ארכיון פוסטים מהחודש "אוגוסט, 2009"

בלכר: הרפתקאות באי-מציאות המיידית

יום שני, 31 באוגוסט, 2009

When I stare at a fixed point on the wall for a long time, it sometimes happens that I no longer know who I am or where I am. Then I feel my absence of identity from a distance as if I had become, for a moment, a complete stranger. With equal force, this abstract character and my real self struggle to win my conviction.

In the next instant my identity finds itself again, as in those stereoscopic views where two images separate by mistake, and only when the operator lines them up, superposing them, do they suddenly give the illusion of relief. The room then seems to have a freshness that it didn’t have before. It returns to its former consistency and the objects within it are deposited the way a clod of rubbly earth in a glass of water settles in layers of different elements, well-defined and variously colored. The elements of the room stratify into their proper contours with the coloring of old as I remember it.

תחילת הספר: הרפתקאות באי-מציאות המיידית (1936), מקס בלכר (1909-1938)

Întâmplări în irealitate imediată (Adventures in Immediate Unreality), Max Blecher

תרגום מרומנית: Jeanie Han © 2007

(התרגום מוגן בזכויות יוצרים. הקטע מובא באישור המתרגמת)

מקס בלכר - סופר ומשורר רומני-יהודי, שהשתייך בין היתר לזרם הסוריאליסטי בספרות. יצירותיו הארוכות הן, מלבד זו שמצוטטת כאן: גוף שקוף (Corp transparent) מ-1937, לבבות מצולקים (Inimi cicatrizate) מ-1937, ויומן הסנטוריום (Jurnal de sanatoriu), שפורסם במלואו רק ב-1971. ניהל את כל הקריירה הספרותית שלו בצל מחלה קשה, שממנה נפטר ב-1938.

1. הטקסט המלא (אנגלית) - לקריאה/הורדה חופשית ב-PDF באתר maxblecher.org

2. מידע כללי על בלכר

3. על לבבות מצולקים

4. שירים של בלכר - בתרגום לספרדית

danext@gmail.com

מטר-לינק

יום חמישי, 27 באוגוסט, 2009

כשחיפשתי טקסט בשביל הפוסט הקודם, נתקלתי בפעם הראשונה בחיי בדמותו של מוריס מטרלינק - מחזאי, משורר וסופר בלגי, שעמדותיו האמנותיות התחבבו עליי תוך רגע וחצי.

מצאתי מחזה מעניין שלו, העיוורים (Les Aveugles), שבו לדמויות אין שמות; הן מזוהות בכינויים כמו "העיוור-מלידה הראשון", "העיוורת הזקנה ביותר", וכדומה. ישבתי ותרגמתי להנאתי קטע שבו הדמויות מתווכחות האם הן נמצאות בתוך מבנה או בחוץ, ואחד מהעיוורים שתומכים בתיאוריית החוץ מוכיח את טענתו באמירה שהוא יכול לשמוע את הכוכבים.

רק אחרי שהפוסט היה כמעט גמור, כשהגיע הזמן להכניס למקום המתאים את שנות חייו של מטרלינק, גיליתי שהאיש מת ב-1949. כלומר, רק בעוד עשר שנים היצירות שלו יהיו ברשות הציבור, וכל המאמץ שלי היה, איך אומרים בעדינות, מיותר לגמרי, כי חוקי זכויות היוצרים וכו' וכו'.

אבל זה לא צריך למנוע מכם לקרוא בעצמכם את המחזה, שזמין ברשת. אז קודם כל, הנה לינק לתרגום לאנגלית.

חוץ מזה, קראתי עוד קצת על האיש והגעתי בדרך-לא-דרך לספר מסות שלו, Le Trésor des Humbles, שאפשר לקרוא באנגלית כאן.

יש שם חיבור קצר אחד בשם "הטרגי בחיי היומיום", או "הטרגי של היומיום" (Le Tragique Quotidien), שנוגע בדיוק בעניין שעליו אני חושב הרבה לאחרונה: התלות הנוחה והכמעט-אוטומטית של אמנים בנושאים "גדולים", שמביאים איתם מראש סוג מסוים של יחס מצד הקהל - במקום שיתאמצו ליצור יחס כזה במקום שבו הוא איננו.

אני מתכוון בעיקר למשולש ברמודה ההוא, של אהבה-סטייה-מוות: אין כמעט יצירה שלא סובבת סביב אחד האלמנטים האלה, או סביב שילוב של שניים מהם, או - לא נדיר במיוחד - סביב כולם יחד. תנסו לחשוב על יצירה ספרותית שבכלל לא נוגעת בהם. לא בטוח שתמצאו. בדרך כלל, אפילו סיפור קצר יצליח איכשהו להיגרר לטריטוריה האחת והיחידה הזו.

אהבה-סטייה-מוות הם, לדעתי, הג'אנק פוד של האמנות: הם תמיד יהיו טעימים ומבוקשים, כי אין אדם שלא מרגיש כלפיהם משהו. מי שמשתמש בהם בסיפור שלו (או סרט, מחזה, וכל יצירה אחרת), מובטח לו שהקהל יגיב ו"יתחבר". בדיוק מהסיבה הזאת, הם גם לא מזינים ולא מעניינים במיוחד. והם רחוקים מלהוות אתגר אמנותי ליוצרים, או רגשי-מחשבתי לקוראים.

מטרלינק מדבר בדיוק על זה, אז הכי טוב לפנות לו את הבמה. המסה מתחילה במילים האלה:

There is a tragic element in the life of every day that is far more real, far more penetrating, far more akin to the true self that is in us than the tragedy that lies in great adventure.

ואני יכול רק להנהן במרץ.

נ.ב.

אני נתקל כל הזמן בסופרים מעניינים שאי-אפשר לפרסם כאן יצירות שלהם, כי הם - להכעיס! - חיו יותר מדי זמן (במקום להמית את עצמם באוהלה של טיפה מרה או שחפת, בשנת 1939 לכל המאוחר). או שהסופר עצמו עמד בדדליין, אבל על התרגום היחיד עדיין יש זכויות יוצרים. פוסט מהסוג הנוכחי הוא מעקף לא רע בנסיבות כאלה, אז היכונו לעוד.

danext@gmail.com

לוגונס: גשם האש

יום שני, 24 באוגוסט, 2009

Acababa de caer una chispa en mi terraza, a pocos pasos. Extendí la mano; era, a no caber duda, un gránulo de cobre que tardó mucho en enfriarse. Por fortuna la brisa se levantaba, inclinando aquella lluvia singular hacia el lado opuesto de mi terraza. Las chispas eran harto ralas, además. Podía creerse por momentos que aquello había ya cesado. No cesaba. Uno que otro, eso sí, pero caían siempre los temibles gránulos.

זה עתה נפל ניצוץ אחד במרפסת שלי, במרחק כמה צעדים. הושטתי את היד; זה היה, בלי מקום לספק, גרגר של נחושת שאיחר מאוד להתקרר. במזל הבריזה נשבה, והיטתה את הגשם המוזר אל הצד הנגדי של המרפסת. מטח הניצוצות היה דליל מאוד, חוץ מזה. לרגעים יכולתי להאמין שהוא כבר נפסק. הוא לא נפסק. אחד פה אחד שם, זה כן, אבל כל הזמן נפלו הגרגרים המפחידים.

מתוך: גשם האש (1909), לאופולדו לוגונס (1874-1938)

La lluvia de fuego, Leopoldo Lugones

(התרגום הצולע - שלי)

לוגונס - סופר, משורר ועיתונאי - הוא אחת הדמויות הספרותיות החשובות בתולדות ארגנטינה. הסיפור גשם האש נכלל בקובץ סיפורים קצרים בשם הכוחות הזרים (Las fuerzas extrañas), שנחשב ליצירת מפתח בהתפתחות ז'אנר המדע הבדיוני והפנטזיה בספרות הארגנטינית.

1. הטקסט המלא (ספרדית)

2. עוד סיפורים מתוך הכוחות הזרים (ספרדית)

3. שירים של לוגונס (ספרדית)

4. על הסופר

5. על הקובץ

danext@gmail.com

צ'אפק: המלחמה בסלמנדרות

יום חמישי, 20 באוגוסט, 2009

It is a well known fact that the more important a man is the less he has written on his door.  Above his shop in Moravia, and all round the door and on the windows, old Max Bondy had to announce in big letters that here was Max Bondy, dealer in sartorial goods of every sort,  wedding outfitter, sheets, towels, teatowels, tablecloths and coverings, calico and serge, silks, curtains, lambrequins, and all tailoring and sewing requisites.  Founded 1885.  His son, G.H. Bondy, captain of industry, president of the MEAS corporation, commercial adviser, brokering adviser, deputy president of the Confederation of Industry, Consulado de la República Ecuador, member of many advisory committees etc. etc. has nothing more on his house door than one small, black, glass panel with gold letters that spell the word:

BONDY

That is all.  Just Bondy.

מתוך: קארל צ'אפק (1890-1938), המלחמה בסלמנדרות (1936), פרק 3

Karel Čapek, War with the Newts (Válka s mloky), Chapter 3

תרגום מצ'כית: David Wyllie © 2002

Creative Commons License

יצירה זו מוגנת ע"י רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה 2.1 אוסטרליה של Creative Commons.

1. הטקסט המלא (אנגלית) - בתרגום של וילי

2. הטקסט המלא (צ'כית)

3. על היצירה - מידע כללי ומדריך לנושאים שונים בתוכה

4. עוד יצירה של צ'אפק בתרגום של וילי - המחזה RUR, שהביא לעולם את המילה "רובוט" (ככה לפחות נהוג לחשוב; באתר מהסעיף הבא טוענים שדווקא אחיו הגדול של צ'אפק המציא את המונח)

5. אתר מקיף על הסופר

danext@gmail.com

צ'ואנג דזה (Zhuangzi)

יום שני, 17 באוגוסט, 2009

岡兩問景曰:“曩子行,今子止,曩子坐,今子起,何其無特操與?”景曰:“吾有待而然者邪!吾所待又有待而然者邪!吾待蛇蚹、蜩翼邪!惡識所以然?惡識所以不然?”

The Penumbra asked the Shadow, saying, 'Formerly you were walking on, and now you have stopped; formerly you were sitting, and now you have risen up - how is it that you are so without stability?' The Shadow replied, 'I wait for the movements of something else to do what I do, and that something else on which I wait waits further on another to do as it does. My waiting, is it for the scales of a snake, or the wings of a cicada? How should I know why I do one thing, or do not do another?'

מתוך: צ'ואנג דזה, פרק 4

Zhuangzi, Chapter 4

תרגום מסינית קלאסית: (James Legge (1815-1897

צ'ואנג דזה הוא אחד משני הספרים המרכזיים של הטאואיזם, יחד עם לאו דזה (AKA דאו דה ג'ינג). משום מה הוא פחות ידוע בציבור מאחיו המתורגם-לעייפה, אבל כמו שקורה הרבה במקרים כאלה, הוא גם הרבה יותר מעניין.

1. הטקסט המלא - התרגום של לג יחד עם המקור הסיני

2. הטקסט המלא - תרגום מהשנים האחרונות

3. הערך העוסק ביצירה ובפילוסופיה שלה ב-Stanford Encyclopedia of Philosophy

4. מאמר הקדמה על דמותו של הפילוסוף צ'ואנג דזה, שלו מיוחס הספר ועל שמו הוא נקרא

5. על המתרגם

danext@gmail.com