ליבריסטאן

רק בשבוע שעבר עסקתי פה בהתנגשות פטאלית בין לימודי ספרות לבין צווחנות אידיאולוגית, והנה, גם האוסטרלים לקו בתסמונת הזו - אלא שאצלם כל העניין נשמע כמו מערכון מוצלח במיוחד של מונטי פייתון. ארגון המורים לאנגלית של מדינת ניו סאות וויילס, שהיא המאוכלסת ביותר באוסטרליה (ובה נמצאת גם העיר סידני), מתנגד לכוונת ממשלת מדינת-המחוז לשנות את תוכנית הלימודים כדי להגביר את נוכחות הספרות האוסטרלית במסגרתה. אני חוזר: מורים לאנגלית באוסטרליה מתנגדים ללימוד ספרות אוסטרלית.

למה? אוי, אתם תאהבו את זה. המורים הנכבדים טוענים שחיובם ללמד את הספרות המקומית משמעו, לא פחות, טענה לעליונות הספרות הזו על פני ספרות של תרבויות אחרות. מי אמר פלורליזם נאור ולא קיבל? ועכשיו נעבור לכמה ציטוטים ישירים מתלונותיו של הארגון, כפי שמדווח עליהם theaustralian.com. נותר רק לשים את המשפטים האלה בפה של ג'ון קליז ולהתרווח בכורסה מול מונולוג הנונסנס המשובח שייווצר (המסמך המלא - בכתובת הזו).

• "כל הגדרה של 'אוסטרלי' צריכה לראות את אוסטרליה בהקשר גלובלי, ולקחת בחשבון זוויות ילידיות ורב-תרבותיות".
• בתי הספר מחויבים "לרעיון ולמימוש של רב-גוניות, ולא רוצים לראות פירוש צר או אקסקלוסיבי של 'אוסטרלי' ושל דאגות אוסטרליות".

ארגון המורים לא הסתפק בהתמרמרות נגד המונח "אוסטרלי", אלא גם הביע התנגדות לעצם הרעיון - המוזר כל-כך! - של מתן קדימות לספרות מודפסת על-פני צורות אחרות, כמו קולנוע, טלוויזיה ואינטרנט. וכה אמרו החכמים:

• "הגדרה של ספרות תוך הגבלה למדיום המודפס היא נמהרת, משטיחה, קצרת-רואי, וחשוב יותר מכל, מחבלת ביושרה [integrity] של תוכניות הלימודים הנוכחיות באנגלית".
• "הארגון מתנגד להכללה הסלקטיבית של טקסטים מסוג מסוים [בתוכנית הלימודים], מפני שזה מניח הייררכיות כלליות בצורה ובמדיום במקום באיכות הטקסטים עצמם".

זה מה שתמיד קורה כששגעת הנאורות המזויפת מגיעה לחלקים חיוניים במוח: מרוב רגשות אשם ותשוקה לעשיית צדק כללי, טהור ומהיר עם העולם כולו, מגיעים לבוז ולביטול עצמי; מרוב רצון להסיר כל רמז לכפייה ולדיכוי, שומטים את עצם הלגיטימציה להשתמש במושגים שמגדירים משהו קונקרטי. פתיחות היא דבר מצוין ונהדר, אבל כמו במקרה של "קירוב הלבבות" בין חרדים לחילונים, לפעמים אלה שנשבעים בשמה רואים אותה בצורה חד-צדדית לגמרי, כמכשיר שמאלץ צד אחד להתנצל לנצח על קיומו, ובו-בזמן נותן לצד השני חסינות מכל ביקורת שהיא.

הרי אפשר בקלות להמשיך את הטיעון של המורים האוסטרלים ולשאול: למה בכלל ללמד "טקסטים"? למה הנמהרות וקוצר-הרואי האלה? מיהו הפטרנליסט הקולוניאלי שאמר שספרות היא רק טקסטים - מודפסים, משודרים או כל דבר אחר? אולי גם משב רוח בים הוא ספרות? ואגב, למה דווקא ספרות? מה הדיכוי הזה? מי נתן למורים את הרשות לקבוע באופן כוחני ופטריארכלי את עדיפות הנרטיב על פני שאר המציאות? ומי בכלל שם את המורים ללמד את התלמידים, ולא להפך? באיזו זכות הם מעזים "לנסח" מסמכים כל-כך פסקניים, כאילו הם טובים יותר ויודעים יותר מכל עובר אורח מקרי?

אמרתי את זה בפוסט הנ"ל מה-9 בספטמבר, ואגיד את זה שוב בצורה יותר מודגשת: ברגע שמורים מתחילים להסתחרר ככה, בניסור יבבני ומתבטל של הענף שעליו הם יושבים, המסקנה המיידית היא שאין בכלל טעם בבתי ספר באשר הם, לשום נושא שבעולם. אם אין הייררכיה תרבותית, אין מערכת חינוך. נקודה. ואם טוענים בלהט בזכות פלורליזם עד אין קץ, אז כל מקרה, שבו מורה נכנס לכיתה ותובע הקשבה מהתלמידים, הוא לא פחות מאשר פשע איום ונורא נגד האנושות.

כך ששתי הברירות ההגונות הן אלה: או שמורים, באוסטרליה ובמקומות אחרים, יתנערו מרגשות הבושה המוזרים על עצם היותם לבנים, מערביים, בעלי רמת חיים גבוהה יחסית וכו'; יפסיקו לראות בכל שיפוט ערכי המשך ישיר של צווי מלך בריטניה לנתיני המושבות בהודו המזרחית; ויבינו שאין לעבודתם משמעות אלא בהצבת הייררכיות - או שיתפטרו לאלתר מתפקידם המקרבן, יכריזו שכל צורה של חינוך מנוגדת למצפונם, וישלחו את הילדים לשחק בחצר בלי צלצול שיחזיר אותם לכיתה. לעשות את השניים יחד, להורות ולבכות - זה דבר שאין בו יושר מחשבתי מינימלי.

לא משנה מה יעשו המורים, ככל שמדובר בספרות, יש הייררכיה והבדלי מעמדות ברורים: הסופר הוא שליט טוטליטרי שמחליט, על דעת עצמו בלבד, מה יקרה בסיפור, וכותב אותו על-פי רצונו הבלעדי; הקורא קורא בשתיקה בלי לבוא בטענות על קיפוח והדרה חברתית של הדמויות האהובות עליו, ובלי למחות על היותו פסיבי לגמרי ביחס ליצירה. קוראים שייצאו להפגנה כדי לשאול למה המשרתת היא דווקא האישה הזאת, ויתבעו מהסופר סדר חברתי צודק שיחליף אותה עם בעלת האחוזה - ייראו לנו די תמהונים. ובצדק.

אם מורים שאמורים ללמד ספרות מתחילים לאבד את האמון בזכותו של מישהו לקבוע סדר עדיפויות ולנמק אותו, הם למעשה מפסיקים להבין את טבעו הפנימי ביותר של הדבר שהם מלמדים. מילא שהמורים באוסטרליה כבר לא מוכנים להתחייב אפילו על פירוש המילה "אוסטרלי", אבל כשתפיסת העולם הזו עושה שפטים בספרות, די ברור שההשפעות שלה לא יישארו מבודדות אי-שם למטה, בממלכת הקנגרו.

danext@gmail.com