ליבריסטאן

אם אתם מחפשים במקרה מחסן בנפח אינסופי, אני ממליץ לכם להתקשר לכל הוצאה גדולה בישראל ולבקש להכניס את הדברים שלכם למחסן שלה. מה, לא ידעתם? שטחי האחסון של הוצאות הספרים בארץ משתרעים על-פני כמה יקומים מקבילים, שמים ללעג את מוסכמות החלל והזמן, וככל שידוע לאדם, אין להם גבול או קצה.

את זה גיליתי תודות למודעה שהתפרסמה על צדו האחורי של מוסף ספרים בהארץ, והזמינה את הקהל לבוא למכירת הספרים בבית ציוני אמריקה בתל אביב. המודעה מבשרת ברעש גדול "הוצאות הספרים מנקות את המחסנים", ומכריזה על "שמונה ימים של מכירה לוהטת בחול המועד סוכות", שבה יוצע "מבחר ענק סל ספרים עם פגמים קלים ממיטב ההוצאות". עד כאן, נשמע רגיל למדי. או שמא רגיל מדי, כי המכירה הזאת היא עניין שמתרחש בתדירות לא נמוכה, כבר כמה וכמה שנים.

אני זוכר את המכירה הראשונה שהתקיימה שם, לפני שהמכירה הפכה למסורת. באתי אליה אחוז תזזית, מתוך דאגה שהנה, חובבי הספר יבזזו את כל האוצרות ממחסני ההוצאות, וההזדמנות החד-פעמית לא תחזור על עצמה לעולם. היום, כאמור, אני יודע שטעיתי - כי מתברר שבמעשה קסם בלתי-מוסבר, ההוצאות שוב ושוב "מנקות את המחסנים", והם לעולם לא מתרוקנים. אפילו הספרים נוטים לחזור על עצמם בכל מכירה, מה שקצת מצחיק בהתחשב באופן שבו מציגים את הדבר: הרי אם זה היה ניקוי מחסנים אמיתי, שכל הרעיון בו הוא לפנות מקום לאחסון סחורה חדשה, אז כל ספר שלא נמכר היה נשלח לגריסה, ולא עושה קאמבק במכירה הבאה.

יכול להיות, כמובן, שהמחסנים של ההוצאות אינסופיים בגודלם; על כך יעיד אולי הכיתוב שבתחתית המודעה, "המלאי מתחדש מדי יום" - שמוכיח לכל הספקנים, שהמקום שממנו מוצאים הספרים ומובאים למכירה אינו חלל בגודל סופי וקבוע. ממש לא. תמיד יש עוד ועוד ספרים שבמקרה שכבו שם, רק תוציאו את הארנק ותראו איך הם באים. השאלה היחידה, במקרה כזה, היא - למה בכלל צריך לפנות מקום במחסן שמלכתחילה אין בו מגבלת מקום? בורחס בטח היה עושה מזה סיפור טוב.

ויש גם אפשרות אחרת, שאין ברירה אלא לראות בה ברירת מחדל, אלא אם מחזיקים בתפיסת חלל בלתי-אורתודוקסית בעליל. האפשרות הזו היא שלא מדובר בניקוי של שום דבר, אלא פשוט בגימיק מכירות מוצלח שזכה לפופולריות לא מתוכננת, והפך להזדמנות מושלמת בשביל ההוצאות להרוויח קצת כסף מהצד. העובדה שהספרים חוזרים ומוצאים מאותו "מחסן" מיתי, שבו הם היו אמורים להיות בחזקת נעדרים כבר מזמן, רק מחזקת את החשד הקל.

מי יודע, אולי יש באיזה מרתף מכונת דפוס שכל תפקידה הוא להדפיס עותקים לא מיושרים, חתוכים בקצה, מוכתמים מעט, ולספק למכירה הזאת סחורה לוהטת, שתעמוד בקריטריון המחמיר של ספר עם פגמים קלים. כמובן, זכותן של ההוצאות להשתמש בגימיקים ככל העולה על נפשן, אבל אם לבו של מישהו כורע תחת ההתרגשות הכרוכה בגאולת ספרים נדירים ונהדרים מחשכת המחסנים - אז אפשר להירגע. כל ספר שלא נמכר מוחזר למקומו, וחוזר לנסות את מזלו במכירה הבאה. או במילים אחרות: אם פועל ניקיון היה מנקה ככה, מחסן או כל מקום אחר, הקריירה שלו לא היתה מגיעה רחוק.