ליבריסטאן

רומן גרפי מדי

מי שחשב שבימינו אנשים כבר לא מסוגלים לפתח קשר עמוק לדמויות ספרותיות, בוודאי ישמח - או יתחלחל - לשמוע את החדשות הטריות מיפן: איש בשם טאיצ'י טקאשיטה העלה לאינטרנט עצומה, שדורשת מהממשלה לשנות את החוק כך שיאפשר נישואים בין בני אדם לבין דמויות קומיקס (עדכון: הנה הקישור לעצומה. שימו לב, האתר ביפנית. - תודה לסיגל על הלינק). המטרה היא להגיש את העצומה לרשויות המוסמכות לאחר שייאספו מיליון חתימות, ואם זה נשמע כמו יעד שאפתני מדי, קחו בחשבון שנאספו כבר 1,000 חתימות תוך שבוע אחד (בינתיים, נכון לשבת בערב, עלה המספר ל-1,586).

במונולוג שכל סופר מדע בדיוני היה שמח לכתוב, מסביר טקאשיטה את הרעיון החריג כך: "אני כבר לא מתעניין בתלת-מימד. הייתי רוצה אפילו להפוך לתושב של העולם הדו-מימדי. עם זאת, זה נראה בלתי-אפשרי עם הטכנולוגיה הקיימת היום" - ומכאן הרצון לאפשר נישואים בין-מימדיים. באמת, אחרי שנפלו חומות ההפרדה הגזעית והמינית, למה להפלות אוהבים על רקע בלתי-קביל שכזה?

אתר החדשות האוסטרלי, שאליו הפניתי למעלה, לא הצליח לוודא אם הקמפיין הזה הוא בדיחה, או שהוא רק נשמע כמו אחת - אבל בין אם טקאשיטה התכוון ברצינות או לא, נראה שהחותמים על העצומה לוקחים את העניין ללב. אחד מהם כתב: "במשך זמן רב אני מסוגל להתאהב רק באנשים דו-מימדיים, ועכשיו יש לי מישהי שאני באמת אוהב. אפילו אם היא פיקטיבית, זה עדיין לאהוב מישהו. אני רוצה לקבל אישור חוקי למערכת הזו בכל מחיר".

התבטאויות מהסוג הזה הן מוזיקה לאוזני הקהל הלעגן במערב, אבל האמת היא, במלוא הרצינות, שכשמקשיבים להן טוב, לא שומעים שום צרימה. יש משהו באמת נוגע ללב, ואפילו יפה, ברעיון שאפשר למצוא אהבה בצורה כזאת, חד-צדדית ודו-מימדית - כי גם באהבה רגילה, הרבה מהעניין קיים רק בראשו של המאוהב ולא אצל האדם האחר. שלא לדבר על זה שאצלנו כבר מזמן שכחו מזמן שאפשר להתחבר עד כדי כך לדמות בספר. נקווה רק שלא תצוץ עצומה כזאת גם בישראל, כי הרבנות בוודאי תפשוט על עותקי הספר ותדרוש מהדמויות להתגייר.

הפרסום הבלתי-אפשרי

השבוע כתבתי על האופן שבו האינטרנט יכול להזיק לכתיבה, ועכשיו הגיע תורה של אחת הדרכים שבהן הוא יכול לעזור לה. אתר אמנות אנרכו-אוונגרדי בשם UBU.com פתח סדרה שנקראת Publishing the Unpublishable, ובה מתפרסמים שורה של טקסטים שאי-אפשר לפרסם בשום מקום אחר.

למה הכוונה ב"אי-אפשר לפרסם"? לפי ההסבר באתר, מדובר ביצירות שהן "ארוכות מדי, ניסיוניות מדי, משעממות מדי; מרגשות מדי; אלה יכולות להיות יצירות שנוצרו בימי הנעורים, או שמשתייכות לסגנון שכבר מזמן נטשת [...] לכולנו יש תיקייה מלאה בדברים שאחרת לא היו רואים את אור היום".

האתר הזמין שורה של סופרים - סביר להניח שאלה לא אנשים ששמעתם עליהם, אבל זה חלק מהיופי - ואלה שלחו בתגובה יצירות שונות, ביניהן כתב יד בן 1,018 עמודים שלא פורסם בגלל אורכו, וקובץ שירי אהבה שנכתבו בתקופת התיכון על-ידי משורר שהגיע למעמד נכבד בבגרותו. באתר נכתב ש"הרשת היא המקום המושלם לבחון בו את גבולות האי-פרסומיות. בלי עלויות הדפסה, עיצוב או הפצה, אנחנו חופשיים לחקור את מה שמעולם לא היה אפשרי, כלכלית או אסתטית".

במילים אחרות, צפו למבחנים קשים ליכולת ההתמודדות האמנותית שלכם. אבל מצד שני, לעומת הבנאליה שבחנויות הספרים, קשה שלא לשמוח על כך שהרשת מציבה אלטרנטיבה כזאת, גם אם היא לא הכי מהנה בעולם.

מעין שעון חורף

ועכשיו להערת המערכת: בעקבות עומס יתר על חיי, וכישלון במציאת כפיל שידאג לביצוע עבודות אקדמיות שחורות שמעיקות עליי, הגעתי למסקנה שלמען הסדר הטוב, עדיף שאעדכן את הבלוג בימים קבועים (כרגע, בגלל שהוא מתעדכן מדי יומיים, הפוסטים מתפרסמים בכל שבוע בימים אחרים). אז מעכשיו הפוסטים יעלו באופן קבוע בימים ראשון, שלישי וחמישי.

בפועל זה יוצא אותה תדירות כמו בשבועות שבהם הפוסטים עלו בימים הזוגיים, אז אין סיבה לבקש את הכסף בחזרה. ככה כולנו נדע מתי, איפה, למה וכמה, וסופי השבוע יישארו ריקים, פנויים ומוכנים לקראת הסיבוב הבא. אז להתראות ביום ראשון - אלא אם מישהו מכיר כפיל טוב ומסור שיודע לשטוף כלים, ללמוד באוניברסיטה ולקבל פקודות בהכנעה.

danext@gmail.com

תגים: אי-ספר, אתרים, יפן, קומיקס

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום חמישי, 30 באוקטובר, 2008 בשעה 20:14 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.