קריאה בסידור
בין כסה לאסור
נראה שזו תקופת החגים ביותר ממובן אחד: מבלי שידעתי, התחיל בשבת האחרונה "שבוע הספרים המצונזרים", שייגמר ב-4 באוקטובר. אמנם לא מדובר בחג רשמי של מדינה או עם כלשהם, אבל בניגוד לראש השנה, לו לפחות יש אתר משלו. שם מסופר שהיוזמה הזאת נולדה ב-1982, כתגובה לעליה חדה בדרישות להסרת ספרים ממדפיהם של בתי ספר, ספריות וחנויות ספרים בארה"ב (דרישה שמכונה Challenge - כמו I challenge you to a duel, רק עם תוצאות הרבה פחות שוויוניות).
ומה היום? לטענת האתר, ב-2007 נכנסו לא פחות מ-400 ספרים אל הכוונת של דורשי הצנזורה, המפורסם ביותר מביניהם הוא הרפתקאות האקלברי פין (מארק טוויין). "שבוע הספרים המצונזרים" נועד להעלות את המודעות הציבורית לנושא, ונערך בכל שנה בספטמבר-אוקטובר. מאחוריו עומדים כמה ארגונים של ספריות וחנויות ספרים, שמן הסתם לא תומכים בנטייה הציבורית לירות בשליח, כלומר בספר, בכל פעם שמשהו בו לא נראה לאיזו צווחנית כל-אמריקאית או לכומר המקומי.
האתר מפרט את רשימת האירועים שנערכת לכבוד השבוע הזה בכל אחת ממדינות ארה"ב, ומפרסם עצות למי שרוצה להילחם נגד צנזורה על ספרים באזור מגוריו. אמנם, בניגוד למספר הדרישות הגבוה לצנזורה, מעט מאוד ספרים אכן מצונזרים בסופו של דבר, אבל די בכך כדי שאנשי הספר ירגישו מאוימים, ובצדק. אמריקה היא אמנם "ארץ החופשיים", ואמנם החוקה מספקת בה הגנה קיצונית בהיקפה על חופש הביטוי, אבל מבחינת הרבה אנשים, זה כנראה לא כולל את חירותם של ניירות כרוכים להתקיים ללא הפרעה.
הדון האחרון
ועוד באמריקה: גוף החדשות הרציני היחיד שם, כלומר אתר הסאטירה The Onion, גייס בלוגר מכובד ביותר כדי לסקר את מערכת הבחירות הנשיאותית: הסופר דון דלילו, שנשלח לוועידות המינוי של מועמדי המפלגות והעביר משם פוסטים לבלוג הבחירות באתר. כרגע מופיעים רק שניים כאלה, אבל אפשר לשער שככל שמערכת הבחירות תתקדם, דלילו ימשיך לתרום את כישרונו לסיקור הפארסה הדמוקרטית שתסתיים ב-4 בנובמבר (כלומר, אז יתחילו התביעות הסוערות על קלפיות מתנדנדות בדרום דקוטה המזרחית).
מה שמעלה את השאלה: למה לא אצלנו - ולא רק בענייני פוליטיקה, אלא בכלל. סופרים יכולים להיות כתבים מצוינים בנסיבות, שבהן דרושה יותר תפיסת עולם מקורית מאשר יכולת ראיון ושרבוט מהיר. נסיבות כאלה לא חסרות, אבל לכלי התקשורת הכתובה יש רק שני נהלים במצב כזה: 1. לבקש מסופר לכתוב טור על הנושא - וטורים כאלה בדרך כלל נכתבים על אוטומט ומלאים שבלונות קבועות מראש. 2. לשלוח לשטח אנשים שאמנם ידועים במערכת כ"כותבים" דגולים, אבל לאו-דווקא מצטיינים בזה בפועל (לא אציין שמות, כל אחד יכול בקלות לחשוב על כמה בעצמו). יכול להיות מעניין לנסות לשלב את שתי השיטות, ולשלוח סופר אמיתי אל המקום הנכון בזמן הנכון.
איכות השדרה
פעם שלישית אמריקה, ועכשיו במחלקת ה"איך לא חשבנו על זה קודם": האמנית האמריקאית נינה קצ'דוריאן מפרסמת באתר שלה תמונות מפרויקט מתמשך שהתחילה ב-1993, ונקרא Sorted Books. הרעיון הוא לקחת ספרים ולהציב אותם יחד על-פי המילים שעל השדרה שלהם ("הצד השלישי" של הכריכה, זה שמופנה החוצה כשהספר עומד על מדף), כך שהמילים יוצרות יחד מעין שירה.
קצת קשה להעביר את התוצאה המוגמרת במילים בלבד, כי גם לסידור הויזואלי ולטיפוגרפיה יש כאן משקל לא מבוטל. ובכל זאת, כדי לפתות אתכם להיכנס לאתר, הנה שמות הספרים (באותה צורת כתיבה, מבחינת אותיות גדולות וקטנות) שמוצבים בערימה זה על זה באחת התמונות, ויוצרים רצף מפתיע:
A Day at the Beach; THE BATHERS; Shark 1; Shark 2; Shark 3; SUDDEN VIOLENCE; SILENCE
יפה, לא? וכמו שאומרים שם, בעולם החדש: There's more where that came from. תמיד טוב לגלות שלכתיבה יש דרכים שונות ומשונות להופיע בחיים, ואני בטוח שעכשיו, בכל מדף ספרים אנסה למצוא שירים לא-מכוונים כאלה - ובוודאי גם אצליח.
danext@gmail.com