הציידים באים
הקוקייה הלוחמת
היום ה-1 בספטמבר - לא תאריך שאפשר לעבור עליו בשתיקה. ואולי, במחשבה שנייה, דווקא שתיקה היא התגובה המתאימה ביותר: דקת דומייה לאות הזדהות עם רבבות הילדים הרכים שמתחילים היום תקופת מאסר של 12 שנה עם עבודת פרך, כל זה מבלי שביצעו עבירה כלשהי (ואחר כך, בתור בונוס, שלוש שנים נוספות בצינוק). מצד אחד, טוב שיש עוד אנשים שסוחבים ספרים ולומדים בארץ הזאת; מצד שני, כשזה נעשה בכפייה ומבלי שמישהו טרח לשאול לרצונם… לא בטוח שלכך התכוון המשורר, יהיה מי שיהיה. ובכן, נמשיך בעניינינו, שגם הם, בסופו של דבר, קשורים לאנשים שנושאים על גבם ספרים - מי ברצון ומי פחות ברצון.
כבר כמה חודשים שקולם של המו"לים בארץ חדל מלהישמע בעניין היוזמות השונות לחוקק חוק מחיר אחיד לספרים, בסגנון חוק לאנג הצרפתי, או וריאציות אחרות עליו (כמו שמציעה הספריה החדשה). בינתיים מגיע חידוש בעניין דווקא משווייץ - שם החליטה ועדת הכלכלה והמסים של הפרלמנט לקדם חוק שעניינו פיקוח והאחדה של מחירי הספרים.
גם בשווייץ, המוטיבציה לחוק היא ההשפעה השלילית שיש לתחרות החופשית-לגמרי על התחום התרבותי העדין הזה. גם שם הרשתות הגדולות והסופרמרקטים מציעים הנחות קיצוניות ומחסלים חנויות ספרים קטנות. לפי הכתבה באתר השווייצרי Domaine Public, אחת התוצאות של התהליך היא צמצום הגישה של תושבי המדינה לתרבות, במקרה הזה ספרים, מחוץ לערים הגדולות - בגלל התמעטות נקודות המכירה.
בכתבה נמסר, שכדי לשכנע את הפרלמנט בכך שקיים צורך בחוק כזה, דאגו ההוצאות לפרסם בהבלטה תוצאות של מחקר בריטי, שנערך אחרי ביטול הפיקוח הממשלתי על מחירי הספרים ב-1997. לפי המחקר, מחירי הספרים לא ירדו כתוצאה מביטול הפיקוח, אלא דווקא עלו - ובמהירות גדולה פי שתיים מזו של מדד יוקר המחיה במדינה.
ובכן, שוב מתברר, בניגוד לטענה הקבועה נגד חוק המחיר האחיד, שהפיקוח עשוי לא רק לשמר את הפרישׂה הפיזית של הספרות, אלא גם להפוך אותה לנגישה יותר מבחינה כלכלית. כי אמנם המחיר האחיד מונע מהרשתות להוריד מחירים, אבל הוא מעודד את ההוצאות להעלות את המחיר הקטלוגי, בתור "מכה מקדימה" להנחות המשמעותיות שיוצעו בחנויות.
כל זה יוצר, בפועל, עלייה הדרגתית גם במחיר לצרכן - כפועל יוצא של מאזן אימה, שבו כל צד מנסה לתמרן את השני ומביא להסלמה מסתחררת וקבועה. וכמו שכבר ראינו בזירה הבינלאומית, מאזני אימה כאלה נוטים להסתיים בכך שצד אחד מתיש את עצמו ונופל בנוקקאוט על הקרשים, אפילו מבלי שהצד השני טרח להכות אותו.
השמש השוקעת
עוד מקום שבו יש מחיר אחיד לספרים הוא, באופן מפתיע, יפן ההיפר-קפיטליסטית - שם החוקים האנטי-מונופוליסטיים אוסרים כל תיאום מחירים מלבד בתחום הספרים והמגזינים, מתוך תפיסה שמחירים הוגנים לפרסומים כאלה הם בעלי חשיבות לזהותה התרבותית של המדינה. הבעיה שם היא שמכירות הספרים צונחות, והשוק הזה נמצא, לפי Japan Times, בתהליך מתמשך של התכווצות מאז 1996.
קודם כל, כמה מספרים מסחררים: ביפן יוצאים בממוצע 200 ספרים ביום - בשנת 2007 ראו שם אור לא פחות מ-77,417 ספרים. מספר החנויות שמוכרות ספרים חדשים (בכל המדינה, שבה חיים כ-125 מיליון תושבים) הוא, נכון להשנה, 5,869 - לעומת 12,953 ב-1986. שוק הספרים והמגזינים גלגל בשנה שעברה 2.08 טריליון ין (ובעברית: יותר מ-69 מיליארד שקלים). אגב, בישראל, יחסית לגודל האוכלוסיה, יוצאים יותר ספרים מאשר שם.
אז מה גורם למעצמת ספרות כזאת להתחיל לשקוע, ולהדאיג - כמה מוכר - את חובבי הספרים ואנשי הרוח שחיים בה? ובכן, במקרה הזה אין הפתעות: המשרת הוא הרוצח. או במילים אחרות, אנשים פשוט קוראים פחות. במסגרת הסקר השנתי של העיתון יומיורי שימבון, דיווחו באוקטובר הקודם 52 אחוז מהנשאלים, שהם לא קראו אף ספר בחודשים האחרונים. כתוצאה מכך, חנויות ספרים נסגרות, ההוצאות מרוויחות פחות, ומדפיסות יותר ספרים כדי לעודד במשהו את המכירות (שמוגבלות גם על-ידי המחירים הנוקשים). וכך מגיעים למעגל הסגור שמוכר לנו גם מישראל, ובו המפסידה היחידה היא הספרות.
ככל שמצטברות הדוגמאות מרחבי העולם, ככה צריך להיות יותר ויותר ברור שספרים הם, באקלים התרבותי הנוכחי, בעלי חיים בסכנת הכחדה ברורה ומיידית. כמו שבשם האיזון האקולוגי בעולם, הממשלות קמות מדי פעם ומגינות, למשל, על פילים, מתוך הבנה שתשוקותיהם הביזאריות של חובבי פסלוני השנהב לא יכולות לבוא על חשבון הישרדותם - כך צריך להתייחס גם לדבר שנקרא ספר. אין בעיה שציידי השוק החופשי ימשיכו לירות להנאתם בספרי הטיסה והעזרה העצמית למיניהם; אבל צריך להרחיק אותם איכשהו מהספרים האמיתיים, לפני שגם אותם, כמו את הדוֹדוֹ, נכיר רק מזיכרונות עצובים של אנשים אחרים.
danext@gmail.com
1 בספטמבר, 2008 בשעה 14:54
אם כך, הנתונים מראים שפיקוח על מחירי הספרים דווקא מפחית את הקריאה.
1 בספטמבר, 2008 בשעה 18:45
הנתונים לא בהכרח מראים את זה - כי ביפן אין פיקוח על מחירי הספרים. פשוט אין מניעה בחוק לתאם מחירים, וזה הבדל גדול. התוצאה היא אמנם שההוצאות דורשות מחירים פחות או יותר אחידים, אבל איש לא כופה את זה עליהן. זה נעשה באופן וולונטרי, מתוך ידיעה שהאלטרנטיבה גרועה יותר.
מה שמפחית את הקריאה הוא תופעות רחבות בהרבה, במישור התרבותי. הקריאה פוחתת בכל מקום, בין אם יש או אין בו פיקוח על מחירי ספרים. הפיקוח נועד כדי שענף הספרות יוכל לשרוד גם בתנאים כאלה, ולא יתמודד על קיומו מול, נגיד, תוכניות ריאליטי. אין מה לעשות, זאת הנקודה שבה אנחנו נדרשים לקבוע היררכיה ולומר שלספרות יש חשיבות תרבותית גדולה *קצת* יותר. בגלל זה השוויתי את המצב להגנה על חיות בסכנת הכחדה.
2 בספטמבר, 2008 בשעה 10:13
the war for reading texts was lost,so now we have to fight for cheap texts for the few that still reading-this is the reason why the prices must be free.
3 בספטמבר, 2008 בשעה 17:51
השתיקה מכיוון המו"לים דווקא הופרה אמש במייל מתמר מהספריה החדשה שמספרת שהיתה פגישה בין מנחם פרי לנציגי הממונה על ההגבלים העסקיים שעוד צריכה לחזור עם תשובה אבל מה שמסתמן הוא מה שחשבנו מההתחלה - אין לה שום כוונה לשנות משהו במצב הנוכחי (של החיבור בין צומת לכז"ב ומודן) ולכן צריך לחזור לפרשת חקיקת החוק.
וכאן חוזרים לבעיית ההסכמה על פרטיו (בין המו"לים) ולבעיית היכולת לשכנע את נבחרינו חובבי הספר ומרובי האינטליגנציה שקיומה של התרבות (מה זה בכלל) בארצנו תלוי בחוק הזה.
3 בספטמבר, 2008 בשעה 18:54
כן, ראיתי את המייל, ואכן - בלי חקיקה זה לא יילך.
אני דווקא לא כ"כ פסימי לגבי הסיכויים של החקיקה הזאת, כי להפתעתי הרבה, ברגע שמפלגה כלשהי נמצאת באופוזיציה היא מתחילה להיות הרבה יותר נאורה (כי פתאום היא יכולה להרשות לעצמה, וגם צריך לגייס בוחרים. אבל עדיין). כרגע דווקא הליכוד מנפק פה ושם חקיקה מפתיעה מהסוג הזה, אז אני מאמין שהישועה יכולה לבוא מהם ומכל הטיפוסים האופוזיציוניים-לנצח בכנסת.
6 בספטמבר, 2008 בשעה 13:50
אכן, כפי שדיווחתי במייל שקיבלתם - יש התקדמות. הצעת החוק עברה גיבוש, נוסחה משפטית, נידונה בוועדת המו"לים וזכתה להסכמה רחבה. השלב הבא יהיה הגשתה לכנסת. מן התגובות הרבות שקיבלתי הפעם למייל שלי, שהופץ בין מו"לים, סופרים, עורכים ובעלי חנויות ספרים עצמאיות, התרשמתי שיש התעוררות. קידומו של חוק הוא תהליך ממושך שמחייב סבלנות ועקשנות, וגם לא מעט פעילות שקטה, בלתי-מתוקשרת. בבוא העת, כשנגיע לקריאה ראשונה בכנסת, קולנו ישוב להישמע ברבים.