אני מסכים לגבי השינויים התכופים של העברית והעתיד (הקודר?) שלה. אני רק חושב שהיום התנך עדיין מובן לכל קורא ספרים עברי. והחלקים הארמיים? לך אצל מאיר אריאל וחיית המתכת שלו.

ולגבי העברית, בדיוק קראתי ספר פרובוקטיבי-משהו בשם עברית שפה מדוברת שטוען שהעברית הייתה שפה מדוברת לאורך השנים (כמובן שזה לא יעבור בלי פוסט שיכתב כשיהיה לי זמן). מדוברת או לא - ברור שהשינויים שעברו על העברית בחצי הראשון של המאה הקודמת הם כאין לעומת השינויים בחצי השני והשינויים בחצי השני הם טיפה בים לעומת העשור האחרון.

נכון, אני מסכים איתך בנקודה הזו שהתנ"ך הרבה יותר נגיש לקריאה (בחלקיו הלא-ארמיים…) לקורא מודרני מאשר פרדייס לוסט. אבל זה קורה אך ורק מפני שהשפה שלנו לא היתה בשימוש חי, ולכן היא עוברת בצורה די שלמה את כל התקופה הארוכה שמפרידה בינינו לבין התנ"ך. עובדה שהשפה של מילטון, אחרי 400 שנה, כבר לא מובנת טוב - ולא רק כי היא פואטית, אלא פשוט כי האנגלית השתנתה דרך השימוש.
מה שקורה בעברית הוא שהחל מתחילת המאה, היא משתנה בקצב הולך ומואץ, ותהליך כזה דן אותנו להתרחקות גוברת מהיכולת להבין את התנ"ך כמו שהוא. השפה המדוברת והכתובה היום משתנה, ויום יבוא והיא תתרחק מהתנ"ך במידה כזאת, שהוא יהיה לא מובן כמעט בכלל. אני בכלל לא בטוח שריאלי לצפות שתינוק שנולד היום, למשל, יידע ליישם את חוקי השפה שהוא יכיר מחייו היומיומיים על העברית של התנ"ך ולקרוא אותו כפי שהוא. בעצם, התרגום של אהוביה עושה את מה שעושים כל הזמן בתרגום של ספרים רגילים: חוזרים ומתרגמים אותם, כי השפה מתיישנת ומאבדת קשר להווה. רק שכאן, המקור גם הוא בעברית.

יש כמה הבדלים משמעותייםבין פרדייס לוסט לתנך. הראשון הוא שכדובר אנגלית סבירה - פרדייס לוסט הוא חידה בשבילי. כדובר עברית סבירה - התנך מאוד נגיש לי. הביטויים הקשים בתנך הם ביטויים קשים גם בתרבות העברית המודרנית (זלדה, רביקוביץ', עגנון, באר ואפילו מאיר שלו) וחוסר הבנה שלהם לא מעיד על פער בין שפה עתיקה ולא משומשת לבין השפה המודרנית אלא על פער בין שפה עשירה לשפה דלה מאוד. מי שמאוד מתקשה עם התנך גם לא יטרח לקרוא את התרגום המפשט. מי שמתעניין במילטיון והתקשה עם השפה דווקא ישמח מאוד לקרוא את ה"תרגום" ואז גם את המקור.

ההבדל השני הוא במעמד הקנוני. אמנם פרדייס לוסט היא יצירה קנונית אבל מעמדה שונה לחלוטין ממעמד התנך בתרבות העברית. אף אחד לא מצפה מדובר האנגלית הממוצע - אדם שנדגם אקראית מרחובות לונדון או ניו-יורק (עד כמה שאלו ממוצעים) לדקלם שורות של מילטון. לעומת זאת, קיים מין אתוס כזה (שאולי הולך ומתפורר) שאדם עברי צריך להכיר מעט את התנך כטקסט תרבותי מכונן. אני לא אומר שזה טוב או רע, מוצדק או לא אלא שזה המצב. לכן תרגום התנך מזעזע יותר מתרגום מילטון. כלומר מה שמזעזע זה שאהוביה בא ואומר לנו - התנך זה כמו מילטון והאדם הממוצע לא מבין כלום. זה מזעזע כי זה שינוי תפיסתי של "מה זו תרבות עברית" וזה גם לא נכון כי כמו שכתבתי למעלה - מי שהדיאטה תרבותית שלו מורכבת מספרים "מודרניים" טובים ולא מהאח הגדול ופנאי פלוס, לא יתקשה לקרוא את התנך.

יצא ארוך. כמו התנך כמעט.