זו לא התעקשות, אלא שוב, העדפה. אני מתאר לעצמי שאלה שלא מוותרים על הספר המודפס כעל פורמט טכנולוגי ותו-לא (ואני ביניהם) חושבים שהיכולת ליצור "מקום" שדורש הקשבה אינטנסיבית מאוד היא חלק מהמהות של הספרות. ו"מקום" כזה יכול להיווצר רק בספר המודפס, כחפץ שמכיל בלעדית את ההקשר של עצמו. במילים אחרות, הוא לא מקושר ולא רב-תכליתי, אלא כל ספר נועד ספציפית לאותה יצירה או יצירות שנבחרו להיכלל בו. יש לזה חשיבות רבה בכל מה שקשור להקשבה מצד הקורא, וזה שונה מאוד מיצירה שקוראים בחלון של דפדפן לצד עוד כמה חלונות פתוחים, או אפילו במכשיר קריאה שיש בו עוד 200 ספרים אחרים.

[...] האחורי של הכריכה, וקרויה באנגלית blurb - כבר כתבתי פעם, כאן. אבל מאחר שמדובר במאגר בלתי-נדלה של הפתעות, כל ביקור [...]

אני מסכים שזו אכן השאלה
עדיין לא הבנתי למה ההתעקשות על ספר מודפס.

טוב, אפשר (כרגיל) להתווכח על השאלה אם רומן הוא סתם עניין של פורמט/התפתחות טכנולוגית. אני חושב שלא, ותעיד למשל העובדה שמה שנחשב לרומן הראשון בעולם (סיפור גנג'י) נכתב בתחילת המאה ה-11, הרבה לפני התפתחות הדפוס ההמוני. ממילא, השאלה החשובה היא איזו מין ספרות אנחנו רוצים, ולא איזו ספרות מתחייבת לכאורה מתנאי הסביבה.

אני לא מבין במוזיקה אז ברשותך נחזור לספרות.
אמן שרוצה להגיע לקהל, צריך להתאמץ.
אפלטון, למשל, כתב מחזות. למה הוא עשה את זה? כי זה מה שאנשים היו מוכנים לשלם בשבילו. אחר כך הוא הקים אקדמיה ואריסטו כבר לא היה צריך לכתוב מחזות.
הרומן המודרני התפתח לאחר המצאת הדפוס. קל לכתוב רומן מאשר לכתוב אפוס (לא צריך לזכור בעל-פה) והעובדה שיש דפוס עוזרת לרומן לא להישכח. זוהי כל ההצדקה של צורת הספרות האהובה עלינו.
אחרי מאתיים שנה ללא שינוי (נניח… אבל אני לא נכנס לזה) יש לנו היום צורת ספרות חדשה לחלוטין: טקסטים חינם באינטרנט בתפוצה חסרת תקדים. זול ליצור אותם ואנשים לא צורכים אותם אם אינם בחינם. מי שרוצה להיתקע עם ספר מודפס דומה למי שכותב אפוס ולמד אותו בעל-פה.
(שלא תתפוס אותי במילה: אני תיכף מוציא ספר לאור, אבל להגנתי אומר שמדובר בערך בחמישה אחוזים מכל מה שאי פעם פרסמתי באינטרנט בחינם :).

אבל אבי, למה שנרצה שכל אחד יוציא ספר?
אחריות על הצד הפיננסי של ספר אומר אחריות. אחריות זה טוב.
תראה מה קורה בתעשיית המוסיקה. הלכה למעשה, למוסיקאי מתחיל כיום בלתי אפשרי להוציא דיסק. והמוסיקאים שמצליחים הם אלו שאיכשהו השתחלו לתעשיות המסורתיות: כן, nmc, הליקון, התו השמיני. במקום שזה יקל על מוסיקאים, זה מקשה עליהם. הם נאלצים להסתמך רק על הופעות. תעשיית המוסיקה לא הרוויחה מבחינה יצירתית דבר מאז נפרצה. מה כן קרה? אמריקן איידול, שזו האמ אמא של התמסחרות. כי מוסיקאים מתקשים כיום להגיע בכוחות עצמם לחברות התקליטים (ברור, חברות התקליטים במצב רע ומהססות להמר על שמות חדשים), הם צובאים על דלתות אמריקן איידול ופוצחים בקאברים ללהיטי שנות השישים שבעים שמונים.
בניגוד למה שחשבו, האינטרנט לא שחרר את תעשיית המוסיקה. בדיוק להיפך. הוא כבל אותה עוד יותר למסחור. למוסיקאי עוד יותר קשה כיום להצליח. רק מי שמגובה בתמנון יח"צני מסיבי יש סיכוי.

אין אפילו מוסיקאי אחד שנסמך על האינטרנט. ואלה שהחלו שם, בשיא הכנות, היו מתגלים גם בצורה הרגילה. בארץ זה עוד יותר מובהק. הלכה למעשה האינטרנט פגע קשות בתעשיית המוסיקה.

הפתרון לדעתי, בתחום הספרות, הוא להפיק לקחים. לשמור על רמות מחירים קרובות בין העותק הוירטואלי של ספר לעותק המודפס. כן, ההבדל הוא שאנשים אוהבים לקרוא מודפס. זה נוח. מעל לשלושים עמודים זה כבר פחות כיף לקרוא במסך. וגם צעירים. זה עניין של נוחות. אם רמות המחירים קרובות, הספר המודפס יתקיים לצד הספר הוירטואלי. וכך תעשיית הספרים לא תתמוטט, עורכים ספרותיים ימשיכו להתקיים, השיח הספרותי יוכל להמשיך להתקיים. וזה - דבר חיובי. חיובי מאוד.

אבדוק את זה. ביקשתי גם לבדוק את האפשרות לייבא לשם את הפוסטים הקודמים של האתר הזה, ובכלל, יש כל מיני פרטים טכניים שעוד צריכים להתברר. אני מניח שעם הזמן יהיה יותר ברור איך תתנהל העבודה המקבילה.

התחדש על הבמה הנוספת, ואני מאחל לך קוראים רבים נוספים,
אבל נראה לי שיש איזו בעיתיות בכך שיהיו שני שרשורי תגובות בלתי קשורים זה לזה;
אולי תבקש מעורכות "במחשבה שניה" לבדוק האם אפשר לסנכרן את התגובות, או משהו.

"מטטרון" יהלום יותר את המשמעות שאתם מייחסים לו…
לטעמי, הוצאות הספרים עושות הרבה יותר מאשר לספק נימוקים מן המוכן על שרשרת הערך של הספר. מה שהן עושות, זה לקחת אחריות על הפן הפיננסי של הספר. האחריות אצלן, ולכן גם הרווחים.
אני מאמין שככל שייקל להוציא לאור ספר - ומטטרון בהחלט עושה חיים קלים לכולם - יותר סופרים יוציאו לאור בעצמם, ויותר כסף יסרום לכיסיהם.

זה מושג שאני משתמש בו כבר הרבה זמן, והדו-משמעות הזו רצויה בעיניי. "ספרטרון" נשמע לי כמו רובוטריק שהופך לכרך א' באיזה רומן