ליבריסטאן

8 תגובות לפוסט "הצבעת מחאה"

1. מאת העלמה עפרונית:
   3 ביוני, 2009 בשעה 0:00

   "גם אם, באופן אישי, היוצר שמח מאוד שהעתיקו ממנו בצורה כזאת בלי לשאול אותו (ואני הייתי בהחלט שמח על זה), הוא מיד ירגיש כאילו שדדו אותו וירים טלפון לעורך הדין שלו."
   קודם כל, אני לא חושבת ש(עובדתית)זה נכון. מעבר לזה, אין שום בעיה שיוצר יכריז על היצירה שלו כחוסה תחת רשיון "חלק מהזכויות שמורות". אני מתכוונת לזה מהבחינה המהותית, לא הפורמלית. רוצה לומר, יוצר לא חייב להכיר את רשיונות הסיסי (והדומים להם) כדי להוסיף הערה ליד היצירה שלו - "כל העתקה מותרת ורצויה תחת קרדיט הולם".

2. מאת אביתר:
   3 ביוני, 2009 בשעה 8:02

   התרגום למאמר של גוסטפסון הוא משבדית לאנגלית (לא לעברית), והוא די גרוע (קשה לקריאה). אחד המגיבים שם פירסם לינק לתרגום טוב יותר. הנה הלינק: http://tinyurl.com/ln7zwf - הבעיה היחידה היא שזה לינק למסמך וורד שתצטרכו להוריד למחשבכם ואז לפתוח כדי לקרוא.

   דן - שמא תתרגם מאמר זה לעברית?

3. מאת דן:
   3 ביוני, 2009 בשעה 11:16

   לעלמה: זה אמנם אפשרי מצד היוצר, אבל רק כל עוד יש לו זכויות בלעדיות על היצירה שלו. אל תשכחי שסופרים שמוציאים ספר בהוצאה רגילה, למעשה מוכרים לה את הזכויות על הטקסט (הודעת הקופירייט השגרתית בתחילת הספר מציינת שכל הזכויות שמורות להוצאה - ורק לה). כך שבעצם, תחת חוקי זכויות היוצרים הקיימים, סופר לא יכול לאפשר העתקה חופשית מהטקסט שאותו הוא-עצמו כתב… וזו כמובן רק דוגמה אחת לעיוותים בשיטה הקיימת. זאת אומרת שגם אם הסופר לא יתקשר לעורך הדין, ההוצאה ממילא תמהר לעשות את זה.

   לאביתר: תודה, הכנסתי את הלינק לפוסט. ואני מעדיף לא לתרגם את המאמר, כי אני לא יודע שוודית, ומניסיוני, תרגום של תרגום יוצר עיוותים רציניים. אני מניח שכבר בתרגום לאנגלית השתנו חלק מהדברים, ונראה לי שתרגום נוסף לעברית ירחיק יותר מדי את הטקסט ממה שגוסטפסון באמת כתב.

4. מאת העלמה עפרונית:
   3 ביוני, 2009 בשעה 13:26

   נכון. מצד שני, אולי בהקשר הזה צריך לחדד את ההבחנה בין "עבירת תרבות" לבין "עוולה (או עבירה) מסחרית" - הרציונלים של שתיהן שונים אפילו שדיני זכויות היוצרים מסדירים את שתיהן.

5. מאת נמרוד:
   6 ביוני, 2009 בשעה 3:01

   דן - אם הסופר בחר לוותר על הזכויות של היצירה שלו ולתת אותה להוצאת הספרים, סימן שהוא מעוניין להפוך את הספר למוצר מסחרי ולמקסם את הרווח עליו. כיוון שזכות העתקה למטרות לא מסחריות פוגע משמעותית בערכו של הספר כמוצר מסחרי, ההתנהגות הסבירה של ההוצאה היא למנוע את ההעתקה של הספר ללא מתן תמורה. מי שמעוניין לתת זכויות שימוש ללא מטרות רווח ביצירה, שלא ימכור אותה להוצאת ספרים (הרי הסופר לא זקוק להוצאה על מנת ליצר את הספר, אלא רק על מנת להפיק ממנו רווח).

   ודרך אגב - דוגמאות הציטוט שנתת (ציטוט שיר עם קרדיט ביצירה אחרת או שימוש של סופר ביצירות קודמות שלו) לא ממש נופלות תחת אותה קטגוריה, כיוון שמדובר (לרוב) בשימוש ביצירה לצרכים מסחריים. פה נכנס נושא השימוש ההוגן. יש הגיון בכך שלא ניתן יהיה לצטט שיר בתוך יצירה אחרת בחינם, אפילו תוך מתן קרדיט (כי אז ניתן היה פשוט לצטט עשרות שירים ולמכור אותם כספר שירה). אבל ניתן אולי לאפשר לכל אדם לצטט כל יצירה אחרת תוך מתן קרדיט הולם ותמלוגים (שיקבעו לפי אורך הציטוט ופרמטרים נוספים) בלא צורך לקבל רשות (כל עוד הציטוט הוא מדוייק והתמלוגים שולמו) - בדומה לתמלוגים על שידור שיר ברדיו. אם אני משתמש ביצירה של אדם אחר על מנת למכור את היצירה שלי, מדוע שאותו אדם לא יקבל תשלום על כך?

   ובלי קשר, אני מתנגד לתנועות פוליטיות שבאו לפתור בעיה נקודתית ושולית יחסית, ולשלוח אותם ליצג אותי בגוף שצריך לקבל החלטות בנושאים רבים ומגוונים. את הנושאים הללו צריך לדחוף במסגרת תנועות שמאל בעלות תפיסה חברתית ופוליטית רחבה יותר.

6. מאת דן:
   6 ביוני, 2009 בשעה 11:05

   זה לא כל-כך פשוט, כי (לפחות ככה אני רואה את זה) המוטיבציה הראשית של סופרים בהתקשרות עם הוצאות היא לא שאיפה לרווח במישור הכלכלי, אלא במישור המוניטין המקצועי. הוצאה שמסכימה לקבל את הספר שלך היא חותמת איכות, שלכאורה ממצבת את הספר כאיכותי ואותך כסופר של ממש. במיוחד היום, כשכל אחד יכול לפרסם מה שבא לו ברשת, ההתקשרות עם הוצאה מספקת בעיקר את הערך המוסף הזה, של הכרה באיכות היצירה והסופר. זה הרבה מאוד בשביל אנשים כותבים. לעומת זאת, כל עניין התמלוגים אף פעם לא היה מכניס במיוחד בתעשייה הזו, כך שלא נראה שהוא העניין המרכזי פה.

   בקשר לדברים האחרים, זה נכון - אין סיבה שאדם ירוויח כסף ממשהו שאחר כתב, בלי לשתף אותו ברווחים. ומפלגות מצומצמות, מוכוונות-נושא, הן אכן לא פיתרון טוב. במיוחד כשהן מגלות שאין להן שום דבר אחר על סדר היום, ומתחילות לעשות שטויות. אגב, הטיפול בנושאים כאלה לא חייב להתקיים דווקא במסגרת תנועות *שמאל*… אפשר גם תנועות יותר מעורבות ופחות מובהקות מבחינת אוריינטציית ימין-שמאל. אפילו אצלנו קורה הרבה מאוד שח"כים מהליכוד - כן, זו לא טעות דפוס! - מעבירים חוקים נאורים ומוצלחים, על אף שאותה מפלגה גם דוגלת בעקרונות פחות טובים. כנראה שלאף צד במפה אין מונופול על פתרון של בעיות חברתיות, וזה תמיד יכול להגיע מכיוון מפתיע.

7. מאת אפרת:
   7 ביוני, 2009 בשעה 10:57

   סבא שלי ויתר לחלוטין על זכויות היוצרים בספרים שלו (הוא התחיל עם זה לפני 30 שנה). המטרה שלו היא לשתף כמה שיותר אנשים מתוך אמונה שזה מה שסופר צריך לשאוף אליו. על הספרים הוא כותב שרצוי לצלם, להפיץ ולצטט בכל דרך. הזכויות על הספר השני שלו נמסרו, בחלקן, להוצאה, תמורת ההוצאה עצמה, ללא תמלוגים, אבל בסופו של דבר אחרי כמה שנים בעלי ההוצאה וויתרו גם הם על הזכויות מתוך הכרה בערכים העומדים מאחרי הויתור על זכויות.

8. מאת פיראט אחד בפנים» ליבריסטאן:
   8 ביוני, 2009 בשעה 12:10

   [...] השוודית, שעל התמודדותה בבחירות לפרלמנט האירופי סיפרתי כאן בשבוע שעבר, הבטיחה לעצמה לפחות מושב אחד במליאה. 7.1% [...]

לכתוב תגובה