קמצנים נגד מפונקים
מתי יודעים שמכשיר כלשהו ישן מכדי שיהיה כדאי לקנות אותו? כשהמחיר שלו יורד בפעם הראשונה לרמה שפויה. או במילים אחרות - ברגע שאתם יכולים להרשות את זה לעצמכם, סימן שכבר חבל על הכסף. אלא שעכשיו, ענף הספרות מציע וריאציה מקורית על הנושא המוכר הזה: החידוש הטכנולוגי מתיישן עוד לפני שמישהו בכלל הספיק להניח עליו את הידיים.
זה, לפחות, מה שעולה מיד במחשבה לאור כינוי החיבה האכזרי והחד-משמעי Kindle Killer, שניתן לשירות חדש בשם Shortcovers. השירות הזה הוא בבעלות רשת הספרים הקנדית Indigo, שמציעה לקהל בארה"ב ובקנדה את האפשרות להוריד ספרים ישר לאייפון ולבלקברי. וכשמצליבים שני סוגי רשתות כאלה - של ספרים ושל סלולר - די ברור למה השילוב יכול לאיים על כל מכשיר מתחרה, בפרט כזה שעולה 350 דולר ועדיין לא יצא לשוק (בארה"ב, במקרה של קינדל 2, או בעולם, במקרה של כל מותג הקינדל).
השירות הזה, לצד תוכנות שכבר קיימות בשוק ומאפשרות לקרוא אי-ספרים בטלפונים סלולריים, מעלה שאלה מעניינת: מי ינצח כאן, הקמצנות או הפינוק? מי שיקרא בסלולר ולא בקינדל, יחסוך מאות דולרים אבל ייאלץ להתפשר על חוויית קריאה מיקרוסקופית וירודה במיוחד. מי שיעדיף קינדל יצטרך להיפרד מכסף רב, אבל יקבל בתמורה את טכנולוגיית הנייר האלקטרוני, שבניגוד למסכים למיניהם, אמורה להיות נוחה לעין כמו נייר ממשי.
העימות בין קמצנות לפינוק הוא אולי המלחמה הכי מייצגת של העידן הזה: אלה שני גורמים שווי-ערך בכוחם, שמופיעים כמעט בכל סיטואציה טיפוסית לחברת השפע וסותרים זה את זה לגמרי. כל עוד חיים בסדר המקובל, העדפה של האחד באה תמיד על חשבון השני, מה שמבטיח שבכל מצב נתון האדם יהיה אחד מהשניים, או קמצן או מפונק. ובקיצור, אף פעם לא נהיה "בסדר", אף פעם לא נהיה חופשיים מהערכים הזרים האלה שכפינו על עצמנו.
במקרה הזה, לפחות, אפשר לומר שתוצאות הפינוק גרועות פחות מאלה של הקמצנות. כי מי שיקרא ספרים על מסך הטלפון הנייד שלו הוא הרבה יותר מסתם קמצן שמנסה לשלם כמה שפחות על ספר; מדובר כבר במזוכיזם אמיתי. אבל יש לי תחושה מטרידה שהמזוכיזם הזה הולך להיות פופולרי מאוד בקרוב.
למה? כי אף פעם אסור להמעיט בערך המשוואה "תשתית גרועה, אבל בעלת נוכחות נרחבת + אלטרנטיבה טובה, אבל יקרה ולא מספיק זמינה". אם הקהל יצטרך לבחור בין קריאה עלובה באמצעות טכנולוגיה שכבר נמצאת בידיו, לבין קריאה נעימה באמצעות טכנולוגיה שדורשת ממנו להוציא עוד כסף - אני די בטוח שהפינוק ירים דגל לבן. ויחד איתו, קרוב לוודאי, גם עוד מאחז של דרישות מינימום שמוצבות בפני צרכני האמנות. אחרי הכל, קמצנות מצילה כסף, בעוד שפינוק מציל רק אנשים - וכולנו הרי יודעים על מי חשוב יותר להגן היום.
danext@gmail.com
15 בפברואר, 2009 בשעה 18:34
אין פה שום חידוש
אפשר כבר היום לקרוא PDF בכל המכשירים, ולא חסר מקומות להודרת ספרים חדשים בפורמט הזה.
בלתי אפשרי לקרא כך יותר מכמה עמודים, בגלל הגודל ובעיקר קרינת הרקע של המסך. אלה שתי הבעיות שהקינדל אמור לפתור.
16 בפברואר, 2009 בשעה 8:36
ראוי לציין שבמקום לבהות בהייה חסרת תכלית מהחלון, הקהל האמריקאי מנצל את זמן נסיעת הרכבת שלו, לקריאה מתוך הטלפון הסלולרי. זה אמנם הופך את המילה הכתובה לוירטואלית אך עם זאת, מדרבן אנשים לקרוא. גם אני חסידה של ספרים, וקשה לי לקרוא מתוך מסכים אלו ואחרים. עם זאת, אם יש משהו שגורם לאנשים לקרוא, אפילו קריאת מילים שלא עברו תהליך הדפסת דיו על נייר, אני אומרת - למה לא?
18 בפברואר, 2009 בשעה 15:08
בתור סטודנט שמקבל מטלות קריאה של מספר גדול מאוד של עמודים שאת קובם אין סיכוי שארצה לקרוא שוב (אלא אם כן אעשה דוקטורט על הכרה אקדמאית בגיבובי שטויות), אני מוצא את הקריאה על מסך המחשב לא רק נוחה, אלא גם מורידה ממני משקל, מפנה מקום בתיק לספר אמיתי לצורכי עניין, ואקולוגית.
לפחות על זה ראוי לתת קרדיט למדיה המילה האלקטרונית.
(ואגב, לא הייתי מתנגד גם שיהיה מכשיר שיקריא לי ואם אפשר גם יתמצט את המאמרים הנ"ל)
18 בפברואר, 2009 בשעה 15:09
תיקון שגיאה: קובם אמור להיות רובם, יתמצט אמור להיות יתמצת, והחפזון הוא מהשטן (-: