ליבריסטאן

בפוסט הקודם דובר על מקומה של חנות הספרים העצמאית לעומת חנויות הרשת, ועל הסכנה שאדישות הקונים להבדלים המכריעים ביניהן תוביל להכחדתה. אבל האיום הגדול באמת על חנות הספרים העצמאית הוא, כמו שנאמר בסיום, האי-ספרים: ייתכן שבקרוב מאוד, המגע העיקרי בין הקוראים לבין הספרים כבר לא יתרחש בחנויות, אלא באינטרנט או ברשתות ייעודיות (כמו תשתית ההורדות הסלולרית שהקימה אמזון בשביל קינדל).

על פניו, נראה שהאי-ספרים מהווים אתגר קיומי לכל סוגי חנויות הספרים - גם לעצמאיות וגם לרשתות. אבל למעשה, החנויות העצמאיות, אלה שממילא מחזיקות מעמד בקושי רב, הן שניצבות לבדן מול הבעיה הזאת. למה? כי אפילו שהרשתות תלויות, לכאורה, באותה מידה בקיומו של המדיום המודפס בספרות - עצם הנוכחות שלהן דווקא בשוק הזה היא אופציונלית לחלוטין מבחינתן.

רשתות הספרים, וזה לא סוד, נמצאות בעסק אך ורק משיקולים כלכליים. וזאת כזכור גם הסיבה שהן נופלות מהחנויות העצמאיות בהון התרבותי שהן מציעות. אם וכאשר הספר המודפס יאבד באופן בלתי-הפיך את מקומו לטובת האי-ספר, רשתות הספרים לא ייפלו יחד איתו: כגופים עסקיים הן יתאימו את עצמן למצב החדש, ויהפכו בתוך חודש לרשתות אופנה, לסופרמרקטים, או לכל סוג אחר של נכס מניב. הספרים הן בשבילן רק אמצעי, לא מטרה.

מה שמשאיר אותנו עם חנות הספרים העצמאית, שכרגיל נמצאת במצב הרגיש ביותר. כיום היא מוכה ונרמסת על-ידי הרשתות והמבצעים, כמו גם על-ידי הקונים שלא מבינים את חשיבותה התרבותית והחברתית; ובעוד זמן לא רב היא עלולה להישאר גם בלי הסחורה העיקרית שהיא מוכרת - הספר כמוצר פיזי, שצריך לבוא לחנות כלשהי כדי לקנות אותו.

אמנם, די ברור שהספרים המודפסים לא ייעלמו לגמרי מהתמונה גם בתקופת האי-ספר. אבל בהתחשב בכך שהחנות העצמאית היא כבר עכשיו "חנות נישה", שדורשת מהקהל שלה אימוץ במודע של הרגלי קנייה חריגים, אפשר רק לדמיין לאיזו נישה שולית וצרה היא תידחק אז. זה כבר לא יהיה עניין של לשלם עוד כמה שקלים בתמורה לחוויית קנייה אחרת; חנות עצמאית שתציע רק ספרים מודפסים גם תחייב את הקונים לצורת קריאה שונה מהמקובל (בהנחה שהאי-ספרים ישיגו דומיננטיות על חשבון הדפוס). וזה עלול להתברר כדרישה אחת יותר מדי, אפילו בשביל קהל שמוכן לוותר על דרגה מסוימת של נוחות בתמורה לערך תרבותי גבוה יותר.

כך שהשאלה הגדולה היא זו: איך משמרים את הערך התרבותי והחברתי של חנות הספרים העצמאית, כמוסד פיזי שמאפשר קשר בין אנשים סביב ספרות,  גם בתקופה שבה הספרות תתנתק מהחפץ המוחשי שבו היא משולבת היום? ומה יגרום לאנשים להגיע לחנות במקום להוריד את הספר ברשת?

החלק האחרון של השאלה ממחיש עוד יותר את גודל הבעיה, כי כשחושבים על זה, אם מערכת המסחר הספרותית תתנהל רובה ככולה באמצעות מכשירי קריאה וקניות און-ליין - חנות פיזית לא תוכל בכלל למכור אי-ספרים. החנות תהיה תמיד "שם", לא כאן - לא בשום מקום ממשי. ואי-אפשר לדמיין מצב שבו חנות כלשהי תגבה תוספת תשלום ממי שיוריד ספרים בתחומה, או משהו בסגנון הזה. כל פעילות המסחר תהיה בשליטת גורמים מקוונים, ואם הרשת הסלולרית של אמזון היא דגם לעתיד, אז אפילו האלמנט הפיזי האחרון בשרשרת - ישיבה מול מחשב, איפשהו - ייעלם.

אז איך תיראה חנות הספרים העצמאית בתקופת האי-ספר? אפשר, כמובן, לשלוף מהשרוול את התשובה הצפויה מראש: החנות הזו תמשיך למכור ספרים מודפסים ותשמר בכל כוחה את מקומם בסדר היום התרבותי. אבל כאמור, קשיי ההישרדות הנוכחיים יתגמדו לעומת אלה שייגרמו לה בנסיבות כאלה. הרעיון הוא להעצים את תפקידה של חנות הספרים, לא לדחוק אותה למקום הכי נידח בתודעה (ולא להפוך אותה לשמורת טבע של אספנים ומשוגעים לדבר, כמו חנויות לתקליטי ויניל). ואת זה יהיה אפשר לעשות רק באמצעות דרך פעולה שתמצא לה מקום מרכזי גם בעולם הספרות הווירטואלית.

מה שבטוח, הסוגייה הזאת מעלה יותר שאלות מתשובות, ולא קל להציע לה פתרונות. אפשרות אחת היא שהחנות העצמאית תהפוך למין "מרכז מידע" על ספרות: הטעם האישי והידע המקצועי יובאו לקהל לא באמצעות המלצות על ספרים פיזיים בחנות, אלא באמצעות עשיית סדר בשיטפון הספרותי האלקטרוני. במקרה כזה, הצוות יוכל לבחור את הסופרים הטובים בעיניו, ולהציע לקריאה פרקים ראשונים מהספרים שלהם יחד עם מידע מעניין אחר עליהם.

אבל הבעיה היא שכל המקורות האלה יהיו זמינים גם באינטרנט, כי קשה להאמין שהוצאה כלשהי תסכים לתת רק לכמה חנויות קטנות בלעדיות על טקסטים להתרשמות. בעיה אחרת היא התשלום - איך הופכים צורת פעולה כזאת להכנסה? כבר היום, חנויות עצמאיות נשענות על בתי קפה צמודים (כמו תולעת ספרים בתל אביב) ועל אירועים ספרותיים שונים ומשונים שנערכים בהן. די ברור שהמגמה הזאת תצטרך להימשך, אבל מעניין איך זה יקרה מבלי שתיעלם הספרות ויישאר רק הקפה.

כך שיכול להיות שיהיה צורך בשדרוג של השיטה שהוצעה למעלה ושילוב שלה יחד עם השיטה הזו: חנות הספרים העצמאית תהפוך למין הוצאה זעירה, שתספק חומר קריאה איכותי על ספרות וסביבה, ותציע אותו במסגרת של בית קפה (שהוא, ממילא, בעצמו רק תירוץ למפגש אנושי).

במקרה כזה, הפרסומים של החנות יהיו ניתנים להשגה רק בה, ולא בשום מקום אחר - וכך יהיה תמריץ להגיע דווקא אליה. אפשר לראות את זה כמין כתב-עת ספרותי מקומי, של אותו מוסד בלבד, שיוצא לעתים קרובות ומשמר את ההון התרבותי של החנות בצורה שיכולה להיתרגם להכנסה כלשהי. ולא משנה כרגע איך, למה וכמה.

אלה, כמובן, רק רעיונות ראשוניים. אבל הנקודה החשובה היא שחנות הספרים העצמאית חייבת לשרוד. גם אם החפץ המכונה "ספר" ייהפך לדינוזאור תרבותי, והפונקציה שלו תישלט - לפחות במיינסטרים - על-ידי תחליפים אלקטרוניים, מקומות אמיתיים שמחוייבים לספרות אמיתית לא ניתנים להחלפה.

danext@gmail.com