ליבריסטאן

אגי משעול יודעת לא רק לכתוב, אלא גם להתראיין - כמו שהוכיח הראיון איתה, שהתפרסם אתמול בידיעות אחרונות. ובישראל אמנים חייבים לדעת איך להתראיין, אחרת מה שמתחיל בתור שיחה תמימה על אמנותם מודפס בעיתון בתור אבחנה פסיכיאטרית על אישיותם. משעול באה לדבר על השירה שלה, אגב הסרט התיעודי שנעשה עליה (קורים דברים), ועליה היא גם דיברה - עם לא יותר מאשר כמה אזכורים שוליים, בגבול הטעם הטוב, לפוביות וטראומות ילדות, שבהרבה יותר מדי מקרים אחרים, הופכות לכל-כולו של הראיון.

הבעיה היחידה מגיעה לקראת סוף הכתבה, שם מוזכר שבעשור האחרון לימדה משעול בין היתר בסדנאות כתיבה שונות, אבל לדבריה "החלטתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר". הטענה המרכזית שלה לגבי הסדנאות היא ש"זה דבר שלילי. אלה אנשים אומללים שמבזבזים שנתיים-שלוש מהחיים שלהם על חלום שלא מתגשם בסופו של דבר. תראי, מי שנולד להיות סופר או משורר יהיה כזה בלי אף סדנה". אלא שאחר-כך היא מזכירה כמה שמות של משוררים שלימדה, ושיש לה הערכה גבוהה אליהם, וטוענת ש"הם היו הופכים להיות משוררים גם בלי זה".

גם אני, אישית, לא מתחבר לרעיון סדנאות הכתיבה, כמו שאני לא מתחבר לכל סוג אחר של סדנה. לדעתי, כתיבה היא דבר שנולד באופן אינדיבידואלי, לא תחת עיניים בוחנות של קבוצה - והלימוד הטוב ביותר הוא קריאה של ספרים טובים. אבל, וזה אבל גדול, העובדה שאני לא הלכתי לסדנת כתיבה ולא אלך לכזאת, לא אומרת שבעיניי השיטה לא לגיטימית.

אם לאנשים מסוימים מתאים להיעזר בשיטה הזאת כדי למצוא את הקול שלהם, אז הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לכנות אותם בשמות ולהסתכל עליהם מגבוה. מה שחשוב הוא היצירה עצמה, ולא האופן שבו הגעת אליה; אם היינו רוצים לסווג סופרים לפי חוויותיהם מחוץ לכתיבה, אז קפקא היה נחשב לסופר נחות, כי מי בכלל הרשה לסוכן ביטוח להתיימר לכתוב ספרים?

יותר מזה, הקשר של משעול לנושא מדגים את היחס האמביוולנטי של עולם הספרות המקומי כולו לסדנאות הכתיבה. מצד אחד, רוצים נורא להתנשא מעליהן ולזלזל בערכם האמנותי של הכותבים שנכנסים אליהן ויוצאים מהן. מצד שני, הסדנאות הן גם מקור הכנסה חשוב ומפותח, שממנו מתקיימים הרבה מאוד סופרים ומשוררים "גדולים" ו"חשובים", שבתנאי התשלום הירודים בארץ, לא יכולים לחיות מכתיבתם.

במצב כזה, הכותבים המבוססים מוצאים את עצמם בפרדוקס: אותו אדם רוצה גם להרוויח כסף ולא לרעוב ללחם, וגם לשמור על מעמדו כאמן דגול שלא מתעסק בקטנות ולא מזוהה עם כתיבה חובבנית. אז מה עושים? איך יכולים סופרים להרוויח מרצונם של אחרים לכתוב, וגם לטעון שאין בזה לגיטימיות אמנותית? עובדה, הם יכולים, כמו שמראה משעול. כשיודעים להתעסק עם מילים, אפשר לעשות תעלולי היגיון כאלה.

אבל גם אדם כמוני, שלא אוהב בכלל את רעיון הסדנאות, חייב לקרוא להתנהגות כזאת בשמה: יריקה לבאר שממנה שתית. ואגב, לא משנה אם אתה יורק לבאר בעודך שותה ממנה, או אם אתה שותה ממנה לרוויה עשר שנים ובסוף מחליט להיפרד ממנה בזעם, ורק אז משגר פנימה יריקה אחרונה למען הדורות הבאים. בשני המקרים הרוק שלך ממשיך לצוף במים ומונע מאחרים להשתמש בהם, בעוד אתה מתרחק מהמקום עם הדליים המלאים, שמח וטוב לב.

ואולי היריקה מכילה כבר את ההודאה בטעותה: כשמשעול אומרת שמי שאמור להיות סופר יהיה סופר בלי הסדנאות, ובאותה נשימה מציגה כמה שאמנם הפכו לכאלה דרך הסדנאות, וטוענת שהם ממילא היו נעשים סופרים גם סתם ככה - נשאלת השאלה, איך אפשר לדעת? העובדה היחידה שאפשר לדבר עליה היא שבפועל, אותם אנשים נעשו לכותבים (מוערכים בעיני הדוברת) אחרי שהשתתפו בסדנאות כתיבה.

לכן, לכל דבר ועניין, חוויית ההשתתפות היתה חלק בלתי-נפרד מההתפתחות היצירתית שלהם. אין דרך לדעת מה היה קורה אילו, מלבד הידיעה הברורה על כך שה"אילו" הזה לא קרה מעולם. יש כאלה שנעשים סופרים בלי סדנאות, יש כאלה שעם, אבל אף בן-תמותה לא יכול לומר מה היה קורה לכל אחד מאלה בנסיבות אחרות.

בכל אופן, נראה לי שכל עוד רבים מסופרינו ומשוררינו מתפרנסים ומביאים אוכל הביתה מעבודתם כמנחי סדנאות כתיבה - כלומר, חיים מכספם של אנשים שזכותם לכתוב ולחפש את דרכם היצירתית לא פחותה מזכותו של אף אריסטוקרט אמנותי - הם יכולים לזלזל בסדנאות האלה רק במחיר איבוד האינטגריטי שלהם-עצמם.

מי שנהנה מדבר כלשהו (ולא רק כספית, כי אני מניח שמנחי הסדנאות לא יושבים בהן עם פרצוף חמוץ ומלכלכים על המשתתפים, אלא עוברים איתם תהליך משותף כלשהו), ובאותו זמן מבקש להרחיק את עצמו ממנו ולטעון לעליונות עליו, מפסיק להיות ישר עם עצמו.

למי שרוצה להישאר בחברת האינטגריטי שלו יש רק שתי אפשרויות: או להתנגד לסדנאות הכתיבה, ובמקרה כזה לא לקחת בהן שום חלק - או להשקיע בהן את מרצו וכישרונו, ולהודות בכך שמשהו טוב עשוי לצאת מהן בנסיבות מסוימות. בואו לא נשכח, אף משורר לא נולד כשבידו מכתב הסמכה מטעם האל; הדרך ארוכה וקשה, וכל אחד הולך בה באופן המועדף עליו.

danext@gmail.com