ליבריסטאן

8 תגובות לפוסט "קולו של קינדל"

1. מאת אורן:
   10 בפברואר, 2009 בשעה 18:55

   באופן כללי אני דווקא מסכים איתך אבל להקראה האוטומטית יש גם יתרונות.
   הקראה אוטומטית היא תכונה נסיונית במעבדי תמלילים ובאקרובט רידר כבר כמה שנים (אפשר לנסות בבית). כצפוי האינטונאציה די גרועה ואף אחד, לעולם, לא יקשיב ככה לספר. במקרה של הקינדל אני דווקא רואה ייתרון בהקראה לעיוורים - לא דווקא של ספרים אלא בעיקר של כותרות חדשות ופוסטים קצרים.

2. מאת גלעד:
   10 בפברואר, 2009 בשעה 21:38

   אני קורא אותך כבר כמה שבועות וזה נבנה אצלי כבר כמה זמן אבל עכשיו הייתי חייב להעיר. זה קצת משונה, בעיני, שזאת התגובה שלך על ההייפ סביב ההכרזה על הקינדל החדש. המכשיר מיועד אך ורק כדי לאפשר אינטראקציה עם טקסט, לכן נראה לי מופרך לטעון שהוא ביטוי של טקסטופוביה. היה אפשר לצפות שההתקדמות המדהימה של טכנולוגייות להעברת מידע בצורות שונות כמו וידאו או קול יחליפו בסופו של דבר את הטקסט, אבל לא, יותר מתמיד נראה שמילים וכתב הן טכנולוגיות שישארו איתנו בצורה כזו או אחרת לתמיד. נכון, מעט אנשים קוראים היום את מלחמה ושלום ומעט אנשים מתענגים על הצורה החומרית של המילים והצלילים אצל ג'ויס, אבל עם כל הכבוד, ההנאות האלו תמיד היו מנת חלקם של מיעוט. בתור קורא מהסוג הישן גם אני מתמלא נוסטלגיה מזוייפת לעידן שבו מילים בצורה של נובלות ארוכות ושירה היו הצורה העיקרית של הבעה, בידור וביטוי רגשי, אבל דברים משתנים, ואני לא חושב שבהכרח לרעה, בו נאמץ את הכלים החדשים ונבחן מחדש איך אפשר להשתמש בהם מבלי לבזבז אנרגיה מיותרת על אבל והיתלות בעבר. בני האדם הם עדין אותם בני האדם ורובם עדין חולקים את השאיפה לשתף ולבטא את מה שהם חיים וחווים. אז בוא נפתח את הראש כדי שלא נפספס את "מלחמה ושלום" או "הגלגול" החדשים.

3. מאת דן:
   11 בפברואר, 2009 בשעה 19:13

   לאורן: נכון, אני מתאר לעצמי שלהקראה יכולים להיות יתרונות, ואני מכיר את היישומים הנוכחיים והמוקדמים יותר שלה. אבל אני לא בטוח שאנשים לא יקשיבו ככה לספרים. לעצלות יש יכולת מדהימה לכרסם בדרישות של אנשים מהחיים שלהם: מה שהיה אתמול קו אדום, הופך משיקולי נוחות למעבר חצייה מוכרז. אגב, על עניין השימושיות לעיוורים לא חשבתי, וזה באמת יתרון מהבחינה הזו. השאלה היא רק אם שאר הפונקציות של המכשיר מותאמות לשימוש על-ידי עיוורים - אחרת הם לא יוכלו להיעזר בפונקציה הזו מלכתחילה.

   לגלעד: לא טענתי שהמכשיר כולו הוא ביטוי לטקסטופוביה - אמרתי רק שאפשר לזהות גם בו, בפונקציה המסוימת הזו, חדירה של הלך הרוח הזה. גם אין לי בעיה עם שינויים טכנולוגיים כשלעצמם, והרגש שנקרא "נוסטלגיה" הוא אחד מאלה שאני ממעט במיוחד לחוות. כך שהאמירה כאן היא לא בזכות איזה עבר אידיאלי מדומיין, אלא רק בזכות שימוש יותר מבוקר בטכנולוגיה.
   ובמאמר מוסגר, אני באמת חושב שלא יהיו יותר "מלחמה ושלום" או "הגלגול". נגמרו ימי יצירות המופת האמיתיות, לפחות ברמה שתשתווה לשתי אלה. מחיר הדמוקרטיה המודרנית הוא הבינוניות, והמחיר הזה נעשה כבד מיום ליום. כבר עשרות שנים לא נכתב ספר שראוי להיקרא "יצירת מופת", והסיכויים שספר כזה יופיע דווקא בשיא עידן הבינוניות והיעדר השיפוט - לא נראים לי מבטיחים במיוחד. כך שדווקא מי שלא נתלה בעבר צריך לפחות להרהר באפשרות, שעצם המושג "יצירת מופת" הוא דבר שחלף מהעולם, לפחות זמנית.

4. מאת נעה:
   12 בפברואר, 2009 בשעה 12:29

   יש לי הרגשה שחלמתי הלילה על הקינדל הזה. כן, הוא בהחלט היה שם, רק שהוא היה בערך בגודל של סורק ונדמה לי שאפילו הואשמתי בגנבה של אחד, כשהוא לפתע היה לי בתיק שלי בלי ששמתי אותו שם.
   וואו, החלומות שלי בזמן האחרון זה משהו מיוחד.

   וזה רק אני או ששוב שינית את הגוון של הכתום?

5. מאת דן:
   12 בפברואר, 2009 בשעה 14:55

   נשמע כמו חלום שיכול לתת כמה רעיונות זדוניים לאמזון
   וכן, שיניתי שוב את הכתום, ונראה לי שהצבע הנוכחי כאן כדי להישאר. הוא הכי מוצלח עד עכשיו.

6. מאת אסתי:
   12 בפברואר, 2009 בשעה 16:07

   הידעת שסטיבן קינג כתב נובלה במיוחד לכבוד יציאתו של הקינדל החדש?
   וחוץ מזה הראית את הכבוד שעשו לך בכלכליסט?

7. מאת אסתי:
   12 בפברואר, 2009 בשעה 16:08

   אופססססססססס
   שכחתי את הלינק:
   http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3213805,00.html

8. מאת דן:
   12 בפברואר, 2009 בשעה 16:47

   כן, נודע לי על שני הדברים, אבל אתמול עדיין לא העלו את הכתבה - תודה על הלינק. באמת כבוד, לראות את הבלוג הקטן והצעיר הזה מוזכר בחברה טובה כמו הבלוגים האחרים שהופיעו שם. השכנים בהחלט היו נאים בעיניי
   ובעניין של קינג, זה בטח פחות דרמטי מאיך שזה נשמע, כי הוא הרי יכול לכתוב ספר של 600 עמודים בהתראה של שבוע

לכתוב תגובה

שם

דואל (לא יוצג בשום מקום)

אתר