ליבריסטאן

בפוסט הקודם דובר על מקומה של חנות הספרים העצמאית לעומת חנויות הרשת, ועל הסכנה שאדישות הקונים להבדלים המכריעים ביניהן תוביל להכחדתה. אבל האיום הגדול באמת על חנות הספרים העצמאית הוא, כמו שנאמר בסיום, האי-ספרים: ייתכן שבקרוב מאוד, המגע העיקרי בין הקוראים לבין הספרים כבר לא יתרחש בחנויות, אלא באינטרנט או ברשתות ייעודיות (כמו תשתית ההורדות הסלולרית שהקימה אמזון בשביל קינדל).

על פניו, נראה שהאי-ספרים מהווים אתגר קיומי לכל סוגי חנויות הספרים - גם לעצמאיות וגם לרשתות. אבל למעשה, החנויות העצמאיות, אלה שממילא מחזיקות מעמד בקושי רב, הן שניצבות לבדן מול הבעיה הזאת. למה? כי אפילו שהרשתות תלויות, לכאורה, באותה מידה בקיומו של המדיום המודפס בספרות - עצם הנוכחות שלהן דווקא בשוק הזה היא אופציונלית לחלוטין מבחינתן.

רשתות הספרים, וזה לא סוד, נמצאות בעסק אך ורק משיקולים כלכליים. וזאת כזכור גם הסיבה שהן נופלות מהחנויות העצמאיות בהון התרבותי שהן מציעות. אם וכאשר הספר המודפס יאבד באופן בלתי-הפיך את מקומו לטובת האי-ספר, רשתות הספרים לא ייפלו יחד איתו: כגופים עסקיים הן יתאימו את עצמן למצב החדש, ויהפכו בתוך חודש לרשתות אופנה, לסופרמרקטים, או לכל סוג אחר של נכס מניב. הספרים הן בשבילן רק אמצעי, לא מטרה.

מה שמשאיר אותנו עם חנות הספרים העצמאית, שכרגיל נמצאת במצב הרגיש ביותר. כיום היא מוכה ונרמסת על-ידי הרשתות והמבצעים, כמו גם על-ידי הקונים שלא מבינים את חשיבותה התרבותית והחברתית; ובעוד זמן לא רב היא עלולה להישאר גם בלי הסחורה העיקרית שהיא מוכרת - הספר כמוצר פיזי, שצריך לבוא לחנות כלשהי כדי לקנות אותו.

אמנם, די ברור שהספרים המודפסים לא ייעלמו לגמרי מהתמונה גם בתקופת האי-ספר. אבל בהתחשב בכך שהחנות העצמאית היא כבר עכשיו "חנות נישה", שדורשת מהקהל שלה אימוץ במודע של הרגלי קנייה חריגים, אפשר רק לדמיין לאיזו נישה שולית וצרה היא תידחק אז. זה כבר לא יהיה עניין של לשלם עוד כמה שקלים בתמורה לחוויית קנייה אחרת; חנות עצמאית שתציע רק ספרים מודפסים גם תחייב את הקונים לצורת קריאה שונה מהמקובל (בהנחה שהאי-ספרים ישיגו דומיננטיות על חשבון הדפוס). וזה עלול להתברר כדרישה אחת יותר מדי, אפילו בשביל קהל שמוכן לוותר על דרגה מסוימת של נוחות בתמורה לערך תרבותי גבוה יותר.

כך שהשאלה הגדולה היא זו: איך משמרים את הערך התרבותי והחברתי של חנות הספרים העצמאית, כמוסד פיזי שמאפשר קשר בין אנשים סביב ספרות,  גם בתקופה שבה הספרות תתנתק מהחפץ המוחשי שבו היא משולבת היום? ומה יגרום לאנשים להגיע לחנות במקום להוריד את הספר ברשת?

החלק האחרון של השאלה ממחיש עוד יותר את גודל הבעיה, כי כשחושבים על זה, אם מערכת המסחר הספרותית תתנהל רובה ככולה באמצעות מכשירי קריאה וקניות און-ליין - חנות פיזית לא תוכל בכלל למכור אי-ספרים. החנות תהיה תמיד "שם", לא כאן - לא בשום מקום ממשי. ואי-אפשר לדמיין מצב שבו חנות כלשהי תגבה תוספת תשלום ממי שיוריד ספרים בתחומה, או משהו בסגנון הזה. כל פעילות המסחר תהיה בשליטת גורמים מקוונים, ואם הרשת הסלולרית של אמזון היא דגם לעתיד, אז אפילו האלמנט הפיזי האחרון בשרשרת - ישיבה מול מחשב, איפשהו - ייעלם.

אז איך תיראה חנות הספרים העצמאית בתקופת האי-ספר? אפשר, כמובן, לשלוף מהשרוול את התשובה הצפויה מראש: החנות הזו תמשיך למכור ספרים מודפסים ותשמר בכל כוחה את מקומם בסדר היום התרבותי. אבל כאמור, קשיי ההישרדות הנוכחיים יתגמדו לעומת אלה שייגרמו לה בנסיבות כאלה. הרעיון הוא להעצים את תפקידה של חנות הספרים, לא לדחוק אותה למקום הכי נידח בתודעה (ולא להפוך אותה לשמורת טבע של אספנים ומשוגעים לדבר, כמו חנויות לתקליטי ויניל). ואת זה יהיה אפשר לעשות רק באמצעות דרך פעולה שתמצא לה מקום מרכזי גם בעולם הספרות הווירטואלית.

מה שבטוח, הסוגייה הזאת מעלה יותר שאלות מתשובות, ולא קל להציע לה פתרונות. אפשרות אחת היא שהחנות העצמאית תהפוך למין "מרכז מידע" על ספרות: הטעם האישי והידע המקצועי יובאו לקהל לא באמצעות המלצות על ספרים פיזיים בחנות, אלא באמצעות עשיית סדר בשיטפון הספרותי האלקטרוני. במקרה כזה, הצוות יוכל לבחור את הסופרים הטובים בעיניו, ולהציע לקריאה פרקים ראשונים מהספרים שלהם יחד עם מידע מעניין אחר עליהם.

אבל הבעיה היא שכל המקורות האלה יהיו זמינים גם באינטרנט, כי קשה להאמין שהוצאה כלשהי תסכים לתת רק לכמה חנויות קטנות בלעדיות על טקסטים להתרשמות. בעיה אחרת היא התשלום - איך הופכים צורת פעולה כזאת להכנסה? כבר היום, חנויות עצמאיות נשענות על בתי קפה צמודים (כמו תולעת ספרים בתל אביב) ועל אירועים ספרותיים שונים ומשונים שנערכים בהן. די ברור שהמגמה הזאת תצטרך להימשך, אבל מעניין איך זה יקרה מבלי שתיעלם הספרות ויישאר רק הקפה.

כך שיכול להיות שיהיה צורך בשדרוג של השיטה שהוצעה למעלה ושילוב שלה יחד עם השיטה הזו: חנות הספרים העצמאית תהפוך למין הוצאה זעירה, שתספק חומר קריאה איכותי על ספרות וסביבה, ותציע אותו במסגרת של בית קפה (שהוא, ממילא, בעצמו רק תירוץ למפגש אנושי).

במקרה כזה, הפרסומים של החנות יהיו ניתנים להשגה רק בה, ולא בשום מקום אחר - וכך יהיה תמריץ להגיע דווקא אליה. אפשר לראות את זה כמין כתב-עת ספרותי מקומי, של אותו מוסד בלבד, שיוצא לעתים קרובות ומשמר את ההון התרבותי של החנות בצורה שיכולה להיתרגם להכנסה כלשהי. ולא משנה כרגע איך, למה וכמה.

אלה, כמובן, רק רעיונות ראשוניים. אבל הנקודה החשובה היא שחנות הספרים העצמאית חייבת לשרוד. גם אם החפץ המכונה "ספר" ייהפך לדינוזאור תרבותי, והפונקציה שלו תישלט - לפחות במיינסטרים - על-ידי תחליפים אלקטרוניים, מקומות אמיתיים שמחוייבים לספרות אמיתית לא ניתנים להחלפה.

danext@gmail.com

לאן הולכת חנות הספרים העצמאית? לפי המאמר הזה בגרדיאן, כל עוד זה תלוי רק במצב הכלכלי, חנות כזו יכולה איכשהו לשרוד - אבל כשזה מגיע לאדישות הקונים, שום דבר לא יציל אותה מסגירה. או כמו שנכתב בשלט שנתלה על אחת החנויות שבה עוסק הטקסט: "Use it or lose it".

ואם אפילו בבריטניה חובבת המסורת, חנויות ותיקות כמו Murder One בצ'רינג קרוס, לונדון, לא מצליחות לשמור את הראש מעל למים - על אחת כמה וכמה שאצלנו, במקום שבו האדמה התרבותית עדיין לא הגיעה לשלב שבו היא מאפשרת לשורשים להיאחז, המצב בעייתי עוד יותר. חנויות הספרים העצמאיות כאן מעטות, ונראה שהן באמת מתקיימות רק בזכות קונים שמתעקשים, מסיבות אידיאולוגיות, לקנות בהן במחיר יותר גבוה, ולא בבזארים של הרשתות.

זאת הנקודה שבה יקומו לא מעט אנשים ויאמרו שהלקוח לא חייב בנאמנות לשום דבר, מלבד לתנאים שמוצעים לו. אלא שלפי התפיסה המקובלת, התנאים האלה מתחילים ונגמרים במחיר: כביכול, אם המחיר בחנות אחת נמוך יותר מבאחרת, הרצון לקנות דווקא ביקרה מבין השתיים הוא חסר היגיון.

זו אמנם עמדה לגיטימית, אבל לא ממש עקבית. כי אפילו מנקודת מבט היפר-קפיטליסטית, המחיר הוא רק חלק ממכלול תנאי הקנייה. במאמר בגרדיאן נכתב דבר נכון: "חנויות הספרים הטובות ביותר הן מקומות לא רק של מסחר, אלא גם של קהילה". וגם אם חנות ספרים עצמאית גובה על ספר מחיר קטלוגי מלא (במקום להציע מבצעים מטורפים כמו ברשתות), היא עדיין נותנת תמורה מלאה להפרש הזה. התמורה הזו מופיעה בצורת ערך קהילתי: דיאלוג תרבותי ישיר בין בני-אדם, בעולם שבו המגע הזה הולך ומוחלף על-ידי צורות תקשורת מרוחקות כמו האינטרנט.

מה פירושו של ערך קהילתי? למשל, ששכונה שיש בה חנות ספרים עצמאית, עם טעם מובחן ונכונות לייעץ ולנהל חילופי דעות, היא הרבה יותר שכונתית מאשר זו שבה יש רק סניף רשת אנונימי. וקורא שמחובר לחנות כזו עשוי להרוויח ממנה יותר מאשר אם היה נאמן לחנות רגילה. אם, לפי העיקרון המנחה בקפיטליזם, הכסף מגלם באופן מופשט את ערכן של הסחורות שהוא קונה, אז אפשר לומר אפילו שהמחירים בחנויות העצמאיות ובחנויות הרשת למעשה זהים: האחרונות מוכרות רק ספר, ובזול, בעוד הראשונות מוכרות ספר משולב בהון תרבותי, ויותר ביוקר.

בנסיבות כאלה, אי-אפשר לראות במי שנמנע ממבצעי הרשתות וקונה בחנות עצמאית "פראייר"; הוא פשוט קונה מוצר אחר, איכותי יותר, ומשלם עליו בהתאם. ובמילים אחרות: אם קניתם שני עותקים של אותו ספר, אחד בחנות כזו ואחד בחנות כזו, קניתם שני ספרים שונים.

כדי להיות אדישים להבדל הזה, הקונים צריכים לחיות בחברה שאיבדה את היכולת להבחין בערכים בלתי-מוחשיים. כזו שמסוגלת לראות רק מוצרים קונקרטיים, ולהצמיד להם תג מחיר מבלי לזהות את ה"הילה" הרעיונית, הרוחנית, האינטלקטואלית שמקיפה אותם. ומה אתם יודעים? בדיוק בחברה כזאת חיים היום רוב (טוב, כל) בני האדם.

עם זה עוד אפשר להתמודד, באמצעות ניסיון (כמו זה שעשיתי כאן) לעורר מחדש את החושים לערכים הנלווים, השקטים אבל החשובים מאין כמוהם, שיש לחנויות ספרים עצמאיות. אלא שהאיום הגדול באמת על החנות העצמאית, בתור כזו שמוכרת הון תרבותי וקהילתי ולא רק מוצרים מוחשיים, יגיע בעתיד הלא-רחוק, בעידן האי-ספר. אם יש דרכים להכין אותה לתקופה הזו, שיופיעו מיד. כלומר, עד הפוסט הבא, שבו אנסה לחשוב על כמה כאלה בעצמי.

danext@gmail.com

גם בתעשיית המילים הכלל הבא נשאר תמיד נכון: אל תייחסו חשיבות גדולה לדיבורים, רק למעשים. הנה, בעוד הוצאות ורשתות הספרים מסביב לעולם מפטרות, מקצצות ומורידות פרופיל בגלל המשבר הכלכלי, ואופטימיסטים מושבעים (ביניהם הפסימיסט החתום מטה) מקווים שההלם הזה יחזיר את התעשייה לעשתונותיה ולספרות ראויה לשמה - בשטח דווקא נמשכת החגיגה הישנה והרעה.

נתחיל בחידה: למי הייתם משלמים 14 מיליון דולר כדי שיכתוב את האוטוביוגרפיה שלו? התשובה לא קלה, מן הסתם. קודם כל, האדם הזה צריך לעמוד בכמה דרישות בסיסיות שבהן תלוי קיומה של אוטוביוגרפיה: אישיות בעלת שיעור קומה, סיפור חיים מלא ומשמעותי - ומאחר שמדובר כאן בגרסת ה"אוטו", כלומר זו שלפחות להלכה נכתבת על-ידי מושאה, לא יזיק גם כישרון כתיבה כלשהו.

וכדי להצדיק סכום עתק כזה, כל הנפלאות האלה חייבות להיות נפלאות באמת. אני אישית הייתי נפרד מ-14 מיליון דולר רק אם הכותב היה שילוב של איינשטיין (גם אלברט וגם אריק), גאנדי (כל השלושה), ז'אן ד'ארק, ריכרד ואגנר ועוד לפחות 60% מהלקסיקון הממוצע של דמויות גדולות, נכבדות, ולא פחות חשוב, מעניינות.

אבל מה לעשות שהסכום הזה ניתן, לפי הדיווח הזה במירור, דווקא לענקית הרוח בריטני ספירס? עם כל הכבוד, וממש אין כבוד, צריך להזכיר לפני הכל שמדובר בבחורה בת 27 - מה שמעמיד באור די מטופש את ה"אוטוביוגרפיה" שלה, שאם מנכים ממנה את כל החלקים שבהם אדם לא אחראי למעשיו או לא זוכר אותם, נותרים עם משהו כמו חמש שנים שדופות ושוממות לכתוב עליהן. וכמובן, על חשיבותה התרבותית (האמיתית, לא הווירטואלית) של הגברת אין צורך להרחיב.

וכדי להוסיף חטא על בדיחה עצובה, מתברר שהעסקה כוללת לא ספר אחד, אלא בין שלושה לחמישה, שייכתבו לאורך העשור הבא. הנה חידוש מרענן, שבוודאי יציל את הספרות מקשייה הרבים: אוטוביוגרפיה בת שלושה כרכים שמנים על אישיות בעובי של שערה וחצי, שבקושי יצאה מתחומי הגיל שבו אפשר להתחיל (להבין מי ומה אתה). האם הייתם קונים מבריטני ספר משומש, או אפילו חדש? הנה מה שענו על כך קוראי הלוס אנג'לס טיימס.

בקיצור, תמונת המצב היא כזו: לפי הדיבורים, ענף הספרות נמצא במשבר ועורך חשבון נפש על דרכו העתידית. לפי המעשים, הוא רק דוהר הלאה באותו מסלול שחוק, מבלי לחשוב לאן זה מוביל אותו בטווח הארוך. יותר ויותר ספרים, פחות ופחות טובים - זו היתה ונשארה השיטה, והיא רק מתמסדת ומתבססת. אני אפילו לא רוצה לחשב כמה סופרים אמיתיים אפשר היה לפרנס, ובכבוד רב, ב-14 מיליון דולר (טוב, בישראל זה היה מספיק ל-14 מיליון מהם).

כן, כרגיל, כשאומרים "אין כסף", מתכוונים "אין כסף לדברים הטובים". תזזיות כלכליות מכות קודם כל במה שאמיתי, יקר ערך, שברירי, ובדרך כלל - בזה הן גם מסתפקות. במקום להוריד את השומנים, נראה שתעשיית הספרים מעדיפה דווקא להיפטר מהבשר, מהעצמות ומהאיברים הפנימיים. ביוגרפיות במשקל היפופוטם על אנשים במשקל נוצה - הן, אפשר להיות בטוחים, ישרדו בלי בעיה גם את המשבר הזה.

danext@gmail.com

מה, בעצם, כל-כך רע בספרות גרועה? הכוונה היא לא למה שהופך אותה לרעה, אלא למה שרע בה כתופעה. ברגע הראשון זה עשוי להיראות כמו שתי צורות לומר אותו דבר. אבל בעצם, כשחושבים על זה, את ה"רוע" של הספרות הגרועה אפשר למצוא רק באיכויותיה העצמיות, ולא בתפקיד שלה בעולם החיצוני. ההבדל הוא בדיוק בניואנס הדק שבין המילים "גרוע" ו"רע".

מקובל לחשוב שספרות גרועה, כזו שמתאפיינת בנחיתות איכותית, היא באופן אוטומטי גם רעה - כלומר, "גורמת משהו לא טוב" לעולם, לדברים שמחוצה לה, וכדומה. ומכאן, אולי, הזיהוי של כישלון יצירתי עם חוסר לגיטימיות. ספר רע נתפס כמשהו שעצם קיומו אמור לעורר בנו לפחות אי-נעימות, ובדרך כלל גם רצון להגשים אידיאל טהרני: לשאוף לעולם שבו לא יהיו ספרים רעים, רק ספרים טובים.

אחד מביטויי התפיסה הזאת הוא ספרי הדרכה שאמורים "להציל" את הסופרים מהאסון הנורא של כתיבת ספרות גרועה. מצטרף טרי לז'אנר הוא הספר בעל השם החד-משמעי How Not to Write a Novel: 200 Mistakes to Avoid at All Costs If You Ever Want to Get Published, שתקציר מתוכו מופיע באתר הטיימס. שוב, המטרה ברורה: ספרות גרועה היא, כביכול, עשב שצריך לשרש ולהילחם נגדו כל הזמן מתוך שאיפה להכחיד אותו לגמרי.

אבל שווה לחשוב על האפשרות - המוזרה, אבל לא בלתי-נתפסת - שספרות גרועה היא לא בהכרח גם רעה. במילים אחרות: אם יש בה משהו רע, הוא נמצא רק במישור החווייתי, הפנימי, ולא במישור האוניברסלי, החיצוני, בעל ההשפעה השלילית על העולם.

אפשר לומר אפילו שאין כל צורך להילחם עד חורמה נגד ספרות גרועה ואין כל סיבה לרצות בהיעלמותה מעל פני האדמה, וזה בגלל סיבה אחת פשוטה מאוד: הספרות הגרועה הכרחית לקיומה של הספרות הטובה. למה? כי כמו בכל תחום אחר, גם כאן דבר מוגדר במידה רבה על-ידי היפוכו. אם משהו לא נתחם בגבול מסוים, ומעומת עם ניגודו, אין שום משמעות להגדרתו על סקאלה שיש בה שני קטבים. כדי שיהיה ספר "טוב", צריך שיהיה ספר "לא טוב"; אחרת, יש רק ספר ותו-לא. אפשר להשוות את זה למעלית: הספרות הגרועה היא המשקולת שיורדת כדי שתא הנוסעים יוכל לעלות. בלי המשקולת, אי-אפשר היה להגיע לקומות העליונות.

כשמבינים את זה, נוכחים לדעת שאפילו עצם המלחמה נגד ספרות גרועה היא משחק כפול: דווקא אלה שעושים קריירה מהמאבק למיגורה, הם אלה שגם תלויים בה לשם הגדרתם העצמית. הרי כל המשמעות של עמדות כמו "קובע הטעם", "המבקר הספרותי" או "הסמן האיכותי" חייבת את קיומה לקוטב ההפוך שמהווה רקע לפעילותה. זה עוד מקרה של אויב שחייב להישמר כל הזמן בחיים, על אש קטנה, כי ניצחון מוחלט עליו יביא איתו גם את סופו של המנצח.

ופתאום מתברר שלא רק שהספרות הגרועה היא לא רעה, כלומר, לא גורמת נזק סביבתי בעצם קיומה - אלא שקרוב לוודאי שבמערכת האקולוגית של הספרות, היא אפילו הכרחית כדי לאפשר את קיומה של ספרות טובה. בלי הספרות הגרועה אין יצירות מופת, אין היררכיה ספרותית, אין הבחנה בין טעמים שונים, וכדומה.

החלק הכי משונה, והמעט פרדוקסלי, הוא שהספרות הגרועה חייבת להתקיים כל הזמן במקביל לרצון - מתון אבל ממשי - להילחם בה: מי שהספרות הטובה יקרה לו צריך להתנגד מטבעו לספרות הגרועה, ובו-זמנית להגן עליה מתוך אותו טבע. ואין לזה ביטוי מוצלח יותר מאשר העובדה שהספרות הגרועה ביותר היא דווקא זו שנכתבת לפי הוראות ההרכבה של ספרות טובה.

בקיצור, בפעם הבאה שנתקלים בספר לא טוב, שווה לחשוב לרגע ולהבין שאפילו אם התגובה הנזעמת כלפיו היא כשלעצמה טבעית, היא גם לא יכולה למצוא סיפוק בעולם הממשי. להילחם בספרות גרועה אפשר רק בתור משחק, בתור הצהרת כוונות שלא מתיימרת להביא להכחדה טוטלית, ורק מתוך הבנה שבמערכת אקולוגית אי-אפשר להסיר גורם מסוים מבלי להרוס לחלוטין את ההרמוניה והשלמות. הספר הגרוע הוא מחויב המציאות, מתוקף היותו משקל-הנגד שרק בזכותו יכול להתרומם הספר הטוב - מה שאולי מראה שגם לספרים, לא רק לבני אדם, יש חטא קדמון.

danext@gmail.com

שנת סיפור

הרבה גורמים כבר אובחנו כאחראיים לדעיכת מעמדה של הספרות, אבל אחד מהם נותר רוב הזמן בצל. הגורם הזה הוא ה"נרטיביזציה" של העולם. לאו-דווקא במובן הפוסטמודרניסטי, אלא יותר במובן הפשוט של המילה: המציאות הפכה לפקעת מייגעת של סיפורים - החל בהתפייטויות מתייפייפות על תפריט של מסעדה וכלה בתפיסת עולם של פוליטיקאי שאפתן, הכל נשמע כמו סיפור מעיק שמספרו נסחף בו יתר על המידה.

הנקודה החשובה היא לא בנרטיב עצמו, כי כבר מזמן ידוע שהמציאות היא שדה קרב של סיפורים בעימות מתמיד - אלא בתחושת עומס היתר, במודעות המכבידה והולכת לקיומו של הנרטיב הלהוט להכרה ולאהבה. מכאן כבר ברור למה הספרות בבעיה: כשהחיים ממילא מזכירים אזור דמדומים שנתון תחת שליטת יוסף המספר, זה משפיע בוודאי על קריאת סיפורים כפעילות טקסית ומכוונת שדורשת זמן ומאמץ מיוחדים לה.

נרטיב מרכזי של התקופה האחרונה, ובוודאי של היום - ה-20 בינואר - הוא נשיאותו החדשה של ברק אובמה בארה"ב. זה נרטיב שמספר על מעין סופרמן, אינטלקטואל עילאי ואולטרה-קולי, שירד מהאולימפוס להציל את אמריקה ואת העולם כולו. כבר עכשיו ברור שאובמה יהיה סוג חדש של סלבריטי, כזה שמזכיר יותר דמות משיחית מאשר אישיות ציבורית בעלת תכונות ארציות.

אפילו בכתבה כמו זו (בניו יורק טיימס), שמתארת את העדפותיו הספרותיות של הנשיא החדש, מופיעות מסקנות מרחיקות לכת על משמעות הספרים בתפיסת עולמו (במשפט אחד: הוא קורא, משמע הוא אינטליגנציית-על). כך שהנרטיב הולך ומתנפח, וכמו בכל יצירה פוסטמודרנית שמכבדת את עצמה, הוא-עצמו עובר לחזית והופך לנושא העיקרי. אלא שהיצירה הזאת היא המציאות שלנו, שהולכת ונעשית פחות ופחות אמינה ורצינית בכל יום שעובר. וכת אובמה היא רק משל: עצם פעולת המחיה, הדבר הזה שנקרא "לחיות", הופך לשוטטות מתמדת במרחבי ספר ענק שלא מצליח יותר לשכנע, וזועק נואשות לעריכה קפדנית.

עוד דוגמה למגמת הגוזמה הנרטיבית שמשתלטת על העולם, ובאותו הקשר, אפשר לראות כאן. הידיעה מספרת על ג'ון פולי, מורה ממדינת אורגון, שאומר שעכשיו, עם תחילת כהונתו של הנשיא השחור הראשון, צריך להוציא את האקלברי פין מתוכנית הלימודים בגלל תכניו, שהם לטענתו גזעניים כלפי שחורים - ולהחליף אותו ביצירות מודרניות יותר, וכמובן פוליטיקלי-קורקטיות יותר. בטוח שלמארק טוויין היתה יכולה להיות אבחנה שנונה במיוחד על הרעיון, אם הוא עדיין היה בינינו.

למה האק היה מותר לקריאה אתמול, והיום לא? אפשר לראות את זה כביטוי סמלי לעידן חדש ביחסי הגזעים. ואפשר גם לראות את זה כאמירה מסוג אחר לגמרי: אתמול הנרטיבים היו בספרים, היום הם במציאות. מי שיש לו סינדרלה בבית הלבן, לא צריך אותה על גבי דפים.

השאלה היא רק האם הצורה הנרטיבית של הספרות, שמתקיימת בצניעות, בחופשיות ובמישור הפרטי, תוחלף מתישהו בצורה נרטיבית שתשתלט לגמרי על החיים עצמם, ותהיה בעלת אופי אחר לחלוטין. מי שמושפע יתר על המידה מהסיפור המרגש התורן, צריך לזכור היטב מה בעצם הצרה בכך שהמציאות הופכת לשעת סיפור נצחית: בצעדי ענק אנחנו מפסיקים להיות הקהל, והופכים להיות הדמויות.

הצד האפל

בפוסט הקודם כתבתי, בין היתר, על הסקר שלפיו נרשמה עלייה בקריאה בקרב הציבור האמריקאי. מי שחשב שהנתון הזה, והמסקנות שביססתי עליו, היו אופטימיים מדי - מוזמן להיכנס לפוסט הזה, שמציע נקודת מבט אחרת לגמרי על אותו סקר. הכותרת שלו היא, באופן לא מפתיע, "למה אני נשאר פסימי".

danext@gmail.com