ליבריסטאן

החינוך לספרות, ממש כמו הצריכה והייצור שלה, מחפש עכשיו את דרכו והולך בזיג-זג. מצד אחד, ויתורים וקיצוצים מהסוג המוכר והרע, ומצד שני ניסיונות לשמור על מעמדו גם בעידן שבו - דווקא כשהכלכלה מוכיחה עד כמה היא צריכה השגחה של אנשים עם השכלה רחבה - כל התמקדות בתרבות נתפסת כלוקסוס מיותר.

לוס אנג'לס טיימס, בדיווח מוועידת ה-Modern Language Association (שמוכרת בכל העולם תודות לכללי הציטוט האקדמי שניסחה  - MLA) בסן פרנסיסקו, הביא ראיון קצר עם מנכ"לית ההתאחדות, רוזמרי פיל; לדבריה, מספר המשרות האקדמיות בתחומי השפה והספרות האנגלית ברחבי ארה"ב ירד השנה ב-22.2%, והירידה בתחום השפות הזרות היתה 19.6%.

באתר ההתאחדות אפשר למצוא גם דו"ח, שלפיו חלה "עלייה דרמטית" בהעסקת מרצים במסלול ללא קביעות, בין אם במשרה חלקית או מלאה, באותם תחומים אקדמיים. מתברר שלא רק באוניברסיטאות בישראל אוהבים את שיטת ה"מרצה מן החוץ", שגם מוחזר אל אותו חוץ ברגע שהוא ממצה את תפקידו הנקודתי והארעי עד אימה.

ואת מצב הבלבול ששורר בחינוך הספרותי מייצג דיווח אחר באתר של אותו עיתון, בו מסופר על תחרות לבתי ספר שנערכת בחסות ספריית הקונגרס, ונקראת "מכתבים על ספרות" (אפשר לקרוא עליה גם כאן). התחרות, שכבר הסתיימה השנה, פתוחה בפני תלמידי כיתות ד' עד י"ב מכל רחבי ארה"ב, בשלוש רמות גיל, והמתחרים אמורים לכתוב במסגרתה מכתב לסופר כלשהו, חי או מת, מכל ז'אנר שיבחרו. הרעיון הוא לתאר את האופן שבו עבודתו של הסופר השפיעה על כותב המכתב, שינתה את השקפתו, וכדומה.

הרעיון הזה יפה בדיוק מפני שהוא חסר יומרות, ותמרות אש ועשן. לכתוב סתם מכתב? היום? הרי ברגע הראשון זה נשמע מוצדק בערך כמו לבקש מהתלמידים להשתמש בחשבוניה. אבל אין דרך טובה יותר להבין ולכבד את המילה הכתובה, מאשר להשתמש בה מתוך מטרה מוצהרת להגיע לאדם אחר. אחרי הכל, אפשר לומר שספר הוא פשוט מכתב ארוך, ארוך, ארוך (ולפעמים דווקא קצר) שממוען לכותב עצמו, עם Carbon Copy לכל הקוראים.

האמת, כשרואים את שני הקטבים המנוגדים בחינוך הספרותי, אפשר דווקא להתעודד. כי אולי הילדים האלה, שזוכים לחינוך מסוג שמשתדל לא להשניא את הספרות, הם שימלאו אחר-כך את עמדות ההוראה באקדמיה. ואז, אולי, הם ימשכו אל הכיתות את האנשים שבמוקד אהבתם עומדים הספרים הגדולים והטובים, ולא הספרים שהם-עצמם כותבים בתגובה עליהם. כמו תמיד, משבר יכול להיות הזדמנות טובה לשנות כיוון.

נ.ב.

אני מקווה שנוכל בקרוב לחזור ולדבר על נושאים תרבותיים, ורק עליהם, מבלי שזה יישמע תלוש ואסקפיסטי. עד אז, אמשיך לחשוב כל הזמן על האנשים שמגינים על המדינה הזאת ברגעים אלה, ולאחל להם שישלימו את המשימה החשובה שקיבלו ויחזרו הביתה בשלום.

danext@gmail.com