ליבריסטאן

15 תגובות לפוסט "מתרגם בכל בית"

1. מאת ערן:
   12 במאי, 2009 בשעה 13:55

   במידה מסוימת שוכנעתי. עכשיו אני רק תוהה מאיפה למצוא את הזמן.
   אבל לא רק זאת - אלא גם ההתלבטות באיזו שפה לבחור. מצד אחד קראתי פה ושם ספרות יפנית שמאוד אהבתי (אף מילה על מורקמי). מצד שני יש לי אהבה בלתי נשלטת לשפה האיטלקית (ואין לי דעה לגבי ספרות איטלקית). אז במה לבחור - ללמוד איטלקית לכבוד אהבת השפה ואולי גם להתאהב בספרות האיטלקית? או לחרוק שיניים וללמוד יפנית לטובת הספרות היפנית?

2. מאת כנרת:
   12 במאי, 2009 בשעה 14:03

   להתאהב באיטלקית.
   זה אפילו די קל. (להתאהב בה. אבל אומרים שגם השפה לא קשה במיוחד).

3. מאת אורן:
   12 במאי, 2009 בשעה 14:17

   תמיד אומרים שעדיף לקרוא ספרים במקור אבל זה נכון רק כאשר השליטה במקור היא גם תרבותית ולא מילונית.
   באופן עקרוני, בהנחה שהמתרגם עושה מלאכתו נאמנה*, הוא מגיע לפשרה בין התרגום המילוני לתרגום התרבותי. סביר להניח שמתרגם מקצועי מיפנית יודע יותר יפנית מאדם שיושב עם מילון. סביר להניח שגם כשהוא עושה פשרות כואבות - ההחלטות שלו יהיו טובות יותר משל קורא אקראי ואפילו דובר יפנית בסיסית.

   ד"א - רציתי להיות עדין אבל הרשימה של קודנר היא איך לומר…. .כשהוא כותב בהקשר הטוויטרי ש"הגילוי המדעי החשוב בתקופה המודרנית כלל רק חמישה תווים - E=MC2″ זה מיד מזכיר אמירה אחרת של איינשטיין על שני דברים שאין להם שיעור - היקום והטמטום האנושי.

   *"מתרגם עושה מלאכתו נאמנה" - זה לא ממש מתקיים אצל לא מעט מתרגמים בלא מעט הוצאות.

4. מאת דנה:
   12 במאי, 2009 בשעה 15:58

   עם כל הצער שבדבר, זה פשוט לא ריאלי. לא מספיק ללמוד את השפה, צריך גם להבין את ההקשרים התרבותיים. צריך גם רבדים של השפה. אני לא מאמינה שאוכל ללמוד אף שפה ברמה שתספיק לי כדי להעמיק בספרים הכתובים בה, אלא אם אתגורר במקום שדובר את השפה במשך תקופת מה. וגם מילא ספרדית, אבל גרמנית, יפנית או ערבית? אין סיכוי.

5. מאת יהו:
   12 במאי, 2009 בשעה 16:50

   מסכים עם דנה.

   חוץ מזה, יש תרגומים ממש מעולים. התרגום של אהרון אמיר ל'איים בזרם' של המינגווי מצוין. לדעתי התרגום החדש שיצא לספר ממש לא משתווה לזה של אמיר.
   התרגום של 'נוטות החסד' גם הוא מצוין. מעבר ליכולת המרשימה של ניר רצ'קובסקי, ג'ונתן ליטל השאיר הנחיות למתרגמים של הספר.

6. מאת דוד הלל:
   12 במאי, 2009 בשעה 18:53

   ואי אפשר שלא להזכיר כאן את דבריו של שלונסקי, שהמשיל קריאת שיר מתורגם לנשיקה מבעד למטפחת. או את דבריו של ביאליק (?) שאמר שתרגום הוא כמו אשה: או יפה או נאמנה.
   זו הייתה פינתנו: קלישאת החובה היומית

7. מאת דן:
   13 במאי, 2009 בשעה 11:02

   לא כתבתי את זה במפורש, אבל בוודאי שלימוד שפה כרוך בלימוד של תרבות. אחרת אי-אפשר להבין את השפה עצמה. לכן אני חושב - וזה לשאלתך, ערן - שכדאי ללמוד רק שפה שמתחברים לתרבות שמאחוריה. החלק הקל בכל הסיפור הוא הדקדוק וכו'; החלק הקשה הוא להתמיד עד שמגיעים לרמה גבוהה, והתמדה כזאת אפשרית רק אם יש חיבור תרבותי. אי לכך ובהתאם לזאת:

   לערן: נראה לי שאם חוויה כזאת מעניינת אותך, ושתי התרבויות קרובות ללבך, אז עדיף להתחיל במשהו שיותר קל להיכנס אליו, במקרה הזה איטלקית. חלק גדול מהקושי ביפנית הוא השוני התרבותי הטוטלי, וזה מצריך הרבה הרבה שנים של התעקשות. זאת שפה למזוכיסטים שאוהבים את התרבות מספיק כדי להחזיק מעמד (אחד מהם הוא אני, ותאמין לי שזה מפתיע גם אותי). לא שאיטלקית הכי פשוטה בעולם, אבל יחסית לזה, יש סיכוי שהתהליך יהיה הרבה יותר נעים. כך שאני מסכים עם כנרת.

   לאורן, דנה ויהו: כמו שציינתי, אין דבר כזה שליטה מילונית בלי שליטה תרבותית. המילים לא סתם מציינות דברים, אלא הן חלק מ-state of mind תרבותי ייחודי, שאי-אפשר להבין אותן במנותק ממנו. חלק מתפקידו של מילון טוב, אגב, הוא להבהיר מושגים תרבותיים כאלה. חוץ מזה, לא צריך לגור במקום (אע"פ שזה מאוד עוזר), כי הכרת הרבדים השונים והניואנסים אפשרית היום יותר מתמיד, בזכות האינטרנט. כך או כך, אין שום מניעה להגיע לידיעה רחבה בשפה, גם תרבותית וגם טכנית - זה בדיוק תהליך הלימוד. זה רק לוקח המון זמן, זה הכל…
   וגם, מתרגם מקצועי שונה מקורא רגיל רק בתחום של ידע וניסיון התרגום עצמו, ואין לזה קשר הכרחי למידת ההיכרות שלו עם התרבות והשפה. ההחלטות של המתרגמים יכולות להיות טובות יותר או פחות, אבל תאמינו לי, כשלומדים שפה/תרבות לעומק רב יחסית, אפשר לראות בדיוק כמה הן לא מתקרבות למקור, אפילו כשהן אופטימליות. אני אישית סומך על תרגום רק מתוך חוסר ברירה, ואם יש לי אפילו ידע מועט בשפת המקור, אני מתאמץ לקרוא את הטקסט המקורי (כמובן תוך קריעת תחת מילונית חסרת-רחמים).
   נ.ב, תרגום יכול להיות טוב, מצוין ואפילו מופתי, אבל תמיד כדאי לזכור שהוא כזה כשלעצמו, כמוצר סופי - מה שלא אומר כלום על מידת ההצלחה שלו בהעברת המקור. במילים אחרות, גם אם זה טקסט מצוין בעברית, עדיין לא משתמע מזה שהקוראים רואים מול העיניים ייצוג מוצלח של המקור. בקיצור, דנה - יש ויש סיכוי, ואני ממליץ לך לנסות.

   לדוד: כן, אלה קלישאות ידועות, אני אפילו לא בטוח ששניהן נאמרו בפעם הראשונה על-ידי שני האנשים האלה. ומה החלק היפה? שכמו כל הקלישאות, גם אלה לגמרי נכונות (ומזה לא משתמעת שום אמירה לגבי נשים, רק לגבי תרגומים…)

8. מאת ניל"י:
   13 במאי, 2009 בשעה 13:11

   פוסט מאלף. אין תחליף ללימוד שפה דרך הספר האהוב עליך

9. מאת ערן:
   14 במאי, 2009 בשעה 9:37

   דן: אתה צודק לחלוטין בעניין החיבור התרבותי, באמת נראה לי שיהיה לי הו-כה הרבה יותר נעים ופשוט להתחבר לתרבות האיטלקית שבמידה כזו או אחרת גם ככה גדלתי עליה, ודרכה לשפה. מה גם שקצת איטלקית כבר למדתי, אז זו נקודת מוצא טובה. השאלה הבאה תהיה, מה לקרוא, מאיפה להתחיל בספרות האיטלקית. למישהו המלצה?

10. מאת דנה:
    14 במאי, 2009 בשעה 12:08

    אגב, לא ציינתי, אבל ברור שאתה צודק. ספרים באנגלית אני קוראת רק בשפת המקור. אחרים - נטעת בי אופטימיות. אולי נלמד פינית לעת זקנה ורמי סערי יישאר מחוסר עבודה.

11. מאת דן:
    14 במאי, 2009 בשעה 13:22

    לערן: אם כבר למדת קצת, אז אני ממליץ לך על השלבים הבאים:
    1. לעבור על ספר/אתר דקדוק טוב, רק כדי להתרענן ולהיזכר במבנים החשובים (לא חובה לשנן צורות פועל וכו', אפשר ללמוד את זה בצורה בלתי-מודעת תוך כדי הקריאה).
    2. לבחור טקסט קצר שיש לו תרגום לשפה שאתה יודע טוב, ועדיף אנגלית - כי אנגלית בכ"ז יותר קרובה לאיטלקית לעומת עברית, ויכולה להתמודד יותר טוב עם כל הזמנים וכו'. ספר סיפורים קצרים הוא נקודת התחלה מוצלחת בעיניי. צריך קצת לחקור באינטרנט לפני זה, כדי לא ליפול על מישהו שהכתיבה שלו קשה ומורכבת מדי לשלב הזה.
    3. להשיג איכשהו את המקור ואת התרגום. אם בחרת בסופר שמת לפני 70 שנה ויותר (זו הדדליין לפקיעת זכויות היוצרים), יש סיכוי לא רע שהיצירה נמצאת ברשת, לפחות באיטלקית. יכול להיות שסופרים מהתקופה ההיא כתבו בשפה שיהיה קשה להתמודד איתה, אבל זה לא מחויב המציאות. אני יודע שבצרפתית, שקרובה מאוד לאיטלקית, קל (לי) להבין את השפה הספרותית של המאה ה-19 יותר מאשר את השפה של היום.
    4. לקרוא את הטקסט - קודם כל לנסות להתמודד לבד עם המקור בעזרת מילון, ואח"כ לקרוא את התרגום ולראות את הבנת נכון את עיקרי הדברים. בהמשך, לפי קצב ההתקדמות, אפשר לוותר על התרגום. בעיניי, אחרי שלומדים את הדקדוק הבסיסי (שהוא גם הנפוץ ביותר), השיטה הכי טובה לטפל בחלק הזה היא ללמוד כל דבר כשנתקלים בו בתוך הקשר. לשנן מבנים דקדוקיים זה כמו לאכול ארוחת 12 מנות שכולה מורכבת מווריאציות על חצץ וחול - אבל כשנחשפים אליהם שוב ושוב בשפה הטבעית, הם מוטמעים במוח מעצמם במשך הזמן. ואז גם קורה הדבר הכי חשוב בידיעת שפה - האינטואיציה של מה "נשמע נכון" ומה לא. תן לזה זמן, זה יבוא.
    בכל אופן, ניסיתי לחפש בגוגל Italian literature online, ומצאתי כמה אתרים שכדאי לך לבדוק:
    http://www.crs4.it/HTML/Literature.html
    http://www.liberliber.it/biblioteca/index.htm
    http://www.lib.uchicago.edu/efts/IWW
    http://wess.lib.byu.edu/index.php/Italian_Literature#Electronic_Texts

    לדנה: בהחלט יש סיבה לאופטימיות. גם רמי סערי בטח ידע פעם רק עברית ואנגלית, ועכשיו, ברגעים המתים בין תרגום שירה הונגרית לתרגום אפוס פיני, הוא משתעשע בתרגום מחזה פורטוגלי… אז הנה, זה לגמרי אפשרי. וכיפי!

12. מאת ערן:
    14 במאי, 2009 בשעה 14:27

    וואו דן, תודה

13. מאת רונן:
    14 במאי, 2009 בשעה 16:40

    עוד הערה: לפעמים כדאי שהספר הראשון בשפה חדשה יהיה ספר שכבר קראת (ואהבת) בעברית, כך שאת העלילה הכללית אתה כבר יודע. אפשר להתחיל עם ספרים מז'אנרים יותר קלים (ספרי נוער, מותחנים) ולהמשיך משם. אני, למשל, מאוד נהניתי לקרוא את 'ה-35 במאי' בגרמנית כחלק מלימוד השפה.

14. מאת ערן:
    17 במאי, 2009 בשעה 8:44

    רונן - רעיון טוב, מזכיר לי שראיתי פעם בשדה תעופה ברומא את Il picolo principe, הלא הוא הנסיך הקטן. חבל שלא קניתי.

15. מאת איתן:
    20 באוגוסט, 2009 בשעה 18:52

    תודה על המאמר המעניין.
    ניתן ללמוד שפה במספר דרכים.
    אחת מהדרכים היא באמצעות קורס.
    ניתן ללמוד יפנית בארץ באמצעות חברת Japan Knowledge.
    פרטים נוספים באתר
    http://www.japanknowledge.co.il/learn.htm

לכתוב תגובה