעה 22:17

   הקטע מה-NYT ממש נפלא. תודה

6. מאת תמר פלג:
   14 באוגוסט, 2008 בשעה 2:32

   מודה שלא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא את הריאיון והסתפקתי בתקציר שלך, אבל אני חושבת שבראל משתמשת ברעיונות מתורבתים כמו "הגנת הסופרים" ככיסוי לאינטרסים עיסקיים. סטימצקי נאבקת בצומת מטעמי תחרות עסקית ותופסת טרמפ על המאבק של המו"לים בצומת כדי להשיג לעצמה הון תדמיתי. אך בפועל, בימים אלה מגלה בראל את כוח-המכירה העצום של מבצעי הנחות מטורפים: הם מקיימים בקניון איילון "מכירת חיסול" עצומה לקראת מעבר למחסנים חדשים, ולתדהמתם יש התנפלות אדירה של קונים. ספרים רבים שנמכרים שם ב-30 ש"ח הוזמנו במיוחד מן ההוצאות לצורך מכירתם, ולא שכבו בשום מחסן של סטימצקי. בעקבות הביקוש האדיר הוארך המבצע בחמישה ימים נוספים, ויש לי הרגשה שההצלחה תביא למבצעים דומים בעתיד. בקיצור, סטימצקי הולכת בעקבות צומת. כיום צומת חולשת על שוק הספרים, בין היתר כיוון שסטימצקי נגררים אחריה. צומת מייצרת את רבי-המכר ואחר-כך הם נמכרים גם בסטימצקי, שהרי הם "רבי מכר". צומת עורכת מבצעי-טירוף, ואחריה סטימצקי, שמבקשת למשוך אליה את הקונים הנוהרים למבצעי צומת. בקרוב ודאי ילמדו בסטימצקי לקיים ניהול ריכוזי כמו זה שמקיים אבי שומר, שמוריד הנחיות ברורות לסניפי הרשת מה להציג ועל מה להמליץ. השאלה היא מה איבדנו בדרך. אבל גם אם נדע יפה מה איבדנו, אין לנו סיכוי להתמודד עם כוחות-השוק הללו ולנסות לעצור את פעולתם.

7. מאת אורי:
   14 באוגוסט, 2008 בשעה 8:46

   השאיפה ליהפך למיעוט נבחר לא כזאת מלהיבה בעיני. הוואקום שאליו נפלטים הספרים, ושלפי התחזית עוד יגדל, הוא פוגע ומסרס. לא שכולם חייבים לדבר על "הספר החדש של" בעבודה ובשוק, אבל כאשר אין תהודה לספר הוא גווע - לא רק על מדפי הספרים אלא גם רוחנית.

8. מאת דן:
   14 באוגוסט, 2008 בשעה 10:53

   לאורן: אין בעד מה. בשיחה הבאה שלי עם קירקגור, אספר לו שנהנית

   לתמר: אם סטימצקי באמת נגררים אחרי השיטות של צומת, זה יהיה רע מאוד. הפתרון שלי, כמו תמיד, נשאר שההוצאות ימכרו בעצמן דרך האינטרנט. אני פשוט לא רואה מוצא אחר בטווח הארוך - אלא אם יהיה אפשר להעביר את החקיקה שתעשה קצת סדר בעניין הזה. מה קורה עם זה, אגב - יש התקדמות?

   לאורי: ממש לא התכוונתי לזה כשאיפה, אלא כמצב נתון. אני לא רוצה להגיע למצב שבו כל ספר יקבל חשיפה מזערית בקרב יודעי-דבר, ולא יגיע לאף אחד בציבור הרחב. גם ככה, הרבה ספרים סובלים היום מגורל כזה. אני פשוט אומר שכמו שזה נראה עכשיו, ההמונים מתחילים להירתע ולסגת מכל קשר עם ספרות אמיתית, ואם זה המצב, אז לא תהיה ברירה אלא לשנות מצב צבירה ולחזור לימים עברו בכל הקשור למעמד הספרות. אגב, אני בכלל טוען שכדאי לכולם לקרוא ספרים ישנים ולא את אלה שיוצאים בהווה - כך שלמעשה לרשות כל אדם עומד מספיק חומר קריאה לאלפי מחזורי חיים אנושיים, אפילו אם מכונות הדפוס ייעצרו לנצח ברגע זה.

9. מאת תמר פלג:
   14 באוגוסט, 2008 בשעה 12:09

   דן, יש התקדמות בפעילות לקידום החוק, אך לפי שעה כלל לא ברור מה יהיו תוצאותיה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ תומכת בנו, עורכת-הדין יפעת סולל מסייעת לנו בצד המשפטי, והתקיימה גם פגישה עם אנשי משרדה של הממונה על ההגבלים העסקיים בנוגע לבעלות הצולבת מו"ל-רשת. הרושם שעולה מכל אלה הוא שיהיה קשה מאוד להעביר את החוק, ולו במתכונת מצומצמת יותר, שכן מדובר בחוק רגולטורי, וכנסת ישראל אינה אוהבת חוקים כאלה, גם אם הם מקובלים באירופה. יחד עם זאת בשלב זה איש לא מתכוון לוותר, צפויים מפגשים עם אנשים נוספים (חברי כנסת, אנשי משרד המשפטים) ואני מקווה שמשהו בכל זאת ייצא מן העניין. דבר אחד, זמני כמובן, כן קרה: רשת צומת יודעת שהיא תעמוד בקרוב לבדיקת הממונה על ההגבלים העסקיים ומציגה התנהלות טיפה יותר מאוזנת (רק 5 רבי-מכר של כז"ב מקום 7, הצגה טובה יותר של הספריה החדשה ושל עם עובד, וכו'). המצב כמובן ישוב לקדמותו ברגע שהם ירגישו שהנושא ירד מן הפרק, אבל לפחות בינתיים יש שיפור קל בעניין התצוגה בחנויות הרשת.

10. מאת אורי:
    14 באוגוסט, 2008 בשעה 12:59

    זה מוזר, העניין הזה עם ספרים ישנים. נכון שיש היום הרבה גראפומנים ושרבים מדי רוצים להיחשב סופרים, אבל לא ברור לי למה להדיח לגמרי ספרים חדשים - הם לא נכתבו בסנסקריט, ויש להם חשיבות אקטואלית וגם לשונית - במיוחד לספרות מקור. יש באנרג'י מדור של ספרים אהובים וברוב המקרים אנשים מתהדרים שם בספרים בני עשרים עד מאתיים. הספר העברי הקונסנזואלי הוא זכרון דברים, כאילו לא נכתבו כמה דברים מאז. אני משווה את זה לחובבי מוזיקה, שתמיד יעדיפו לנפנף במשהו חדש ואזוטרי וזה נראה לי הרבה יותר חי ופועם. לא ברור לי למה ניחוח האבק כל כך נעים.

11. מאת דן:
    14 באוגוסט, 2008 בשעה 13:21

    לתמר: טוב לדעת שלמרות הקשיים, יש כבר תוצאות בשטח מעצם כך שהעניין על סדר היום. אני מקווה שזה יוביל לחקיקה, כי כמו שבערוץ 2 ו-10 יש רגולטור (שלא ממש מתפקד, אבל זה כבר עניין אחר), כך אולי צריך להיות גם בשאר תחומי התרבות. בטלוויזיה ברור לכולם שבלי רגולציה נישאר עם פיגולים בלבד, ולדעתי זאת הבנה שצריכה להתרחב גם לספרות.

    לאורי: אני לא מתנגד עקרונית לספרים חדשים, פשוט יש כל-כך הרבה ספרים נהדרים שאני רוצה לקרוא מהעבר הרחוק, שאני מרגיש שאין לי זמן לכאלה שעוד לא עברו את המסננת הטובה מכולם, זו של הזמן. אין מה לעשות, ספר שנכתב מזמן ועדיין חי בתוכנו הוא ספר שעמד במבחן האולטימטיבי. אני מאמין שהכי טוב שכל דור יקרא את הספרים שנכתבו עד 100 שנה לפניו, ויכתוב בשביל אלה שבאים 100 שנה אחריו.
    וניחוח האבק? אין דבר נעים ממנו, כשזה מגיע לספרים. אני תמיד אעדיף ספר משומש, מתפורר ומצהיב על פני ספר חדש. פעם ידעו לא רק לכתוב, אלא גם לתרגם, לערוך, לעצב. כל זה נמצא היום במכירת חיסול, וצריך רק לקחת ליד ספר של "עם עובד" משנות ה-70 או ה-80 כדי להיווכח.

12. מאת מיון ערימה 1.7#:
    22 באוגוסט, 2008 בשעה 17:38

    [...] להחשד כפסודו-אינטלקטואליזם. מודה בהכנעה. אז הנה דן בליבריסטאן מפנה לרשימה סאטירית מבריקה מה-NYT והוא גם מתרגם קטע: ד"ר [...]

לכתוב תגובה