סופר קולקטיבי
אחת הדרכים הקטנות והלא-יעילות, שבעזרתן אנשים מנסים להעביר את 12 שנות המאסר שלהם במערכת החינוך, היא לכתוב סיפור משותף. אתם בטח זוכרים את זה: אחד כותב שורה ומקפל את הדף כך שלא יראו אותה, השני כותב ומקפל שוב, וכך הלאה. בסוף פותחים וקוראים את התוצאה, והנה, עוד 19 דקות עברו.
אבל עכשיו נראה שגם בעולם האנשים המבוגרים והחופשיים השיטה הזאת עלולה לתפוס. לפחות מבחינת סופר המתח האמריקאי והרב-מכרי ג'יימס פטרסון, שעומד להשתתף בפרויקט שמתואר כ"ספר המוני". לספר קוראים Airborne, ופטרסון אחראי רק לשני פרקים מתוכו - הראשון והאחרון. שאר 28 הפרקים נכתבו על ידי, טוב, איך לומר זאת… האספסוף.
הרעיון הוא של החטיבה האוסטרלית ברשת הספרים Borders, שהכריזה על תחרות: שלחו פרק של עד 750 מילה, ואם הוא יהיה טוב מספיק, הוא יוכנס לספר. תהליך השיפוט מתקיים בימים אלה, והספר אמור להתפרסם בהדרגה, ברשת, פרק חדש בכל שבוע, החל ב-20 במארס. כל פרק, מלבד השניים של פטרסון, יהיה של כותב אחר. אחרי פרסום כל הפרקים, הספר יודפס בגרסה פיזית, שעל-פי האתר הראשון שאליו קישרתי כאן, לא תופץ באופן מסחרי. כלומר, מבחינת הקהל הרחב, Airborne יהיה אי-ספר בלבד.
אגב, אצל פטרסון העניין הזה הוא כבר טרנד אישי: הוא ידוע בשיתופי הפעולה שלו עם סופרים אחרים, ורק בתחילת פברואר נודע שהוא כותב רומן עם הסופרת השוודית ליזה מארקלונד, שגם היא מתמחה כמוהו בז'אנר הפשע-אנד-קו. אבל עדיין, זה דבר אחד לכתוב ספר עם עוד מישהו, ודבר אחר לגמרי לכתוב אותו עם עוד 28 מישהוים, שאפילו אין היכרות בינם לבינך או לבין עצמם.
במקרה של האספסופספר, אפשר די בקלות לראות את התועלת (המסחרית בעיקר) שתצא מזה לכל הצדדים המעורבים: רשת Borders תקבל פרסום, ועוד איזה; פטרסון יגיע להרבה מאוד אנשים שלא שמעו עליו, ורבי-המכר שלו יימכרו אפילו יותר; וכמובן, 28 המשתתפים האחרים בפרויקט יקבלו במה בולטת ונצפית במיוחד להציג עליה את כישורי הכתיבה שלהם.
שאלת האיכות היא כמובן עניין אחר, אבל אפילו יותר ממנה, מעניין מה פרקטיקות כאלה יעשו לתפיסה שלפיה אחריות על ספר היא משהו שטוב שיימצא בידיים של אדם אחד. האחריות, במקרה הזה, היא שם אחר ל"קוהרנטיות", לאיזשהו רעיון שהיצירה כולה אמורה לשרת כגוף אורגני. ולעומת זאת, ספר שנכתב על-ידי 29 אנשים הוא, לכל היותר, 29 רעיונות שנכלאו יחד באותו תא.
נכון, קשה להאמין שאנשים יתחילו לכתוב בחבורות כעניין שבשגרה. אבל פרויקטים מהסוג הזה בהחלט יכולים לרופף עוד קצת את המחויבות האישית, של כל אחד בנפרד, למעשה יצירה שהוא יותר מאשר השפרצה ספורדית של מילים מנותקות מאיזשהו הקשר. ומצד שני, אם השיטה הזאת כן תתפוס, וספרים יתחילו להיכתב בשיטת הקומונה, לפחות דבר אחד חיובי יכול לצאת מזה: לכל גרפומן יהיה פחות מקום להתבטא. ככה זה כשאתה בצינוק, ויש לך 750 מילים במקום 75,000.
danext@gmail.com
תגים: אוסטרליה, אי-ספר, ארה"ב, ביבליומניה