ליבריסטאן

אנשים שחיים בתקופות מעבר טכנולוגיות הם נושא שגורר, לפחות מכיווני, התעניינות מיידית. והאמת היא שמאמצע המאה ה-19, והרבה יותר במאה האחרונה, קצב ההתפתחות הואץ במידה כזאת שכל אדם מצא את עצמו בעמדה הלשעבר-ייחודית הזאת. אני חושב בהקשר הזה על סבא שלי, שממנו שמעתי כילד סיפורים על החיים בכפר הפולני שבו הוא גדל. תקופת חיים של אדם אחד, שהתחילה בעידן העגלה והסוס, הטלגרף, העיתון - והסתיימה בין מכוניות חשמליות, טלפונים סלולריים ואינטרנט בכל חור.

היום, בעקבות הפוסט הזה ב-Huffington Post, הבנתי שגם אני, ואנחנו, כאנשים קוראים, כלולים בסטטיסטיקת אנשי המעבר. הכותב, יו מקגווייר, טבע את המונח "קוראים היברידיים": אנשים שנולדו וגדלו בחברת ספרים, ומנהלים היום יחסים תקינים עד סוערים עם צורות קריאה דיגיטליות כמו אתרים או מכשירי קריאה ניידים. במילים אחרות, כל אלה שהולכים ונסחפים לתוך הקריאה הדיגיטלית, אבל לא שוכחים את אהבתם הישנה - הספר המודפס - ומרגישים נוח בשני סוגי הקריאה.

מקגווייר מעלה את התהייה הלא ממש נעימה, מה יקרה כשהקוראים ההיברידיים ייעלמו מהשטח לטובת קוראים שגדלו מהרגע הראשון בסביבה דיגיטלית (ואז, מי שיגיד "קורא היברידי" בטח יתכוון לדור 4.57 של קינדל, כזה שיוכל לקרוא במקומנו את הספר ולהגיש סיכום בן פסקה אחת של העלילה, או משהו בסגנון). תהייה כזאת היא לא דבר תלוש, בהתחשב בזה שכל הילדים שנולדו בשנים האחרונות הם קהל מועמדים פוטנציאלי לקריאה בלעדית על מחשבים, מסכים ושאר סוגי אלקטרוניקה. וזה, כמובן, במקרה הטוב - שבו הם יקראו משהו מלכתחילה.

אז חברים, תתחילו להתכונן לימים הנפלאים, שבהם כל מי שמחזיק בזיכרונות טובים מספרים מודפסים יוכרז כאדם אנכרוניסטי, טרחן וחסר-תקנה, שלא מבין את הקדמה ומעז לעמוד בדרכה המקודשת. טוב, בעצם הימים האלה כבר כאן, אבל הם רק ייעשו מעצבנים יותר ויותר. רק תדמיינו איזה יחס יקבל, בסביבה תרבותית שמאלילה את הטכנולוגיה, הרעיון שספר מודפס עשוי להיות מוצלח יותר ממקבילו המוקרן. הנה ניסוי מחשבתי קטן: תחשבו שמישהו אומר לכם "אני מעדיף טלפונים עם חוגה" או "אני מתכתב כל הזמן עם חברים במכתבים", ותרגישו איך, בלי לרצות, הפה כבר מתעקם שלא בצדק.

ועד שנחשוב איך לשמור על מעמדנו בעידן שבו המושכות יהיו בידי אנשים שלא נגעו מימיהם בספר (ולא במובן מטפורי כלשהו) - אפשר לפחות ליהנות משלהי תקופת הקוראים ההיברידיים. הבי-בי-סי מדווח שלפי סקר שנערך בבריטניה, חצי מהנשאלים הגברים ושליש מהנשים שיקרו בקשר לספרים שקראו. ולמה? כדי להרשים אחרים בעולמם הספרותי, ואגב כך גם האינטלקטואלי, ולעשות עליהם רושם טוב. ובינתיים, באתר הניו יורקר אפשר לראות סרט אנימציה נהדר, שמתאר טיול בעיר שכולה עשויה מספרים, עכשוויים ופחות עכשוויים. מנייר, כמובן.

נכון, בעוד שנים ספורות כל אדם שחרד לתדמיתו לא יעז אפילו להזכיר ספרים, אלא אם הוא ירצה שהדייט יסתיים בו-במקום. ונכון, הסרט הזה בטח ייחשב למשהו ארכאי, שריד מעידן הדינוזאורים, בערך כמו תיעוד נדיר של טיסה בצפלין מגרמניה לאמריקה. אין סיבה לקנא באנשי העתיד; תודה לאל שאנחנו, עדיין, היברידיים.

danext@gmail.com

תגים: בריטניה, וידאו, טכנולוגיה

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 16 בדצמבר, 2008 בשעה 17:38 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.