ליבריסטאן

צירים ומשוררים

זה הזמן לחשוף קבל עם ועדה את אחד הסודות השמורים ביקום: זהותו של אלוהים. כן, יש לי השערה מבוססת מאוד במי מדובר. ממש כמו במקרה של ברוס ויין/באטמן, גם במקרה הזה הישות המסתורית היא אלטר-אגו של אדם בולט ומוכר היטב. טוב, לא נמתח את הרגע הזה יותר ממה שצריך: אלוהים הוא למעשה מרפי. כן, ה-מרפי, זה מחוק מרפי. וזה כמובן מסביר למה החוק הזה מתקיים תמיד, ולמה, איכשהו, תחזיות חיוביות נוטות להיות לא יותר מאשר משאלות לב, בעוד שהתחזיות השחורות נוטות להתגשם: כי מרפי היקר הוא לא הרשות המחוקקת, אלא הרשות המבצעת. לא מאמינים? תחשבו על זה קצת, ותגיעו בוודאי לאותה מסקנה.

אחד המרפיזמים (תחזיות שמבוססות על חוק מרפי, ולכן תמיד מתגשמות) הגרועים שמסתובבים בחלל האוויר בשנים האחרונות קשור לתופעת אמריקן איידול, או בשמה הישראלי כוכב נולד. אחרי שהתוכנית צברה תאוצה, שלא לומר הפכה לטירוף גלובלי, היו שחזו שבעקבות הכוכב הנולד יבואו "נולדים" חדשים, למשל "סופר נולד".

ובכן, מאחר שאנחנו כבר יודעים מי יושב שם למעלה ומכוון את האירועים, לא מפתיע לגלות שהיום הגדול אכן הגיע: בבריטניה החליטה הממשלה לפתוח את בחירת המשורר הלאומי הבא להשתתפות הקהל. המשורר הנוכחי, אנדרו מושן, מסיים את כהונתו ב-2009, וממשיך דרכו ייבחר בשיטה הרבה יותר, ובכן, דמוקרטית. אגב, הג'וב לא כל-כך רווחי - משכורת של 5,000 פאונד בשנה בלבד - מה שימנע לפחות את ההתייצבות ההמונית של מועמדים מטעם עצמם לאודישנים בהנחיית המפטי דמפטי, סליחה, צביקה הדר.

בבלוג הספרים של גרדיאן כותב ניקולס לזארד נגד היוזמה, וטוען ש"the last people you want advising you on a choice of poet are … the people". את המאמר הוא מסיים באמירה: "אני יודע שיאשימו אותי באליטיזם, סנוביזם ואלוהים יודע מה עוד, אבל יש דברים שצריך להיות אליטיסט לגביהם". ובאמת, שירה היא לא בדיוק המגרש המתאים לנהל עליו קרנבל צרחני (pun intended) של אס-אם-אסים, פריים-טיים, נותני חסות, ובעיקר דעת קהל שיצאה מכלל שליטה.

ורק תחשבו על הפוטנציאל ההרסני של החידוש הבריטי לאחר שיגיע - והוא יגיע - לישראל: הרי כאן, המילה "שירה" משמשת גם לתיאור poetry וגם לתיאור singing - והרי לכם קו גבול דק ושביר במיוחד בין כוכב נולד לבין משורר נולד. כי אם אפשר, באמצעות הצבעת רוב לא-קבילה (בסביבות ה-80 אלף קולות לאדם, או עד ההגעה למינוס בחשבון הטלפון - המוקדם מביניהם), לקבוע מי מבצע שירים הכי טוב, אז מה כבר ההבדל הגדול בין זה לבין מי ש"מבצע שירים" במובן קצת שונה כביכול.

אגב, מושן עצמו "זימר" לא מעט בגנות המשרה המלכותית שלו (כתבתי על זה כאן), וגם הפעם הוא סיפק לגרדיאן כמה עצות למחליפו, שהעיקרית שבהן, גם אם היא נאמרת רק ברמז, היא - אל תעשה את זה!. עצה שאפשר, ואולי גם רצוי, ליישם לגבי הפופוליזם הפואטי החדש. הייתי מציע לכם להתפלל חזק שהחידוש הזה לא יעשה שמות בשאריות התרבות שלנו, אבל גם אם תתפללו, אנחנו הרי כבר יודעים מי יושב שם למעלה, שומע את התפילה וצוחק בקול גדול.

ספרים, רבותיי

יש רק דבר אחד שמציל את האנושות מעריצותו המוחלטת של חוק מרפי: העובדה שהחוק חל גם על עצמו. כי אם What can go wrong will go wrong, הרי שזה תקף בהכרח גם לעצם האמירה הזאת - וכך, אם ישנה תקלה שעשויה למנוע את התרחשותה של תקלה אחרת, ולקלקל את התחזית להתממשותה, היא בהחלט עשויה להתגשם. וככה, אנחנו זוכים לכל מיני דברים טובים בתוך התוהו-ובוהו, ומצליחים לשמור קצת על שפיות - תרבותית, אנושית או אחרת - בלב המאפליה הקרויה "הקיום המודרני".

בקיצור, עכשיו מגיע תור החדשות הטובות. אוהביו של האתר המצוין (ולא פחות חשוב - המעוצב למופת) text.org.il, שממפה כבר שלוש וחצי שנים את הספרים שיוצאים לאור בישראל, ישמחו בוודאי לשמוע על השלב הבא באבולוציה - ספרים.info, שעלה לאוויר השבוע. האתר החדש ממשיך מגבול הגזרה של קודמו: בעוד שטקסט עוסק בצילום מצב, ספרים מבטא את המחשבות שעולות אודות המצב הזה, כלומר, השיח שמתקיים על הספרות - באתרים אחרים וגם בו-עצמו.

לפי הצהרת הכוונות שמופיעה בו, אני מאמין שהוא ימלא חלל גדול שקיים עכשיו ברשת הישראלית. עד עכשיו לא היה אתר שמאפשר מבט כללי מהסוג שהוא מציע על התחום הזה, ורק עכשיו, כשספרים קיים, אפשר להרגיש כמה הוא היה חסר. אני בטוח שיהיה מעניין לעקוב אחריו, ורשימת הפייבוריטים בדפדפן שלי כבר הכריזה עליו כעל פייבוריט נולד. אז אם אתם כבר מתפללים פה ושם למרפי, רק תגידו לו שייטפל בבקשה לנושאים גדולים ומציקים, וישאיר את הקטנים להסתדר בכוחות עצמם - כי הם עושים את זה לא רע בכלל.

danext@gmail.com