ליבריסטאן

בהתחלה זה היה בעיקר קוריוז, אבל כל החיבור הזה בין טוויטר לבין ספרות מתחיל להיראות יותר ויותר כמו פארודיה עגומה על טווח הקשב של בני המאה ה-21. לא מזמן סיפרתי כאן על הספר Twitter Wit, שאמור לצאת בסתיו 2009 בהוצאת המשנה It Books של הארפר-קולינס. הספר הוא אוסף של טוויטים (הודעות טוויטר, מעין SMSים) "מוצלחים", שנאספים ממגוון מקורות (אפשר גם להציע באתר את שלכם), ומלבד זה אין בו טקסט נוסף.

אלא שמישהו הצליח להקדים את ההוצאה המכובדת, ולשגר לחלל האוויר גימיק דומה בגרסה משופרת - אם זאת המילה המתאימה: לאיש קוראים ג'יימס בריידל, והוא הוציא (באמצעות שירות Print on Demand) ספר שנקרא My Life in Tweets. כמו שאפשר להבין מהשם, כל הטוויטים בספר הם של אותו כותב. אם זה לא מפחיד אתכם, אולי זה מה שיעשה את העבודה: כותרת המשנה של הספר היא "כרך 1: פברואר 2007 - 2009 ". הכרכים הבאים בוודאי נכתבים ברגע זה ממש, בהודעות ששולח המחבר על הימצאו בשירותים או משהו כזה.

וזה לא הכל. סופר יותר מוכר, האמריקאי רוג'ר מוריס (חתום בהוצאת Faber) התחיל לפרסם את רומן הפשע שלו, A Gentle Axe, בהמשכים - באמצעות עדכוני טוויטר. כאן כדאי לעצור ולהזכיר: הספר הוא באורך 356 עמודים, ובהודעת טוויטר אחת יש מקום ל-140 תווים (אותיות, סימני פיסוק, רווחים וכדומה - כל אחד כזה נחשב לתו). מוריס, שמפרט יותר על העניין בבלוג שלו (וגם מדבר על החוויה עד כה), מפרסם עדכון פעם בשעה, ועדיין, מפחיד לחשב כמה טוויטים צריך כדי להעביר ספר שלם.

איך כל העסק הזה עובד בפועל? אתם יכולים לראות בעצמכם. אם חשבתם שמשמעות הביטוי "עינוי סיני" מוכרת לכם, חכו שתקראו דיאלוג בהמשכים, כשכל צד אומר את הרפליקה המקוצררת שלו בשעה אחרת. אולי ככה נשמעת שיחת טלפון כשאחד מהדוברים נמצא על כדור הארץ והשני טובל רגל בחור שחור, או משהו מעוות-זמן בסגנון הזה.

לא שאני מתנגד לטוויטר כשלעצמו, אבל להשתמש בו לפרסום ספר זה הגיוני והולם בערך כמו להשתמש במטחנת קפה כדי לחפור מנהרת רכבת בהרי הרוקי. יותר מכל, זה נראה כמו ביטוי לחרדת קריאה - כאילו אנשים לא מסוגלים להתמודד עם יותר מ-140 תווים בבת-אחת, ופשוט נאטמים למראה מפלצות מפחידות כמו משפט, פסקה או, אלוהים ישמור, עמוד. מי שבאמת לא מסוגל, אין בעיה - שפשוט יעשה משהו אחר. אבל מה הרעיון בספר שמיועד לאנשים ששונאים לקרוא?

העניין מריח כמו סוג של הטפשה זולה, ונבירה מילולית קצרה תעלה את האפשרות שזה לא מקרי. טוויטר נכתב באנגלית כ-Twitter, מילה שהיא גם שם עצם וגם פועל, שהגדרתם היא "ציוץ". לכן, הגיוני היה לצפות שהכינוי להודעה יחידה, "טוויט", ייכתב ככה: Twit. אלא שלמעשה כותבים אותו ככה: Tweet.

מתברר שדווקא המילה השנייה, ששונה באיות ובצליל מ-Twitter, היא זו שמשמעותה זהה למשמעות המקורית של "ציוץ". ועכשיו הגיע הזמן להוציא את השלד מהארון. מה פירוש Twit, שהוא השורש של Twitter (וגם מוזכר ככזה במילון שאליו מוביל הקישור)? לא נגעתי:

tr.v., twit·ted, twit·ting, twits.
To taunt, ridicule, or tease, especially for embarrassing mistakes or faults. See synonyms at ridicule.

n.
1. The act or an instance of twitting.
2. A reproach, gibe, or taunt.
3. Slang. A foolishly annoying person.

בקיצור, בנוגע לסיכוי שתצא מהטוויטר ספרות טובה - הכתובת כבר על הקיר. מי שייקח את העסק ברצינות, עוד עלול למצוא את עצמו זכאי להיכלל בהגדרה מספר 3, ולבלות זמן איכות בחברת Ridicule מהסוג הכואב.

danext@gmail.com

תגים: ביבליומניה, טכנולוגיה

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום ראשון, 22 במרץ, 2009 בשעה 13:22 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.