ליבריסטאן

השיטה היפנית

בתחום התרבות, שנמצא ממילא הכי קרוב לקצה הצוק מבחינת מעמד חברתי וכספי, קיימות כל מיני דרכים להתמודד עם משבר כלכלי עולמי. אחת מהן היא להיכנס לפאניקה ולהתחיל להשליך הכל מבעד לחלון, כולל אנשים, בתקווה שההוצאות יירדו והחיים ייעשו ורודים, גם אם רדודים, יותר. זאת השיטה שנהוגה היום בישראל, בינתיים בכלי התקשורת, ומי יודע איפה זה יקרה מחר. על סיכויי ההצלחה שלה עשויה להעיד דוגמה מענף אחר, זו של סטארבאקס האמריקאית, שפיטרה 1,000 עובדים וסגרה 600 סניפים כדי להתייעל - ודיווחה בשבוע שעבר, אוי לאותה אירוניה, על ירידה של 97% (!) בהכנסה הנקייה שלה. חתיכת התייעלות.

דרך התמודדות אחרת, קשה יותר לביצוע ולכן פחות פופולרית, היא לאמץ את המחשבה ולמצוא דרכים חדשות לנתב את המשבר לטובת התרבות, ולא נגדה. זה מה שעשתה הוצאת East Press היפנית, שמוציאה בחודש הבא את הקפיטל - בגרסת מנגה. יותר נכון לומר "אדפטציה", כזו שהופכת את החיבור עב-הכרס של מרקס לסיפור אנושי ברוח אותם רעיונות.

לפי הדיווח הזה בטיימס (ואגב, הוא מופיע במדור הכלכלה ולא הספרות), הספר צפוי למכור עשרות אלפי עותקים עם צאתו לאור, ולהצטרף לגל של ספרים בעלי נטייה שמאלנית ואנטי-קפיטליסטית שזוכים לפופולריות גדולה ביפן בשנה המשברית האחרונה. אחד הספרים האלה הוא קאניקוסן (Kanikōsen), ספר מ-1929 שמתאר את קשייו של צוות ספינת דיג תחת ניצול קפיטליסטי. הספר, שנמכר בדרך כלל בכ-5,000 עותקים בשנה, נמכר ב-2008 (עד כה) ב-507 אלף עותקים, יותר מ-200 אלף מהם בגרסת מנגה שגם אותה הוציאה East Press.

הצעד שעשתה ההוצאה עם הקפיטל לא חריג כמו שנדמה, כי זו הוצאה שמתמחה בין היתר בעיבודים מהסוג הזה. באתר הבית שלהם מופיעה רשימה ארוכה של ספרי קומיקס על בסיס יצירות מופת מהמערב - כמו מלחמה ושלום, החטא ועונשו, האחים קרמזוב, הגלגול (קפקא), האדום והשחור (סטנדאל) ופאוסט, לצד יצירות ספרות יפניות (הלינקים מובילים לעמודים ביפנית עם תמונות מתוך הספרים - צריך ללחוץ על התמונה כדי לראות אותה בגדול). ואולי כדי לאזן את הקפיטל, מופיע בעמוד המנגה הראשי דיווח על ספר קומיקס חדש אחר שיצא עכשיו בהוצאה - עיבוד למיין קמפף.

בכל אופן, המכירות המסחררות של הספרים בעלי ההשקפה השמאלית מוכיחות, שקיצוץ, שמרנות וקפיאה על השמרים אולי נראים כמו הדבר הנכון לעשות כדי לשרוד בזמן משבר, אבל זיהוי נכון של רוח הזמן ותגובה מהירה מאפשרים לתרבות ללכת קדימה, להשתנות ולהתקיים גם בזמנים כאלה.

יותר מזה, המקרה היפני מוכיח שמשבר כלכלי יכול גם להיות טריגר להצלחה פנומנלית של ענף תרבותי, אם רק מתמודדים נכון עם האתגר. הוצאות הספרים בישראל, שאולי כבר מכינות ברגעים אלה רשימות חיסול לכל עובד ומחלקה שנראים להן כמו מטען עודף, צריכות לקחת דוגמה מהיפנים - ולהתחיל להעז ולחדש, במקום לעשות את המובן מאליו, "להתייעל" בהרבה מאוד מרכאות ולהרוס בדרך לא רק את עצמן, אלא גם את התרבות המקומית.

שקר התרבות

בשורות הבאות אני עומד לעשות דבר טיפשי: לנסות למצוא סימני פעילות מוחית במוצר כמו פנאי פלוס. אני יודע, חבל להשחית על כך מילים, אבל כשראיתי היום אצל ולווט דיווח על "סקר צריכת התרבות הגדול של פנאי פלוס", הרגשתי צורך עז לבדוק במה עוסקות השאלות. פשוט, זה עניין אחד לדעת באופן שכלתני את פירושה המילוני של "תת-רמה", ועניין אחר לגמרי להתוודע באופן אישי ובלתי-אמצעי אל חומרי הגלם של האפסיות המחשבתית והתרבותית הזו.

אז שמתי את עכברי בכפי ולחצתי על הלינק שמוביל לסקר. לא ציפיתי להרבה, ולכן לא הופתעתי לראות את הטקסט הפותח. רק כדי שיהיה ברור לכולנו למה מתכוונים היום כשאומרים את המילה "תרבות", הנה הוא בשלמותו: "לכבוד גיליון ה-1000 החגיגי של 'פנאי פלוס', יש לנו כמה שאלות לשאול אתכם: האם אתם אוהבים רכילות? האם אתם מורידים סדרות באינטרנט? האם אתם כותבים טוקבקים ועוד עניינים עקרוניים".

ועכשיו לסקר עצמו. יש בו 25 שאלות שבהן המשתתפים נדרשים לבחור מבין שלוש אפשרויות. שמונה מהשאלות עוסקות בטלוויזיה; חמש ברכילות/סלבריטאים; ארבע באינטרנט; שלוש בסרטים, וארבע במוזיקה. אה, ואחת בספרים. בכל הנושאים שאינם ספרים, רוב השאלות מניחות כעובדה את נוכחות הנושא בחיי הנשאלים: הן מבררות "כמה שעות טלוויזיה אתה צורך ביום?", "בפרסומות אני…", "האינטרנט בשבילי הוא…". רק בנוגע לספרים השאלה היחידה שמוקדשת לנושא היא "האם אתה קורא ספרים?".

טוב, לא מפתיע במיוחד. ואני גם יכול כבר לדמיין את התוצאות. אבל חשבתי שצריך, כשירות לציבור, להוכיח בעזרת הסקר הזה שבזירה התקשורתית המיינסטרימית, המילה "תרבות" כבר לא מסמנת את המושג שהיא סימנה בעבר.

יש פער רציני בין השימושים השונים שלה, הקודם והנוכחי: אני מניח שהקוראים כאן מזהים אותה בתור דבר מסוים מאוד, וכדאי להיות ערים לעובדה שכשנתקלים בה בעיתון, בטלוויזיה או באינטרנט, קרוב לוודאי שהיא מתארת משהו, שאתם לא הייתם קוראים לו "תרבות" בשום אופן. אז מעכשיו, כשאתם רואים "מדור תרבות" ולא מבינים איפה כאן התרבות, תיזכרו ב"סקר התרבות" של פנאי פלוס ותבינו הכל.

פינת הרפלקסיביות

אחת הבעיות באינטרנט היא שלא באמת רואים ולא מכירים את האדם שאת מילותיו קוראים. לפעמים אפשר אפילו להטיל ספק בעצם קיומו. אז לכל מי שחשד שהבלוג הזה נכתב למעשה על-ידי מכשיר קינדל שנמלט מהמפעל, עכשיו הגיעה ההזדמנות להיפטר מהספקות.

בלינק הזה אפשר לקרוא ראיון קצר איתי באתר השאלון, ואני בטוח שהתשובות המשונות שעניתי שם ייראו דומות מספיק לתוכן הבלוג כדי להוכיח, פחות או יותר, שזה אכן אני. ומי שמעדיף לחשוב שמילים אלה דווקא כן נכתבות על-ידי אינטליגנציה מלאכותית כלשהי, שיסתיר את התמונה ויקרא רק את הטקסט.

danext@gmail.com

תגים: אתרים, טיימס, יפן, כלכלה, ראיונות, תקשורת

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 18 בנובמבר, 2008 בשעה 14:09 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.