קצר בתקשורת
כמה קצר יכול להיות סיפור לפני שהוא מפסיק להיות סיפור? זה מה שמנסה סופר בשם רוברט סוורטווד לברר במאמר הזה, שמופיע ב-Flash Fiction Chronicles. אחד הדברים החכמים והנכונים שהוא כותב שם בזכות הקיצור, הוא שהמעטה בפרטים מאפשרת (או בעצם, מחייבת) לקורא להפעיל דמיון וחשיבה משלו. אני בכלל מאמין שכל מה שטוב בספרות מתרחש אצל הקורא ולא אצל הכותב, וששום יכולת כתיבה לא תשיג איכות אמנותית כמו זו שהמוח מסוגל להמציא על בסיס מידע חלקי.
אבל סוורטווד לא עוצר שם; הוא גם מתייחס לטוויטר ולהשפעותיו רוויות הפרעות-הקשב על קריאת ספרות. הוא אפילו חוזה שבעוד שנה-שנתיים יגיע היורש של טוויטר, שבו המקסימום להודעה יהיה רק 70 תווים, כי אנשים יחשבו ש"140 תווים זה פשוט יותר מדי".
כל זה גרם לו לטבוע את המונח הנסיוני Hint Fiction. אלה "סיפורים מאוד, מאוד, מאוד, מאודקצרים", שנקראים כך כי כל מה שהקוראים מקבלים בהם הוא "רק רמז. לא סצינה, לא מיקום, אפילו לא קווי דמות. הם מקבלים רמז ולא מעבר לזה, ומתבקשים - לא, מאולצים - למלא את המקומות הריקים".
מאחר שהוא זה שהמציא את המונח, מותר לו גם לקבוע את משמעותו. מגבלת המילים ב-Hint Fiction היא, לפי המאמר, 25 מילים בלבד. לא משאיר הרבה מקום לשטויות, אבל עדיין, ארוך בהרבה מהסיפור הנודע, בן שש המילים, שכתב המינגוויי (שגם הוא מוזכר - ואפילו מצוטט בשלמותו! - במאמר).
ואם זה לא מספיק לכם, סוורטווד גם הכריז בבלוג שלו על תחרות נושאת פרסים לכתיבת ה-Hint Fiction הראשונים בעולם. הדד-ליין הוא ה-30 באפריל, ואת הסיפורים צריך להגיש באמצעות הקלדם כתגובות לפוסט. מה שבטוח, זה חדשני: נכון שספרות קצרה רחוקה מלהיות חידוש בפני עצמה, אבל לא נראה לי שקרה אי-פעם בעבר שקיצור הפך לפופולרי בגלל סיבות טכנולוגיות (אפילו הטלגרף, שבו כל מילה עלתה כסף, לא גרם לאנשים לחשוב על ספרות בצורה טלגרפית).
עד היום, כתיבה בקיצור נעשתה כאקט חיובי (לא במובן הערכי, אלא הפעלתני), מתוך רצון לכתוב דווקא ככה - אבל נראה שכרגע היא מתחילה להפוך לאופציה קוסמת כאקט שלילי דווקא, כמעשה של ייאוש מכתיבה ומקריאה של טקסטים ארוכים. ובמיוחד, ייאוש מהרעיון שיהיו בכלל קליינטים לטקסטים שאינם באורך של SMS. או בשלוש מילים קצרות וממצות: Post Literate Society.
danext@gmail.com
תגים: אתרים, ביבליומניה, טכנולוגיה
23 באפריל, 2009 בשעה 13:34
ממש לא חדשני: Wired ערכו "תחרות" דומה, אבל בקרב סופרים מקצועיים, לפני שנתיים וחצי (שזה קצת אחרי ייסוד טוויטר, אבל הרבה לפני שמישהו שמע עליו).
ראה http://www.wired.com/wired/archive/14.11/sixwords.html
23 באפריל, 2009 בשעה 13:39
אבל כאן אלה לא סיפורי טוויטר, רק סיפורים באורך 25 מילה. גם התחרות של Wired היא מעין שחזור של הסיפור של המינגוויי.
החידוש במקרה הזה הוא לא בקיצור - שהוא עצמו, כמו שכתבתי בפוסט, לא מחדש כלום - אלא בבחירה המודעת בו ממניעים סגנוניים, מתוך מחשבה שסיפור טוב פועל באמצעות רמיזה.
23 באפריל, 2009 בשעה 22:58
אבל חייבים להזכיר את סיפור המדע הבדיוני הקצר ביותר:
האיש האחרון על כדור הארץ ישב לבד בחדר. ואז נשמעה דפיקה בדלת.
המקור האנגלי ועוד קצת הסבר פה: http://everything2.com/title/The%2520World%2527s%2520Shortest%2520Horror%2520Story
יש הרבה מאוד המשכים שמערבים בחורות חייזרים וכו' כמיטב הדמיון המדע בדיוני.
גם הסיפור בהמשכים שהתפרסם בעיתונים ייצר יצירות מופת. לא צריך להתייאש.
27 באפריל, 2009 בשעה 17:58
בלוגרומן…
כולם מדברים על טוויטר, אני רוצה לחזור ולדבר על בלוגים.
לאחרונה השתעשעתי ברעיון של חיבור מרחב אפשרויות הכתיבה ברשת לבין כתיבה ספרותית. באופ…
29 באפריל, 2009 בשעה 11:08
יש גם את האתר הזה:
http://www.sixwordstories.net
6 באוקטובר, 2009 בשעה 12:06
[...] מדברים על טוויטר, אני רוצה לחזור ולדבר על [...]