ליבריסטאן

"בוקר אחד, כשהקיץ גרגור סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. 'אמא', צרח בחוזקה כדי להישמע מבעד לדלת הסגורה, 'תתקשרי מהר לזלצמן מדבירים ומחטאים בע"מ! הם עושים ביקורי בית מהיום להיום, והכל ביעילות ובמקצועיות - כבר 69 שנים במקצוע! מהר, תחייגי! 1… 800… ג'וקים!"

אני מתאר לעצמי שאת הסיפור שמתחיל במשפטים האלה אין צורך להציג.

רגע; מה אמרתם? רק המשפט הראשון הוא חלק מהפתיחה האמיתית של הגלגול? השאר נשמע כמו פרסומת מגוחכת שהשתרבבה פנימה עקב תקלה מסתורית?

לא לאורך זמן:

למשרד הפטנטים האמריקאי הוגשו שתי בקשות (זו וזו) לרישום של טכנולוגיה לשילוב פרסומות באי-ספרים. ומה החלק היפה? שהפרסומות יהיו מוכוונות-הקשר, בדיוק כמו הפרסומות של גוגל.

זאת אומרת שאם, לדוגמה, בעמוד שאתם קוראים מדובר על מישהו שהפך לשרץ, טובים הסיכויים הם שתקבלו בצמוד לטקסט פרסומת לחברת הדברה.

וכאן לא נגמרות החדשות הטובות:

אתרים שונים (למשל כאן וכאן) מייחסים את בקשת הפטנטים האלה לאמזון, לצורך שימוש באי-ספרים שהיא מוכרת באמצעות קינדל.

באתר משרד הפטנטים, לעומת זאת, מופיעים רק שמות שלושת הממציאים, ולא שם החברה. עשיתי בדיקה ומצאתי רק ראיות עקיפות לקשר בינם לבין אמזון (למשל, כל השלושה ממוקמים בסיאטל, שבה נמצא גם מטה החברה).

לכן, עד שלא יהיו ראיות קצת יותר משכנעות, אתן לאמזון ליהנות מהספק, ולא אקפוץ על עגלת הציטוטים הלא-בדוקים.

אבל לא משנה מי הגוף שעומד מאחורי הבקשות האלה - הרעיון הזה פשוט מוטרף. גם אני חשבתי עליו לפני כמה חודשים, אבל לא תיארתי לעצמי שמישהו באמת ישקול להוציא אותו לפועל.

מה שנורא בו הוא לא רק עצם השילוב של פרסומות, ועוד מוכוונות-הקשר, בתוך ספרים.

החלק הגרוע יותר הוא שעם התבססות האי-ספרים, השילוב בין פרסום לספרות יהפוך לנורמה; זאת תהיה צורת המדיום הספרותי מבחינת כל מי שייוולד ויתבגר אחרי כניסתו לשימוש.

ומי שלא מאמין שאנשים בריאים בנפשם ייתנו לחידוש-עוועים כזה לחדור לשוק ולזכות בקהל, שיסתכל כאן:

כן, כבר מצאו פה "צד חיובי" - אמזון, אם היא תיישם את הטכנולוגיה, תוכל לספק ספרים בחינם דרך קינדל, תמורת פרסום בגוף הספר.

ספרים בחינם! איזה כיף! אז מה אם יש בהם כמה פרסומות קטנות? למי אכפת! חינם! ח-י-נ-םםםםם!

טוב, אין צורך לדוש בזה מי יודע מה. פרסומות לא יכולות להיכנס לספרים, נקודה.

גם ככה רוב הספרים היום נראים כמו פרסומת למשהו - בעיקר לאגו הבלתי-מרוסן, והבלתי-מוצדק, של מי שכתב אותם.

ורק תדמיינו מה יקרה כשפונקציית הפרסום תשולב לא בקובץ האי-ספר, אלא במכשיר עצמו: הפרסומות ילוו אותנו תמיד, גם כשנקרא ספרים ישנים, שנכתבו הרבה לפני שמישהו בכלל דמיין התפתחויות חולניות כאלה.

אולי כדאי שנתחיל לאגור, באיזה בונקר עם קירות בטון עבים, ספרים מודפסים עם מיטב הספרות העולמית. כי כשהשילוב הזה בין פרסום לספרות יתבסס בשוק - והוא יתבסס, תאמינו לי - שום אי-ספר לא יהיה חסין מפניו.

תתכוננו לימים שבהם הורה אחראי ומסור יצטרך להרחיק את הילדים שלו מספרים, כדי להציל אותם מציפורני האנטי-תרבות.

לפחות אפשר יהיה לעדכן את אזהרתו של היינה - כי במקום שבו ישרפו "ספרים" מהסוג הזה, אולי דווקא יצמיחו בני-אדם ראויים לשמם.

danext@gmail.com

כנראה שאפילו כוח בלתי-מוגבל הוא עניין יחסי: אמזון, שכבר עכשיו אפשר להגדיר כחברה כל-יכולה, עושה צעד אחד נוסף בתהליך ההתעצמות שלה - והופכת לסוג של מו"ל.

החברה הודיעה על פרויקט חדש בשם AmazonEncore, שהוא מעין הוצאה לאור עם מוח קולקטיבי. אמזון תעשה שימוש במידע שמפרסמים הגולשים באתרים שלה, כמו ביקורות והודעות פורומים, כדי "לזהות ספרים יוצאי-דופן שלא זכו לתשומת לב וסופרים בעלי פוטנציאל למכירות גבוהות יותר". הכוונה היא בעיקר לספרים בהוצאה עצמית, שהצליחו לעשות רושם על גולשים ולקבל אזכורים באינטראקציות שלהם דרך אמזון.

במסגרת התוכנית, ייבחרו באופן הזה ספרים שהחברה תפרוש עליהם חסות, תדפיס אותם בעצמה בכמויות גדולות ותגייס למענם את כל המנגנון השיווקי האדיר שלה, כולל הוצאת גרסת אי-ספר שתוצע למכירה בקינדל. הספר הראשון שייצא מחדש במסגרת הפרויקט ויזכה לתמיכה מסיבית נקרא Legacy, והכותבת היא טינאייג'רית בשם קיילה קלובר, שבזמן הכתיבה היתה בת 14 והיום היא בת 16. אפשר לקרוא את ההקדמה ואת הפרק הראשון של הספר כאן, בעמוד הבית של AmazonEncore.

התפתחות כזו מסמנת כיוון אפשרי לכל מודל הצריכה של האי-ספר. אמזון היא גוף שמרכז בידיו גם שיווק ומכירה, גם הפצה, וגם, עכשיו, פונקציות מערכתיות. ובאופן הזה, נוצרה חברה אחת שכוללת את כל מחזור החיים של המוצר שנקרא ספר - גם בספרים מודפסים וגם, ובעיקר, באי-ספרים (שבהם אין מלבדה אפילו גוף חיצוני אחד שמעורב בתהליך).

הרבה אנשים חוזים את גוויעת ההוצאות בימי האי-ספר, שלכאורה מאפשרים מגע ישיר בין סופר לקהל, מייתרים את התיווך של ההוצאה וגם פוגעים קשות בכדאיות הכלכלית של הפעלתה. אבל אם AmazonEncore מעיד על העתיד, נראה שההוצאות לא ייעלמו, אלא ימוזגו לתוך גופי השיווק - שעוצמת החשיפה שלהם לצרכני האי-ספר היא אימתנית בהשוואה לזו של ההוצאות.

זה יאפשר לרשתות לעשות בפועל את מה שהן עשו עד היום רק בעקיפין: להחליט איזה ספר יזכה לחשיבות בדעת הקהל. כל אחד יוכל להוציא אי-ספר, אבל רק הרשת-הוצאה תבטיח שיהיו לו מאסות של קוראים.

לגבי ההשפעה של כל זה על האיכות, אי-אפשר לדעת: הרי הצנזורה הכי גרועה היא זו שהמצונזר הוזה בינו לבין עצמו, בלי שהדברים מוכתבים לו מגבוה במפורש. אולי לרשת-הוצאה יהיה יותר אומץ להוציא ספרים איכותיים מאשר להוצאה, שראשיה חיים בחרדה מתמדת מתגובתה של רשת גדולה להחלטות העריכה שלהם.

danext@gmail.com

אלה מבינינו שהיו במצב צבירה מוצק בשנות ה-90 המוקדמות בוודאי זוכרים את ההארד-דיסקים הראשונים. הם היו בנפחים מדהימים של 10, 20 או 30 מגה, ואף אחד לא הבין למה צריך כאלה כמויות אדירות של מקום: אחרי הכל, כולנו הסתדרנו יפה מאוד גם עם פיסות פלסטיק בנפח היסטרי של 720K. אבל עם האוכל בא התיאבון, והשאר הוא היסטוריה. ככל שהנפחים גדלו, כך עלתה בהתאמה גם היכולת למלא אותם עד אפס מקום וגם לדרוש עוד.

זה, כנראה, מה שעומד לקרות עכשיו גם עם טכנולוגיית האי-ספר. כולם שואלים "מי, בשם אלוהים, צריך מכשיר קריאה עם זיכרון שיכול להחזיק מאות ואלפי ספרים?", אבל לא לוקחים בחשבון שהזיכרון הזה הוא פרצה בגודל מדבר סהרה, שקוראת לפורצים בגודל זהה. הטכנולוגיה הרי כבר שם, ואם נסתמך על ניסיון העבר, היא תימתח עד קצה גבול היכולת שלה. אבל איך? קבצי טקסט הם הרי הקטנים ביותר בדרישות הנפח שלהם. התשובה היא, כנראה, שהספר עצמו יגדל וישתנה לבלי הכר. בדיוק כמו שמשחקי המחשב נכנסו פעם בקלות לדיסקט עלוב, והיום אפשר בקושי להכניס אותם לדיסק DVD.

את הכיוון הזה מסמנת הוצאת רנדום האוס, שהכריזה בפסטיבל הספרים בלונדון על "השקת" "אי-ספרים משודרגים" (ההפרדה במרכאות מכוונת; אני פשוט לא מוכן לתת לגיטימציה למילה "השקה"). שיווקם של עשרה כותרים כבר התחיל, בינתיים בבריטניה. מה פירוש "משודרגים"? לפי ההודעה לעיתונות, הספרים האלה "מציעים מגוון של תוכן נוסף כמו סרטי וידאו, משחקים, חידונים, תמונות, ראיונות עם סופרים, גרפיקה אינטראקטיבית ובחירה בקריאה או בשמיעת הטקסט בתחילת כל פרק".

היוזמה הזאת נקראת Book and Beyond, ובאתר הבית שלה אפשר ללמוד עוד על התוכניות של ההוצאה לשינוי פניהם של האי-ספרים. כבר בעמוד הראשי נכתב ש"התוספות מגדילים את נפחו של קובץ האי-ספר, עד פי 300 מהנפח הרגיל". כתוצאה מכך, ההוצאה ממליצה לקרוא את הספרים במחשב ולא במכשירי קריאה. ממילא, כל התוכן הנוסף פועל רק במחשב, כי הוא מצריך תוכנת קריאה מיוחדת של אדובי.

להתנפחות הזו יש השלכות מרחיקות-לכת. לדוגמה, אחד הספרים שמוצעים למכירה הוא בנפח כולל של 496 מגה, בעוד שהזיכרון הזמין של סוני רידר הוא רק 420 מגה (ניתן להרחבה עד 32 ג'יגה עם כרטיסי זיכרון), ושל קינדל 2 - 1.4 ג'יגה (אין אפשרות הרחבה). כשמדובר בקבצי אי-ספר רגילים, של טקסט בלבד, קינדל 2 יכול להחזיק 1,500 ספרים - אבל כשזה מגיע לאי-ספר "משודרג" בגודל כזה, המספר יורד ל… פחות משלושה.

אם אגיד שההבדל הוא דרמטי, זה יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט. נכון, לא כל ה"משודרגים" גדולים כל-כך, אבל גם בשאר, הנפח הממוצע הוא כמה עשרות מגה-בייטים. מה שמעמיד באור קצת אירוני את המשפט הבא, שמופיע (באתר של אמזון) ברשימת השיפורים שהוכנסו לקינדל 2 לעומת קודמו: "…אתם יכולים להחזיק 1,500 כותרים, כך שכבר אין צורך בחריץ הרחבה לזיכרון נוסף". כן, החברה הסירה את אופציית ההרחבה בדור החדש של המכשיר, מתוך התפיסה המוצדקת (לשעבר) שהנפח הזה הוא די והותר לכל קורא נורמלי.

אם היוזמה של רנדום האוס תתפוס ותסחוף אחריה את שאר הענף, והאי-ספרים יהפכו לממותות מולטימדיה, אפשר לצפות למירוץ חימוש של נפחי זיכרון במכשירי הקריאה. הבעיה היא שברגע שהנפחים האדירים יהפכו לנורמה, גם הציפייה למילוים תיעשה אלמנטרית. בדיוק כמו שהיום, סרט בעותק DVD שאין בו תוספות זוכה לגינוי מהמבקרים, שלמדו לקחת כמובן מאליו את קיומו של "ערך מוסף". או שמשחק מחשב עם דרישות נפח שמתאימות ל-1998, על משמעויותיהן התוכניות, ייתפס היום כמיושן ואבוד מראש.

בקיצור, יכול להיות שאנחנו על סף שלב טכנולוגי שיגרום לשינוי גדול במהותו של הדבר שנקרא "ספר". גם להתפתחות טכנולוגית קטנה כזו יכולה להיות השפעה נרחבת, במיוחד במישור התודעתי - זה קרה בלי סוף פעמים בעבר, כך שאין לדעת.

מוזר, אבל נראה שהאיום הראשי על הספר כיצירה טקסטואלית טהורה הוא, כרגע, דווקא בעובדה שטקסט תופס מעט מקום בזיכרון, מה שגורם לו להיראות כמי שלא מצדיק את קיומו של זיכרון בנפח עצום. ככה זה: ברגע שהשבילים יורחבו כדי שהממותות יוכלו לעבור בנוחות, לא בטוח שהעכברים יוכלו למצוא בהם את דרכם.

danext@gmail.com.

ממש כמו פקקי התנועה של סוף החג, גם במפקדת הבלוג נוצר תור ארוך של עניינים חשובים יותר ופחות - קילומטרים על קילומטרים, פגוש אל פגוש מכאן ועד למקורות הנילוס. אז הפעם, כדי שאף אחד מהם לא יתייאש ויעשה יו-טרן, נחסוך במילים ונלך על רשימת לינקים כדאיים, שלא לומר מומלצים.

1. מכשירי קריאה אמורים להיות נעימים לעין בדיוק כמו ספרים רגילים, אבל המשתמשים של קינדל 2 מתלוננים עכשיו שהפונטים במכשיר הזה, בניגוד לקודמו, קופצים, רוטטים ומקשים על הקריאה. במיוחד במקרה של משתמשים שהראייה שלהם כבר לא 6/6.

2. לקרוא על מסך שעושה שימוש בדיו אלקטרונית זה דבר אחד, אבל איך זה לקרוא ספר על מסך של טלפון סלולרי? בגרדיאן דווקא נהנו מהחוויה, וצופים עתיד מזהיר, או אולי זוהר, לשיטת הקריאה המוזרה והמעיקה (והמסרטנת) הזאת.

3. מחירי האי-ספרים כנראה לא ימשיכו להיות כל-כך זולים: מדינות שונות בארה"ב מנסות להגדיל את הכנסותיהן, ומתכננות להטיל מסים על סוגי מדיה שנרכשים דרך הרשת, כולל מוזיקה, סרטים וספרים. מי שבוודאי לא יאהבו לשמוע על זה, חוץ מאמזון ודומותיה, הם הסופרים שעוברים, במספרים גדולים יותר ויותר, להוצאה דרך הרשת (לפי הכתבה הזו ב-CNN).

4. מי שנכנס לדיכאון מהתקדמות הטכנולוגיה, בוודאי ירצה להתיז על מכשיר הקריאה שלו את הספריי הזה - שמשחזר "ריח של ספרים" ומאפשר ליהנות מקריאה נוחה בלי לוותר על המרכיב החשוב הזה בחוויית הקריאה. טוב, ברגע שמתחילים לקרוא על סוגי הריח המוצעים - ביניהם אחד ש"זוקק מ-20,000 ספרים משומשים" של בעלי חתולים (!) - מבינים שזו רק מתיחה, אבל לפחות היא מוצלחת.

5. אחרי שיגורו המוצלח של קמפיין "קראו בזמן הארוחה", אפשר לעבור לשלב הבא: הבלוגרית מישל קרנס מציעה דרכים שיאפשרו לכם לנצח את בזבוז הזמן הגדול מכולם, ולקרוא תוך כדי העבודה. חוץ מזה, יש לה גם רשימה של עשרת הספרים המתאימים ביותר למחפפים על קידוש הספרות.

6. לוס אנג'לס טיימס מפרסם "ניסוי בסיפור סדרתי": 16 סופרים כותבים יחד סיפור, כל אחד פרק נפרד. הסיפור נמצא כרגע בפרק התשיעי, ומעניין לראות אם התוצאה הסופית תזכיר את הסיפורים שאנשים היו כותבים פעם בשיטת הניירות המקופלים, שורה אחרי שורה, כדי להעביר את הזמן בבית הספר (כלומר אי-קוהרנטיות מוחלטת, אבל מבדרת).

7. הכותרת בדף הזה היא "חנויות הספרים המעניינות ביותר בעולם", אבל הן לא רק מעניינות - הן גם יפות בצורה שערורייתית. בין היתר יש שם חנות שבנויה בתוך כנסייה גותית ישנה, אחת שהיתה פעם תיאטרון, ועוד כל מיני מקומות שעושים חשק לדהור לתוכם עם משאית ולהתחיל להעמיס ספרים עד אובדן חושים. בינתיים, אפשר בהחלט להסתפק בתמונות, שמזכירות שחנות ספרים טובה היא הרבה יותר מאשר סטנד רבי-מכר עם שיגעון גדלות.

danext@gmail.com

אחת מנקודות התורפה המרכזיות, שזוהו כבר בשלב מוקדם במעבר מהדפוס לאי-ספרים, נגעה לשאלת התמחור: עד כמה, אם בכלל, יהיה אפשר לשכנע אנשים לקנות ספרים לא מוחשיים בכסף מוחשי. גם כאן כבר סיפרתי כמה פעמים על הדאגה מפני התוצאות ההרסניות, שעלולה לגרום התבססותו של האי-ספר לעצם הרעיון שספרים הם סחורה שראוי לשלם עליה.

ועכשיו הדיון מתחיל לעבור משלב התיאוריות לשלב המעשים: קבוצה של לקוחות בעלי קינדל, שקונים ספרים דרך אמזון, יזמה חרם על כל אי-ספר שמחירו עולה על 9.99 דולר. באופן די אירוני, יוזמת החרם מתפרסמת באתר של אמזון עצמה, שמאפשר ללקוחות לפתוח פורומים ולקיים בהם דיונים. אפשר להניח שלא על דיונים כאלה חשבו שם, אבל בינתיים, השיטה מנוצלת לטובת המאבק החדש.

יוזם החרם טוען ש"מחירי [הספרים של] הקינדל ממשיכים לעלות", וכצעד נגד, קורא ללקוחות להשתמש בפונקציית התגיות המובנית באתר ולתייג כל אי-ספר שמחירו גבוה מדי בתגית "9.99boycott". מתחת לצעדים האופרטיביים, הוא גם מסביר למה החליט לפתוח בחרם הזה.

"ספרי קינדל די דומים לכרטיסי קולנוע", הוא כותב. "בעוד שאתם יכולים לקרוא מחדש את הספר, אתם לא יכולים: לתרום אותו לספרייה; למכור אותו לחנות ספרים משומשים; להעביר אותו לחבר". ואחר-כך מגיעה הנקודה החשובה והמטרידה באמת, מנקודת המבט של עתיד האי-ספר (ההדגשות במקור): "בספר הזה אין נייר, ולכן אין בו עלויות ייצור. ההוצאה לא צריכה לשלם על נייר, דבק, זמן הדפסה, עובדי דפוס, ביטוח, דיו, ארגזים או משלוח. אמזון לא צריכה לצייד את המחסנים שלה, לשלם לעובדים כדי לטפל בהזמנות, או לשלם על משלוחים. המחיר צריך לשקף את העובדות המאוד חשובות האלה".

וזאת בדיוק הסכנה שאליה התכוונתי: טכנולוגיית האי-ספרים, כיאה לשם שהדבקתי לה, מועדת לגרום לאי-הבנות. למחשבה הפופוליסטית קל ליצור בעניינה תפיסות מוטעות שיכולות, אם יצליחו להשתרש, להרוס לגמרי את האפשרות למכור ספרות בכסף. טענותיו של יוזם החרם אולי נשמעות הגיוניות, אבל כזכור, רק לפני שבועיים ציטטתי כאן (בפוסט הזה) את נייר העמדה של התאחדות ההוצאות SNF בצרפת - שמסביר למה עלות ייצורו של אי-ספר שווה, לפחות, לזו של ייצור ספר רגיל, בגלל הוצאות מסוגים חדשים שמקזזות את החיסכון בהוצאות הדפוס, ועוד גורמים שעליהם תוכלו לקרוא שם.

את הנתונים האלה לא תמצאו בפוסט של יוזם החרם, אבל אפשר להניח שהקהל ישמח להצטרף ליוזמה בלי לדקדק בפרטים. כל זה קורה, צריך להזכיר, במצב שבו מחיר ספר הוא בסביבות ה-40 שקל - סכום הוגן ונמוך, שאנחנו, בישראל, יכולים בעיקר לחלום עליו.

אלא שפתאום, כשעוברים לממלכה הדיגיטלית, סכום כזה נראה ללקוחות אבסורדי ומכעיס (קצת מזכיר את האנשים שנוסעים להודו ומתחילים להתמקח ולזעום על הפרשים של כמה אגורות). זה לא מבשר טובות למודל הקיים, שלפיו אנשים משלמים בכספם על ספרים שהם קונים, ובכך מתאפשר לסופרים ולאנשי המקצוע בתחום להתקיים ולהמשיך ליצור ספרות.

אם הוויכוח באמת היה על מחיר, אפשר היה אפילו לשמוח עליו. אבל כשקוראים טוב את רשימת הסיבות שהביא יוזם החרם, למה מחירו של אי-ספר לא צריך להיות גבוה מ-9.99 דולר, מגלים משהו מוזר: ה"עובדות" שם לא קשורות לסכום הזה דווקא. אפשר למחזר אותן שוב ושוב כדי לטעון נגד כל מחיר אחר שלא ימצא חן בעיני הקונים. ובאותה מידה, הן יכולות גם לשמש כטיעון תקף לתחנה האחרונה ברצף הלוגי הזה, זו שלפיה אי-ספר לא צריך לעלות אפילו סנט אחד: הרי אם באמת אין עלויות, אין סיבה שמישהו ישלם משהו מלכתחילה. וההמשך? הוא, בוודאי, עוד יבוא.

danext@gmail.com