ליבריסטאן

הדבר הקבוע היחיד שקיים הוא השינוי, את זה כולם כבר יודעים מזמן. ובכל זאת, לפעמים מפתיע עד כמה השינוי יכול להיות מהיר ודרסטי - במקרה הטוב 180 מעלות, במקרה הרע משהו בכיוון ה-900 מעלות (או במילים אחרות, הרבה סיבובים במקום, שנגמרים באחורה פנה עם סחרחורת רצינית).

תסתכלו, למשל, על האופן שבו ספרים וסופרים זוכים לחשיפה ולמגע עם הקהל. עד לפני שנה-שנתיים, לא יותר, המקום שבו נקבע הגורלות בתחום הזה היה חנות הספרים. השאלה ההמלטית, "לקרוא או לא לקרוא" - ובגרסה היותר קפיטליסטית, "למכור או לא למכור" - קיבלה תשובה רק בצורה אחת: האם הספר יצליח להשתחל לעמדה טובה בחנויות, מול עיניהם של הקוראים. עדיף, כמובן, על סטנד הספרים החדשים או המומלצים (זה ממילא היינו-הך ברוב המקרים), אבל בסופו של דבר, כל פינה בחנות נחשבה לטובה. העיקר שהספר ייכנס פנימה.

אבל מתישהו, המצב הזה השתנה לגמרי. בגלל האינפלציה האדירה במספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור ומגיעים לחנויות, המושג "חנות ספרים" עבר הצטמקות - הוא מתאר, למעשה, רק את סטנד הספרים החדשים/מומלצים/במכירת חיסול. רק ספר שנוחת שם יצליח, אולי, להגיע לקוראים כלשהם.

ומה קורה בינתיים במדפים? מלחמת הישרדות, שבה, בגלל מגבלת המקום הקשיחה, ספרים חייבים לעוף החוצה כדי לפנות מקום לחדשים מהם, ושום ספר לא זוכה לטווח ראוי של תשומת לב. לאותו גורל, אגב, שותפים גם הספרים שלא הוכיחו את עצמם באור הזרקורים שליד הקופות. אם יש משהו שהסטנד לא סובל, זה Late Bloomers.

וכך קרה דבר אבסורדי: נכון להיום, חנות הספרים הממוצעת היא המקום שבו הסיכוי של ספר להגיע לקוראים הוא הנמוך ביותר. אם עד לא מזמן, סופרים נאבקו והקיזו דם כדי שמפיצים יכניסו את ספריהם לחנויות הרשת הגדולות, כי אחרת הספר היה נידון לכליה מראש - הרי שעכשיו, זו נעשתה הדרך הבטוחה ביותר לוודא שאף אחד לא יכיר אותו. ספר שנקלע למערבולת המסחרית של מדפי החנויות הופך לכמעט בלתי-נראה, וכל צורה אחרת של הפצה מבטיחה לו יותר - מעט מאוד, אבל עדיין יותר - תשומת לב.

זה מה שהכריח את הסופרים להפוך למין אנשי אנטי-רנסנס: לא רק אמני המילה הכתובה, אלא גם אשפי פרסום ושיווק לעת מצוא, שמשקיעים 80% ממרצם בהמצאת דרכים יצירתיות להגיע לאנשים. דוגמה לגימיקים כאלה, שנכפו על הסופרים, אפשר לראות במקרה של מייק הפנר.

האיש הוא סופר אמריקאי שהגיע כבר להישגים נכבדים בלב העולם הספרותי, ובכל זאת בחר להוציא את ספרו החדש ב-500 עותקים שמונחים באקראי במקומות ציבוריים, ניתנים לקריאה בחינם - ולא מוצעים למכירה בשום חנות. הפנר ידע, שחנות הרשת של ימינו היא המקום הבטוח ללכת בו לאיבוד, והעדיף לפעול בשוליים של השוליים כדי להגיע לקהל של ממש.

וזאת אחת ההשפעות החריפות של גודש הכותרים על מצב הספרות, כזאת שממעטים לדבר עליה. סופר שהוא רק סופר, נטו, 100%, נחשב היום למקצוען לוקה בחסר, אחד שלא מבין איפה הוא חי. הסופר של היום נידון, בעל כורחו, להיות הכל - פרסומאי, רואה חשבון, מפיק אירועים, ליצן חצר, אייטם רכילותי, הכל חוץ מסופר. כי ברגע שחנות הספרים מאבדת את יכולתה להפגיש בין ספר לבין קוראים, תודות למבול ספרים שיצא מכלל שליטה - אין ברירה אלא לנסות את מזלך מחוצה לה. ובחוץ, כידוע, קר, וכדי להתחמם אין ברירה אלא לשרוף כמה ניירות.

danext@gmail.com

תגים: אתרים, הוצאות, רשתות

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 21 בדצמבר, 2008 בשעה 16:34 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.