מגירת נוח

כשאופסימיסטים מושבעים כמו הח"מ מתבטאים בנוגע לעתיד הספרים, זה עניין לאמונה או לאי-אמונה. אבל כשמישהו שהיה עד לא מזמן בתפקיד בכיר בתעשייה מדבר בנושא הזה, זה כבר עניין להקשבה. כי בדיוק כמו הידיעות המפוקפקות בעיתונים על "אדם שניבא את מותו", מי שיש לו כוח ביצועי לעולם לא סתם חוזה; הוא גם עושה.

וככה, כנראה, צריך לקרוא גם את הראיון שקיימה ארנה קזין (הארץ) עם ג'יין פרידמן, בזמן ביקורה ביריד הספרים בירושלים. פרידמן היתה עד יוני האחרון מנכ"לית הוצאת הענק הארפר-קולינס (שלאחרונה קיצצה לעצמה את הקולינס ונשארה רק עם ההארפר), וחלק נכבד מהראיון מוקדש לעתידו של ענף הספרים.

מלבד השינויים הטכנולוגיים, שעליהם כבר דובר כאן רבות מאז קום הבלוג, הרושם שמתקבל מדבריה של פרידמן הוא שצפויה החרפה משמעותית בחדירה של עולם השיווק והפרסום לתוך עולם הספרות. אפשר לראות בזה מעין התנגשות בין גלקסיות, שכבר היום נמצאות בקרבה גדולה, ובעתיד הלא-רחוק אולי יתמזגו לגמרי, עד שיהיה בלתי-אפשרי לדעת איפה מתחילה האחת ונגמרת האחרת.

כשקוראים בראיון איך ייראו בקרוב חייו של סופר - ולי אין ספק שככה הם אכן ייראו - זה מעורר לא מעט תהיות. כבר היום, סופרים מחלטרים כאנשי שיווק של עצמם (או גרוע מזה: הופכים לרוכלי סנסציות סדרתיים) כדי לשמור את שמם בתודעה. אבל לפי פרידמן, נראה שהוצאות הספרים יתפקדו פחות ופחות כמרכזים לאיתור ולטיפוח של ספרות טובה, ויותר ויותר כמין משרדי Coaching לעיצוב הקריירה הספרותית.

בתנאים כאלה, כשהוצאות לא לוקחות על עצמן סיכונים (בגלל מעבר לטכנולוגיות כמו Print on Demand, שמבטלות את הצורך בהדפסה מראש של כמות עותקים גדולה), הן למעשה מפסיקות לקיים את ההיבט המקצועי שלשמו הן נועדו: לפרסם רק את מה שאיכותי בעיני העורכים/המו"לים, וראוי לדעתם להגיע לקהל. בלי אלמנט הסיכון והאמון בסופר, כשההוצאה היא רק מערכת יח"צנות שמחלקת את שמה בליברליות, קשה להבין למה צריך מלכתחילה את תיווכו של הגוף הזה.

אבל יותר מזה - מאזן הכוחות השברירי בין אמן לפרסומאי, שמתקיים בפרסונה של הסופר, מתערער ונוטה באופן די מדאיג לצד השיווקי. ככל שפוחתת המשמעות שיש לתו תקן איכותי בספרות, כך גובר ההכרח להילחם על חייך כדי לבלוט. וזה אומר שצריך להפשיל שרוולים ולהיכנס עמוק לבוץ של עולם המסרים הפרסומיים: אקסהיביציוניזם, צווחנות, שטחיות ועדריות. בין אם בספר, מחוצה לו, או גם וגם.

כך שאולי, כשהדברים יגיעו לאותה נקודה לא נעימה, האופציה הכי מכובדת שתעמוד בפני סופר שמעוניין לשמור על שפיותו תהיה דווקא כתיבה למגירה. נכון, המגירה היא אמנם חשוכה, קרה ואף אחד לא רואה את מה שמכניסים לתוכה - אבל בהשוואה לסוג הראייה המסוים מאוד שיצפה לטקסטים בעולם שבחוץ, היא הרע במיעוטו. ואסור לשכוח שממש כמו תיבת נוח, את המגירה תמיד אפשר יהיה לפתוח שוב כשמי המבול יתייבשו, ולהתחיל מחדש בתנאים יותר מוצלחים.

danext@gmail.com

תגים: , , ,

5 תגובות לפוסט "מגירת נוח"

  1. מאת דוויק:

    מהלך דומה מתקיים בעולם המוסיקה. חברות התקליטים, שתפקידן המסורתי היה לסחור בתקליטים, מוותרות על הייצור הפיזי של המוצר, אלא בכמויות מאוד קטנות אם בכלל, ופונות יותר לשוק הדיגיטלי. עיקר המאמצים מתמקד בפיתוח הקריירה של האמן, שכלול המוסיקה שלו והחזון שלו לצד חידוד השיווק בכמה שכבות שונות. כמו גם השתכללות מתמדת בתחומים שעדיין יכולים להכניס כסף ניצול של המוזיקה בפרסומות, פסי קול וכו' וכו'.

  2. מאת טל כהן:

    הפסימיות שלך קצת מדאיגה אותי. הוצאות הספרים הופכות, יותר ויותר, לחברות הפצה. נכון. האינטרסים הכלכליים שלהן משפיעים (לרעה) על הספרים והסופרים. גם נכון, בחלק מהמקרים לפחות. אבל מכאן ועד "האופציה הכי מכובדת שתעמוד בפני סופר שמעוניין לשמור על שפיותו תהיה דווקא כתיבה למגירה" הדרך ארוכה.

    בדיוק אותם חידושים שגורמים להוצאות הספרים לנהוג כפי שהן נוהגות; בדיוק אותם חידושים טכנולוגיים מהם אתה מקפיד לחשוש מדי פעם, כמו האי-ספרים — הם שיאפשרו לכותבים חדשים לכתוב שלא למגירה, וללא תלות בהוצאות. הרי כיום יכול כל אחד לפרסם את ספרו ברשת, וכל קורא פוטנציאלי יכול לקרוא - להדפיס ולקרוא, לקרוא מהמסך, או לקרוא על אי-ספר. סופרים טובים ימצאו להם קהל אוהדים (גם סופרים גרועים, אבל זה כבר סיפור אחר). סופרים טובים מאוד יוכלו אף להתפרנס מתרומות קוראים - "שלם כפי שימלאך לבך". סופרים אחרים יוכלו לבחור במודל של "כופר", ולהתנות את פרסום הפרק האחרון (או הספר הבא, וכו') בסכום תרומות כלשהו מהקוראים. וכן הלאה.

    נכון להיום, ספרים המתפרסמים אך ורק כאי-ספרים הם, באופן גורף, ספרים גרועים: כאלה שאף הוצאה לא רצתה בהם. אבל הגלגל עשוי בהחלט להתהפך. ספרים גרועים מאין אלה ישארו, כמובן, אבל יופיעו גם ספרים שכותביהם פשוט החליטו שלא להפקירם לסירוס ומסחור על-ידי ההוצאות.

    בקיצור, אין מקום לפסימיות. כן, יהיה הרבה זבל; אבל זה המצב גם כיום, וזה היה המצב בעשרות (אם לא מאות) השנים האחרונות. אבל החשש שלא תשאר כתיבה איכותית ותמה הוא מופרך.

  3. מאת נמרוד ברנע:

    הדבר החיובי לדעתי שיכול לצאת מכל המצב הזה הוא שתקום הוצאה, או כמה הוצאות, שיהיו הוצאות אלטיסטיות, שיחזרו עטרה ליושנה, אפילו נקרא להן הוצאות שמרניות, שישקיעו בעריכה, ישקעו בלקטורה, ישקיעו בשיווק ובפרסום של הסופרים.
    אגב, אני מניח שאתה מודע לזה דן אבל אחוז ניכר מהסופרים כבר לא מתפקדים כסופרים מול ההוצאות לאור אלא אפילו משלמים להוצאות כסף עבור הוצאת הספרים (ואני לא מדבר על הוצאות ייעודיות לכך, אלא על הוצאות נחשבות).
    מה גם, שמזמן הסופרים והמשוררים נאלצים להפוך כאן לחלטוריסטים בשיווק. אני לא חושב שמדובר בתופעה חדשה, אלא כמו שציינת, בתופעה שתחריף. למען האמת, התופעה הזו הפכה נכונה לגבי כל מקצוע. הצפת המידע, הנגישות, הטכנולוגיה החדשה, השתכללות הפרסום, תרבות הצריכה, הקפיטליזם ושטיפת המוח הופכות כל אחד שרוצה לשרוד לעמוד בציווי: "אם זה לא תוקשר - זה לא קיים."

  4. מאת דן:

    לדוויק: זה באמת נכון, ואני חושב שאם המצב במוזיקה מנבא במשהו את המצב בספרות, אז אנחנו הולכים לאטומיזציה מוחלטת של האמנות הזו. אם זה טוב או רע, אני לא יודע.

    לטל: אל תדאג, פסימיות היא לא מחלה סופנית :) בגדול אני מסכים איתך - השינויים הטכנולוגיים לא חייבים להוביל דווקא לכיוון שתיארתי. יכול להיות ששיטת האי-ספרים תשחרר את הסופרים מתלות בגורמים אינטרסנטיים, ותהיה אלטרנטיבה טובה יותר מאשר המגירה. אבל צריך להבין שאני לא מחבר כאן דו"חות בילטרליים שיונחו על שולחן אונסק"ו, אלא כותב מתוך התרשמויות מסוימות, שאותן אני מקפיד שלא להציג כתחזית בטוחה מדי בעצמה. הגישה שלי לטכנולוגיה משתנה על-פי הנסיבות, וכבר עברתי כאן כמה וכמה תהפוכות ביחס אליה. והכי חשוב - בכל פעם שאני מביע דעה פסימית, אני הראשון שישמח לגלות שטעיתי.

    לנמרוד: אני כל הזמן מוטרד בשאלה הזאת, איך אפשר להקים, בנסיבות הקיימות, הוצאה אליטיסטית שתצליח לעמוד על שלה ועדיין לשרוד בשוק הזה. נראה לי שיש מין "חור תולעת" כזה, שמחבר איכשהו בין האי-ספרים לבין סוג כזה של הוצאה, אבל רק אם מצליחים לעשות איזה תמרון מסתורי שמבטיח שלא תגיע משם דווקא לתהומות המסחור העמוקות ביותר.

  5. מאת שחר:

    אני מסכימה עם נמרוד, הוצאה אליטיסטית צריכה הזרמה רצינית של כסף בהתחלה ואחרי זה היא כבר תמצא את השוק שלה ובשביל זה צריך אחד מאותם מליונרים שמסתובבים בעולם ומקימים עיתונים/תחנות רדיו ועוד.. להחליט שהמטרה שלו זה לעודד קריאה של חומרים מסוג מסוים (הכוונה היא לרמה של החומרים ולא לז'אנר). מקרים דומים לזה כבר קיימים בסוגות שוליים, שם ההוצאות הגדולות ממילא כמעט ולא קיימות ולכן אנשים שיש להם פרוטה הולכים ומקימים הוצאה…
    אני לא אומרת שזה מה שיציל את הספרות - אבל זאת התחלה…

לכתוב תגובה