ליבריסטאן

21 תגובות לפוסט "נמצא הזמן האבוד"

1. מאת שירה:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 13:53

   "מקבילה מודפסת למלחיה" זה מצוין. אני אשתמש בזה כשינסו לנזוף בי בפעם הבאה "להתרכז באוכל" - שיתרכזו הם באוכל.

2. מאת כנרת:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 14:17

   מסכימה עם כל מילה (חוץ מהעלבונות הקשים כלפי "הארץ", שעם חומרתם אני לא מסכימה) וגם אני מתקשה לבלוע את האוכל, במיוחד הארוחות בדד, ללא עיתון, ועיתון בצרפתית זה בשבילי שיעורי בית, עדיין לא קריאת רשות.

   אבל יש בעיה טכנית שמפילה את הקונספט הגאוני כולו: הספר נסגר כשלא מחזיקים אותו בשתי ידיים, לפחות באחת. מלחיות, צלחות תחתיות, סכו"מים כבדים, אפילו ספר אחר - שום דבר לא מצליח באמת להחזיק את הדפים הסוררים האלה. מה שמחזיר אותי לעיתוני מטרו, שנלקחים הביתה בדיוק למטרה זו, וכדי להזין אחר כך את האח.

3. מאת קוראת קבועה:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 14:17

   הכתום נורא ואיום!! ממש מציק בעין.

4. מאת YonatanW:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 14:32

   1. לגבי העיצוב, הייתי הולך על כתום כהה יותר ופחות רווי, הכתום הזה חם מדי וממש קופץ לעין.
   2. מצטרף לכינרת בעניין הבעיה הטכנית, אני קורא במיוחד במסעדות (לא בתי קפה אלא מזללות המבורגר שמנוניות). הקריאה דורשת קורדינציה מסוימת כאשר קוראים ספרים בעלי כריכה רכה מהסוג שממהרת להיסגר. אני נוהג לשים את את המלחייה (לספרים קלים) או את מחזיק המפיות (לספרים עבים) על גבי הדף. כמובן שאז צריך להזיז את המשקולת כל כמה דקות כדי שלא תסתיר את הטקסט.

5. מאת עידן:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 14:47

   אני חייב לציין שאני מצאתי את עצמי במצב זהה, הדרדרות עיתון "הארץ" הביאה אותי למצב בו
   התקשרתי מיוזמתי וביטלתי את המנוי לעיתון, גם שהתקשרו שוב ושוב משימור לקוחות (בחיי שזה לא ייאמן איזה מחירים ואילו הטבות צצות פתאום) העיקר לשמור עליך כמנוי על מנת להראות למפרסמים ש"יש לנו הרבה מנויים" ושווה לפרסם אצלנו ולשלם את הכסף שאנחנו דורשים וכו'…

   בנוסף, כשקראתי את כותרת הפוסט הזה, הייתי בטוח שאתה הולך לכתוב על ההוצאה המתקרבת של החלק החמישי (כך לפי אתר הספריה החדשה - "ספרים מתוכננים") של בעקבות הזמן האבוד לאחר שנים רבות של ציפייה. אני לעומת זאת, התחלתי לקרוא את הכרכים מחדש על מנת להגיע מוכן להוצאתו החגיגיתשל החלק החדש.

   ולכנרת - בחנויות ספרים תמצאי "מחזיק דף" ששומר על הספר פתוח בזמן הקריאה…

6. מאת ערן:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 15:29

   מה עם המאחורה של האריזות של הקורנפלקס? חומר קריאה מעולה

7. מאת יהו:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 15:45

   שתהיה בריא, הכתום הזה מחריד.
   מעבר לפגע האסתטי, הוא גם הפריע לי לקריאה.

   למי צלצלו הפעמונים הוא ספר ענק.
   רוברט ג'ורדן תותח-על, איך הוא תופס לעצמו פרגית ספרדית….
   

8. מאת kavod:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 18:12

   דווקא אהבתי את הכתום, מיוחד ושונה.
   הרעיון לקרוא בזמן הארוחה, לא פחות מגאוני בשבילי, אני בד"כ אוכל מהר מידי(כי זה בזבוז זמן), אבל עכשיו אני אוכל (תרתי משמע) להנות.

9. מאת שלא לומר:
   5 בפברואר, 2009 בשעה 22:34

   גם כתום נפלא, וגם רעיון נפלא. הו, מיד אתחיל ליישמו. תודה.

10. מאת dana:
    6 בפברואר, 2009 בשעה 2:21

    רעיון מוצלח רק אם אתה אוכל אוכל לא טוב.

    אבל אם האוכל סביר ומעלה לא תהנה ממנו כי תהיה שקוע בספר.

11. מאת דן:
    6 בפברואר, 2009 בשעה 12:56

    לכל מי שהתפלץ מהרקע - יישמתי את עצתו של יונתן, ועכשיו הכתום קצת פחות זועק, צועק ונושך. מקווה שזה יהיה יותר נעים לעין. מי שעדיין חושב שמדובר במפגע תברואתי, נא לתת פידבק. כזכור, אנחנו בעיצומו של ניסוי שאפתני! אז סבלנות, והכל יהיה בסדר.

    לכנרת וליונתן - גם על הבעיה הזאת חשבתי, והכנתי "מחזיק ספרים" מאולתר מחוט ברזל, שיכול לשמור על כל ספר בכריכה רכה שלא ייסגר. הקריאה איתו די נוחה, אבל עד עכשיו קראתי בארוחה רק ספרים בכריכה קשה, אז לא היה בו צורך. אם תרצו, אשים תמונה שלו כדי שתקבלו השראה (התכוונתי לכתוב עליו רק אחרי שאציג את עצם הרעיון לאכול ולקרוא בו-זמנית).

12. מאת נמרוד ברנע:
    6 בפברואר, 2009 בשעה 23:56

    כל פעם מחדש אני מגלה שזו החלטה טובה להיות מנוי על הבלוג.
    גם אני קורא "הארץ" בארוחות כבר כמעט עשור! וכשאין "הארץ" אז אני קורא כל מיני מגזינים שוליים, פמפלטים, ברושורים וקטלוגים. פעם עברתי על כל הקטלוג של איקאה.
    לגבי ספרים - צריך מתקן מתאים ולהיזהר לא ללכלך אותם.

13. מאת אביה:
    7 בפברואר, 2009 בשעה 17:42

    השלב הבא הוא לקרוא שירה בזמן הארוחה?
    אני בכל אופן לא יכולה לתאר את המחשבה שספר עב כרס יחליף את גליון הארץ לצורותיו
    (עכבר העיר/שמנת/דה מרקר) בארוחת הבוקר שלי. מבחינתי, מקומם של ספרים שמנים הוא על שידת המיטה. יש בזה משהו יותר טקסי. מעבר לזה, מה יהיה על האינטלקטואל האקטואלי שלך? ארוחת הבוקר היא זמן נהדר להתעדכן, לא?

14. מאת עוד בלוג אנונימי » חדוות הקריאה:
    7 בפברואר, 2009 בשעה 18:08

    [...] יש עשרות ספרים שרציתי לקרוא ועדיין לא הגעתי אליהם. בבלוג שאני נוהגת לקרוא בו המליץ כותב הבלוג לקרוא ספרים בזמן הארוחה. זה יכול [...]

15. מאת מיכל:
    7 בפברואר, 2009 בשעה 20:21

    גם אני קוראת בזמן האוכל, רצוי עיתונים, רצוי הארץ. לא מנויה על העיתון, "מנויה" בארומה.

16. מאת דנה:
    7 בפברואר, 2009 בשעה 21:00

    מזדהה איתך עמוקות
    כילדה תמיד חיפשתי חומר קריאה סביב השולחן. תדיר ננזפתי ע"י אבי שאין מקום על שולחן בגלל העיתון, הספר או כל מה שמצאתי לנכון באותו הרגע.
    לעיתים המצוקה היתה כה רבה, עד שמצאתי עצמי בוחנת את שלל מרכיבי הקטשופ או כתוב בתוויות הקטנות על מה שהיה על השולחן.
    ואבוש ואודה שבכלל הייתי (ועודני, כמובן) תולעת ספרים מורכבת, מאלו שגמרו את הספר בדרך הביתה מהספריה והעזו לקרוא אפילו את כל כרכי האינציקלופדיה, אבוי לשומע, בשירותים.

    אכן, דברים קשים. ככה זה כשמכורים למילים.

17. מאת ליירה:
    7 בפברואר, 2009 בשעה 21:35

    גם אני קוראת בזמן האוכל, פשוט כי זה הזמן הכמעט יחיד שלי עם עצמי.

18. מאת דן:
    8 בפברואר, 2009 בשעה 0:24

    אוי, כל ילדותי עברה עליי בקריאת תוויות של מיצים, רשיומת רכיבים ושאר טקסטים מרוממי-נפש שהיו על השולחן במקרה וכאמור, חזרתי והידרדרתי לזה אחרי סוף עידן העיתונים בחיי.

    לאביה - שירה בזמן האוכל היא דווקא רעיון לא רע בכלל. לפחות כל עוד מדובר בשירה עכשווית, נראה כאילו צורת הכתיבה הזאת מותאמת במיוחד לסיטואציה… לגבי ההתעדכנות וההתערות במה שקורה בעולם ובארץ, האינטרנט מאפשר לעשות את זה לא פחות טוב.
    היתרון ברשת הוא לא רק בעדכניות של המידע, אלא גם בכך שלא מתעמקים בו אם לא רוצים. קרה לי בלי סוף שקראתי עד תומם טקסטים ארוכים, גרועים וחסרי-תועלת (כמו מאמרים של פרשנים טרחנים ושחוקים), רק כי לא היה לי משהו אחר לקרוא בזמן האוכל. עם האינטרנט זה לא קורה - מה שלא מעניין, לא מתעכבים עליו. האוכל הופך אותנו לקהל שבוי של המירע העיתונאי, ובדיוק מזה רציתי להשתחרר סוף-סוף.

19. מאת suki da yo:
    9 בפברואר, 2009 בשעה 12:54

    מה-אתה-אומר..

    אני עושה את זה כבר שנים. אני גם קוראת ברכבת, בתורים לרופא וכו' ובעצם בכל זמן שבו אני יושבת בנוחות מינוס.

    מה שאומר, גם ככה אני לעולם לא אצליח לקרוא את כל מה שאני רוצה לקרוא.

    (אגב, אצלי התפתחה בעיה חדשה, ברגע שהשולחן העיקרי שאני אוכלת לצידו הוא השולחן עבודה בחדר שלי, אני מוצאת את עצמי קוראת טקסטים מהמחשב, מה שמצמצם את הספקי הקריאה שלי פלאים.)

20. מאת דפנה:
    13 בפברואר, 2009 בשעה 19:47

    כל עוד אני אוכלת לבד (מה שבדרך כלל קורה בארוחת בוקר) אני תמיד קוראת! מאז ומעולם.
    בנוגע לבעיה של החזקת הדפים - נו, מה זה למצוא פתרון מאולתר כשיש מה לקרוא? מלחיה, או קערת חרסינה הפוכה, או פלאפון, מסדרים את זה.
    ואגב, אני בבעיה הפוכה לחלוטין. יש לי זמן לקרוא. חוץ מבארוחת בוקר, אני קוראת כל לילה בין חצי שעה לשעה לפני השינה (אני לא מהנרדמים בקלות). הבעיה שלי היא מחסור תמידי בספרים - אני מסיימת אותם די מהר ואז צריכה למצוא עוד! החלטתי שבקרוב אנצל לכך את הספרייה (בבית אריאלה). זה נכון מה ששמעתי שניתן לעשות שם מנוי חינם?

21. מאת דן:
    14 בפברואר, 2009 בשעה 20:30

    אני לא יודע אם אפשר לעשות שם מנוי חינם, אבל אם כן, זה נשמע לי די מפתה. אני אישית עדיין בטראומה מהמקום, כי כשהייתי ילד שכחתי להחזיר ספר והייתי צריך לשלם קנס
    אגב, עוד סיבה טובה שכדאי ללכת על זה היא שאם אוהבים ספרים ישנים יותר, אין בעיה של תורים וזמינות מועטה. צוואר הבקבוק בהשאלות הוא לרוב בספרים החדשים, עד כמה שאני יודע.

לכתוב תגובה

שם

דואל (לא יוצג בשום מקום)

אתר