ליבריסטאן

מחרתיים, ב-4 ביוני, מתחילות הבחירות לפרלמנט האירופי, שיסתיימו ב-7 בחודש. וזה לא היה מעניין אותנו כהוא-זה, אלמלא אחד הגופים היותר מוזרים שמתמודדים על מקום בפרלמנט: מפלגת הפיראטים השוודית. כן, זו מפלגה אמיתית, ועל המצע שלה אפשר לקרוא כאן.

למפלגה יש שלושה יעדים מרכזיים, שאותם היא שואפת להגשים בקנה מידה כלל-אירופי:

1. רפורמה מוחלטת בחוקי זכויות היוצרים, שתתיר העתקה ושימוש חופשיים ביצירות אמנות למטרות לא-מסחריות; תגביל לחמש שנים בלבד את המונופול של בעל זכויות על ניצול היצירה לרווח כלכלי; ותאסור לחלוטין על שימוש בטכנולוגיות הגנה מפני העתקה (DRM). או כמו שהפיראטים ניסחו את זה: "אף אחד לא צריך להרוויח כסף 70 שנה אחרי שהוא מת".

2. ביטול מוסד הפטנטים והחלפתו בשיטה אחרת. המוטיבציה היא בעיקר הומניטרית - "פטנטים על תרופות הורגים אנשים במדינות העולם השלישי מדי יום" - אבל ההצעה כוללת את כל סוגי הפטנטים, כולל אלה שקשורים לתחום המחשוב.

3. הגנה על הזכות לפרטיות, וביטול של פרקטיקות ביטחון ומעקב שונות שנכנסו לתוקף בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר.

אני לא יודע לגבי שני הסעיפים האחרונים, אבל בכל עניין זכויות היוצרים, אלה רעיונות מצוינים בעיניי. זה מה שחשב גם הסופר השוודי הבכיר והפורה לארס גוסטפסון, שפרסם בעיתון Expressen מאמר תחת הכותרת "למה אני מצביע למפלגת הפיראטים". תרגום אחד של המאמר (לאנגלית) אפשר לקרוא כאן, והנה, מהקורא אביתר, קישור לתרגום אחר (במסמך וורד). ורק כדי לוודא שלא עבדו עלינו, ובאמת יש עיתון כזה, סופר כזה ומפלגה כזו, הנה המקור.

כדאי להתוודע אל המאמר השלם, אבל אם צריך לסכם את המסר של גוסטפסון, המשפט הבא עושה את זה לא רע: "האינטרס הבסיסי של אמנים וסופרים, בתנאי שהם רציניים במעשיהם מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית, חייב להיות זה: להיחשף, להשמיע קול בקרב הדור שלהם. איך המטרה הזו מושגת, כלומר, איך להגיע לקוראים - זה, מהפרספקטיבה הזו, בעל חשיבות משנית".

כמובן, יהיה צורך בהרבה יותר מאשר תמיכה של סופר חשוב כדי להכניס את מפלגת הפיראטים לפרלמנט האירופי, ובכל זאת, מעודד לראות שדמות בולטת כזו יוצאת בגלוי נגד מערכת זכויות היוצרים, שבצורתה הנוכחית כבר איבדה מזמן כל קשר למציאות. למפלגה יש שאיפות גדולות - לייצא את תפיסותיה הרפורמיסטיות לכל העולם - אבל בינתיים, מעבר לים העסקים כרגיל: המו"לים הכניסו לשימוש מערכת חדשה שעוזרת להם לפעול נגד אתרי שיתוף של תכנים ספרותיים שמוגנים בזכויות יוצרים.

נכון שלישראלים אין זכות הצבעה בבחירות האירופיות, אבל אם תשאלו אותי, יש משהו (והרבה ממנו) בדבריהם של הפיראטים הפרלמנטריים האלה. בעיניי, זכות היוצרים היחידה שחייבת להישמר היא הזכות של היוצר להיות מזוהה עם היצירה שלו. במילים אחרות: קרדיט. כי בסופו של דבר, עבירת-תרבות אמיתית יש רק אחת: לקחת יצירה של מישהו ולשים עליה שם של מישהו אחר.

כשחושבים על זה לרגע, הכל נגזר מהזכות האחת של הקרדיט. גם אם היו מתירים את כל שאר השימושים ומגינים ברצינות רק על הזכות הזו, זה כבר היה מספיק כדי להפוך את השימוש לבלתי-מסחרי. אחרי הכל, איזה איש עסקים ירצה להפיץ משהו תחת שמו של מישהו אחר, ולתחזק את מעמדו בציבור בלי לקבל ממנו תשלום על זה?

אולי, עם קצת רפורמות חשובות, המעתיקים לצורך רווח פשוט יאבדו את המוטיבציה, בעוד שהמעתיקים מסיבות תרבותיות יפסיקו להרגיש כמו פושעים. האבסורד כיום הוא כזה שאי-אפשר אפילו לצטט שיר בתוך יצירה ספרותית אחרת, גם עם קרדיט מלא, בלי לקבל את אישור בעלי הזכויות. סופר שמאמין משום-מה שאינטרטקסטואליות היא חלק מהחירות היצירתית של כל אדם, יגלה שבפועל זה מונח שאין לו פרקטיקה, רק תיאוריה אקדמית.

השיטה הנוכחית גורמת לכך שגם אם, באופן אישי, היוצר שמח מאוד שהעתיקו ממנו בצורה כזאת בלי לשאול אותו (ואני הייתי בהחלט שמח על זה), הוא מיד ירגיש כאילו שדדו אותו וירים טלפון לעורך הדין שלו. ההצעות של מפלגת הפיראטים, אם ישפיעו על החקיקה, רק יאפשרו לכולנו להירגע ולהודות סוף-סוף שגם בלי זכויות היוצרים, הכל בעצם בסדר גמור.

ועוד שלושה דברים:

1. הופיע הגיליון השלישי של כתב העת בינתיים, שאותו מוציאים לאור סטודנטים מהחוג לספרות באוניברסיטה העברית. יש בו בעיקר שירים, וביניהם גם פרוזה וסוגי טקסטים אחרים ומעניינים. כדאי לשים עליו את הידיים, הוא מצוין. ביום חמישי ה-11.6, בשעה 19:00, ייערך לו ערב השקה בתמול שלשום בירושלים. עוד פרטים אפשר לברר במייל - beintaim@gmail.com.

2. באותו יום יתקיים בספריית בית אריאלה בתל אביב כנס בדיון 2009, שעוסק בספרות ספקולטיבית. כל הפרטים - באתר הכנס.

3. בבלוג של עמיחי שלו (עורך ערוץ הספרות של ynet) עלה אתמול סרטון קורע, שבו הוא נושא מונולוג נרגש על כל מה שמעצבן בשבוע הספר - זה שמתחיל עכשיו, ובכלל. הסרט מתפקד על תקן טריילר שיצר שלו לרגל ההוצאה המחודשת של הספר שלו, ימי הפופ, ואתם יכולים להחליט אם לראות אותו כפסיכולוגיה הפוכה או ישרה. לא משנה מאיזה כיוון תסתכלו עליו, הוא מזכיר את החמישייה הקאמרית ברגעיה הטובים.

danext@gmail.com