ספרות רעה / 2

טקסטים מחיי העידן הפוסט-תרבותי

I.

בתוכנית של אתמול, שכנראה היתה האחרונה, התארחה חווה אלברשטיין, שיחד עם חשיפת הקעקוע על השד של אורנה בנאי, וטאלנטית הבית הלוהטת עומר גולדמן, אמורה להוות בסיס מוצק לתכנוני עונה שנייה.

(עכבר העיר אונליין, ביקורת על "דיבור חדיש", 28.5)

II.

Music mogul Simon Cowell is to receive a special prize at the Bafta TV awards next month, organisers have announced. The X Factor judge is being honoured for his "outstanding contribution… and for his development of new talent".

(BBC News, 28.5)

III.

Memorial Day marks the start of a special season: the time to stop lying about what you read for fun. Call anything a beach book, and suddenly you’ve got an excuse for being seen with it.

(New York Times.com, 28.5)

תגים:

3 תגובות לפוסט "ספרות רעה / 2"

  1. מאת אלעד-וו:

    אתה בטוח שהקטע מעכבר העיר אונליין לא כתוב בסרקזם? אני כבר לא מופתע משום דבר, אבל בכל זאת. אם הם מתכוונים ברצינות, זה כבר ראוי לשיבוץ ב"אז אמרו" של העין השביעית.

  2. מאת אלעד-וו:

    מצאתי את הכתבה המקורית, קראתי קותה, ועכשיו אני עוד יותר מבולבל

    http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,50121,.aspx

    מישהו יכול להסביר לי את הדיסוננס המובנה בכתבה הזאת? כי לי זה נראה כמו מנשה נוי מקריא "כוס אמק, כוס כוס אמק". אבל בלי הציניות.

  3. מאת דן:

    האמת, אני לא בטוח שאפילו מי שכתב את הכתבה יודע אם זה ברצינות, או בציניות מדרגה 15 עם שלוש שכבות של רצינות באמצע, או כל קומבינציה "מתוחכמת" אחרת. ההגדרה שלך מדויקת - זה ממש כמו הקטע עם מנשה נוי, רק לא בכוונה. אני חושב שזה פשוט מקרה ביזארי וקיצוני של "הטון הציני/מתוחכם" בכתיבה עיתונאית על תרבות, שמרוב מודעות עצמית פרץ את הגדר לטריטוריה של היעדר מודעות עצמית. (או משהו כזה).

לכתוב תגובה