ליבריסטאן

באמצע השבוע שעבר אמרתי לעצמי שאני מוכן, הפעם, לסבול בשקט את ההייפ ההולך ונבנה סביב הנאום על מצב האומה (הנאום של סטיב ג'ובס, כמובן - לא האובמה הזניח ההוא). בדרך כלל, קשה לי לשמור על שלווה כשאני רואה את עיתונאי הטכנולוגיה והכלכלה מריירים לקול הפעמון של אפל (והנה ניתוח של יובל דרור לתופעה הביזארית הזו); אבל במקרה הזה היה לי, מה לעשות, רבע עניין אמיתי במה שיתגלה בסוף כל השמועות. הרי הובטח שאפל יכו בתדהמה את עולם האי-ספרים, ויציגו חידוש שימשוך את השטיח מתחת לקינדל ושאר מכשירי הקריאה הקיימים.

נחתוך לסוף הסרט: לא תדהמה ולא שטיח. בניגוד להערכות האופטימיות, ובניגוד למה שאמר ג'ובס על הבמה, ובניגוד למה שחושבים גורמי המו"לות שעומדים עכשיו בתור למכרה הזהב החדש, מחשב הלוח המכונה iPad הוא לא מכשיר לקריאת אי-ספרים. אני חוזר - לא. הסיבה מאכזבת בפשטותה: יש לו מסך LCD רגיל, מהסוג שאי-אפשר לקרוא עליו ספר (ובקושי אפשר לקרוא עליו מסמך של שלושה עמודים מבלי שהעיניים יצרחו). וזה, צריך לזכור, המסך שבכלל הביא מלכתחילה לצורך בתחליף הקריא שמציעים מכשירי הנייר האלקטרוני.

אם בכלל שקלתי להעלים עין (אדומה ומגורה) מההיסטריה האינפנטילית שהקדימה את הצגת המכשיר, זה היה רק כי חשבתי שהמסך של iPad יתבסס על אותה טכנולוגיה של נייר אלקטרוני - רק בצבע. כלומר, מסך שאפשר גם לקרוא עליו ספרים, וגם להשתמש בו לצרכי התצוגה השונים לגמרי של מחשב רגיל. אגב, טכנולוגיה כזו כבר קיימת (עדיין לא כמוצר מסחרי), ופיתחה אותה חברה בשם פיקסל צ'י. אני חשבתי שאפל עשו בחוכמה, הלכו לחברה הזו ושיתפו איתה פעולה. מתברר שלא.

חוץ מזה, יש גם את עניין הסוללה. בעמוד הזה, באתר CrunchGear, מופיעה  טבלת השוואה בין iPad לבין קינדל, ולפיה, בעוד שהסוללה בראשון מספיקה לעשר שעות, הסוללה של השני מספיקה ל… שבועיים. אולי זו בעצם שיטה מתוחכמת להגן על עיני הקוראים: אם מישהו יצליח לאמץ את הראייה כדי לקרוא ב-iPad במשך כמה שעות, צריך יהיה לעצור אותו איכשהו כדי שלא יתעוור.

כך שנשארה רק התקווה האחרונה שלי, שהמכשיר של אפל לפחות יגרום לירידת מחירים בכל מכשירי הקריאה האמיתיים. אבל לא נראה לי. החברות האלה יבינו יפה מאוד, ש-iPad לא באמת מאיים עליהן, ולא מציע חוויית קריאה שמשתווה לנייר רגיל. אפילו לא לחיקוי מוצלח של נייר, שאליו הגיעו המכשירים האלה.

השאלה היחידה היא אם גם הציבור יבין את זה. בהתחשב בזה שאנשים קוראים כבר היום ספרים על מסך של אייפון - שהוא גם קטן, גם רע לעיניים וגם בא בעסקת חבילה עם קרינה אלקטרומגנטית בלתי-פוסקת - יש סיכוי לא קטן שאנשים עוד יחשבו על ה-iPad בתור… שיפור משמעותי.

אם ספרי נייר יידחקו הצדה לטובת מכשירי נייר אלקטרוני מהסוג של קינדל, זה יהיה חבל מכל מיני סיבות. אבל לזרוק אותם למען טכנולוגיה שאפילו לא מתאימה לקריאה - זה כבר לא סתם מצער, אלא אידיוטי עד כדי אבסורד. אני רוצה להאמין שיש גבול גם לדטרמיניזם טכנולוגי, גבול שעובר במקום שבו השיפור הופך לקלקול. עוד נראה אם האמונה הזו עומדת במבחן המציאות.

לא צריך לייחס משמעויות הרות-גורל לחתיכת פלסטיק עם מסך מגע, אבל הנכונות של קוראים - וגרוע מזה, של הוצאות מרכזיות וחשובות - לראות באייפון ובחיקוייו, ועכשיו ב-iPad (ובחיקוייו העתידיים) פלטפורמה לגיטימית ורצויה לקריאת ספרים, רחוקה מלבשר טובות. רק תדמיינו עתיד שבו ספרי נייר הפכו כבר לחפצים נכחדים שנמצאים בעיקר בידי אספנים ומשוגעים לדבר, ופינו את הבמה לא למכשירי קריאה טובים, אלא למכשירי LCD שכוללים גם מחשב, חיבור סלולרי, טלפון וכדומה. אני בהחלט יכול לראות איך אמהות מודאגות ירחיקו באותם ימים את ילדיהן מספרים - הרי "הם מסרטנים" (בגלל הקרינה), "עושים לילד סחרחורות" (בגלל המסך) ו"מפריעים לו להתרכז בלימודים" (בגלל המיילים).

הספר כסכנה בריאותית, שצריך להגביל את זמן השהות בקרבתה? הספר כאוקסימורון, שלא מאפשר לקרוא את מה שכתוב בו? המפץ האוטופי של הספרות הזמינה מעולם לא התקרב יותר להיות הקדמה לדיסטופיה אנטי-ספרותית, שהרבה מאוד גורמים היו שמחים לעזור לה להתגשם. בקיצור, בואו נחכה לפני שאנחנו זורקים את ספרי הנייר למגרסה. כי אם הם לא יוחלפו בטכנולוגיה הולמת (ויש כזו), רוב הסיכויים שהם יישארו, בדיוק כמו שהיו עד עכשיו, הספרים היחידים בעולם.

danext@gmail.com

משום-מה החלטתי שהגיע הזמן לקנות, או לפחות לתכנן לקנות, מכשיר קריאה לאי-ספרים. אבל כשהתחלתי לברר מה האפשרויות, התברר שהזמן לא ממש מסכים איתי בנוגע להגעתו.

למרות שכבר עברנו את שלב הינקות של הטכנולוגיה הזו, ובכל שבוע יוצאת הודעה על מוצר חדש שמקיים את השילוב הראוי (דיו אלקטרונית + מכשיר פונקציונלי באופן סביר ומעלה + מקורות רציניים לטקסטים), מי שמחפש לעצמו מכשיר יגלה שזאת משימה קשה בהרבה מכפי שאפשר לדמיין.

בעיה רצינית אחת היא שמה שעשוי להיראות כמו עשרות מכשירים זהים, שאפשר לבחור ביניהם בעיניים קשורות, הוא למעשה ג'ונגל של פורמטים ותאימויות לא-ברורות, שיבטיחו כאב ראש לכל אחד, בנקודה כלשהי, אחרי פתיחת האריזה.

אני מתכוון להשתמש במכשיר כדי לקרוא ספרי חינם מהרשת, ולכן הדרישה הבסיסית שלי היא היכולת להציג פורמטים לא מוגנים. זה נראה כמו משהו מובן מאליו, אבל זה לא כך. הפורמט הבלתי-מוגן המרכזי הוא ePub, אבל דווקא את הפורמט הזה, שהוא פתוח וחופשי, מכשירים מסוימים בוחרים שלא לעכל. כל סוגי הקינדל, למשל, לא יכולים לקרוא אותו.

אפילו PDF הוא עניין לא פשוט כמו שנדמה, כי יש מכשירים שלא מסוגלים להציג אותו בכלל, או לא עושים את זה בצורה טובה. וגם, זה פורמט לא נוח בפני עצמו, שלא מאפשר זרימת טקסט - כלומר, אי-אפשר להגדיל את הפונט כדי לקרוא בנוחות, אלא חייבים לעשות זום ולהזיז את התצוגה לצדדים, כאילו מסתכלים על תמונה.

ועוד לא דיברנו על סבך הבריתות המשונות בין יצרניות מכשירים לספקיות תוכן, בניסיון להתמודד עם אמזון+קינדל, דבר שמוליד מגבלות שטניות על המשתמשים.

קחו לדוגמה את סוני: היא אמנם מייצרת את אחד המכשירים היותר טובים (Sony Reader), אבל הוא נמכר רק במערב. ביפן היא מוכרת מכשיר אחר, LIBRIé, שיכול להציג אך ורק פורמט ביזארי בשם BBeB - שהוא, ניחשתם נכון, פורמט שקיים רק בספרים שנמכרים בחנות האון-ליין הייעודית של המוצר הזה. אה, והספרים נעלמים מהמכשיר 60 יום אחרי הקנייה.

כשמכניסים לתוך הקלחת את עניין השפה, הדברים נעשים גרועים באמת. רוב-רובם של המכשירים, כולל הרידר, יכולים להציג רק קבצים בשפות שנכתבות בכתב לטיני. כל שפה שלא משתמשת בכתב כזה - ולפעמים גם כאלה שמשתמשות בו עם סימנים מיוחדים (נגיד פולנית) - היא איום פוטנציאלי על שלומו הנפשי של המכשיר, ושל המשתמש.

ואפילו אם מכניסים קובץ בשפה לא-אירופית ב-PDF, הוא צריך להיות מקודד כך שהפונטים נמצאים בקובץ עצמו, וגם זה לא תמיד מבטיח שיהיה אפשר לקרוא אותו.

המכשיר היחיד שמצהיר על תמיכה בשפות לא-אירופיות הוא המוצר בעל השם המעט מביך COOL-ER (שגם הוא שילב ידיים עם חנות און-ליין תאגידית - זו של גוגל). בעברית, אגב, הוא לא תומך; וגם אם תהיה בה תמיכה באיזשהו מכשיר - נסו לדמיין את שיגיונות הימין-שמאל, מהסוג שעדיין מתרחש גם באינטרנט ובוורד, בזמן שאתם מנסים לקרוא ספר.

לפני שהתחלתי לחקור על המכשירים שקיימים בשוק, הנחתי כמובן מאליו שכל המכשירים דומים זה לזה: שבכולם יש תמיכה בכל הפורמטים החופשיים, ורק הפורמטים המוגנים שונים ממוצר למוצר; ושבכולם יש תמיכה אוניברסלית בכל השפות, כמו שאפילו מייקרוסופט למדה שאפשר.

אבל המצב, כמו שהבנתם, עדיין רחוק מהאוטופיה הזו. אוטופיה מוזרה: הרי אפשר היה, וצריך היה, להגשים אותה כבר בשנייה הראשונה. זה לא חלום עתידי, זה המינימום ההכרחי, והטכנולוגיה קיימת כבר מזמן.

בקיצור, לקנות מכשיר קריאה עכשיו זה חכם בערך כמו לקנות טלוויזיה שבאה מראש עם חיבור בלעדי לחברת תוכן מסוימת, ומסוגלת לשדר רק תוכניות דוברות אנגלית, או מקסימום צרפתית.

יום אחד בטח נצחק על זה, בדיוק כמו שאנחנו צוחקים היום על ימי ה"אזורים" של ה-DVD. מצד שני, האזורים האלה עדיין קיימים; אלה רק המכשירים שכבר לא שמים לב אליהם. כנראה שמכשיר קריאה יהיה מוצר הגיוני רק כשהנס הזה יקרה גם באי-ספרים.

בינתיים, בהשוואה לבלגן הזה ולתסכול שהוא עומד להמיט על ראשי הקוראים, הגאונות הפשוטה של הספר המודפס נעשית ברורה יותר מאי-פעם. שם לא נדרשת "תמיכה" בכלום, ואומרים שאפילו לא צריך לטעון את הסוללה.

danext@gmail.com

אתמול, סוף-סוף, נפגשתי אישית עם מכשיר קריאה. זה היה בשבוע הספר בתל אביב, בדוכן של חברה בשם Bookware, שמפתחת מכשיר כזה שתומך בעברית. הדוכן לא נועד לצורך מכירה, כי המוצר, כנראה, עדיין לא יוצא לשוק בקרוב. אבל היה שם מכשיר אחד להתרשמות, ומיד הנחתי עליו את טלפיי - שכבר שנה מקלידות פוסטים על הטכנולוגיה הזו בלי הזדמנות לגעת בה.

התגלית העיקרית, והחיובית, היתה שמסך של דיו אלקטרונית הוא, אכן, בדיוק מה שהבטיחו לנו. המראה שלו באמת דומה הרבה יותר לדף נייר מאשר לכל סוג אחר של מסך. הרקע לבן בדיוק במידה הנכונה, הטקסט ברור, והפונקציות - כמו שינוי גודל הפונט, דפדוף וכו' - שימושיות ויעילות עד מאוד. המכשיר המסוים שראיתי תומך בפורמטים החינמיים המקובלים לאי-ספרים, כולל epub. יותר מזה, כאמור, אני לא יודע עליו, ואני מתאר לעצמי שכתבי הטכנולוגיה כבר יסקרו אותו בזמן ובמקום המתאימים.

העובדה שהמכשירים האלה יגיעו מתישהו לארץ ויתמכו בעברית היא משמחת בפני עצמה, אבל מה שיותר חשוב הוא שטכנולוגיית מכשירי הקריאה - לא משנה מאיזו עדה - באמת הגיעה, פחות או יותר, לשלב הבגרות. זה עובד, זה מוצלח, ואפילו אוהב ספרי נייר כמוני מצא את עצמו מגפף בהתלהבות את המכשיר הקטן, עושה למסך קולות טיפשיים מהסוג שעושים לתינוקות (טוב, רק בלב, לא בקול רם), ובעיקר מבין שהסיכוי של האי-ספרים להצליח הוא ממשי, וכבר לא רק הזיה של חובבי גאדג'טים.

כל זה גרם לי להסתכל אחרת לגמרי על מתחם שבוע הספר. המכשיר הוצג בדוכן בודד, באחד האזורים הפנימיים והפחות סואנים. יכול להיות שאפילו לא הייתי שם לב אליו, אלמלא הקרבה שלו לדוכנים של הוצאת בבל. אבל פתאום היחס הזה, בין הדוכן הקטן של מכשיר האי-ספר לבין המוני הדוכנים של הספרים המודפסים, התחיל להיראות זמני בלבד. יש לי תחושה שבעוד שנתיים-שלוש היחס יהיה הפוך לגמרי: רק כמה דוכנים צדדיים של ספרים רגילים, וכל השאר - אי-ספרים.

מה שכמובן מעורר את השאלה המתבקשת, איך בדיוק ייראה שבוע הספר כשבכל בית יהיה מכשיר קריאה? הרי קיומו של היריד בצורה הנוכחית קשור לגמרי לפיזיות של הספרים - לצורך להגיע למקום מסוים כדי לקנות אותם, וללוגיסטיקה של אחסון, הצגה ומכירה של המוני עותקים באתר אחד. על זה מתבסס כל הרעיון של מגע אנושי ישיר בין הוצאה לקוראים, במיקום מרכזי בעיר.

יכול להיות די חבל לאבד את המגע הזה רק בגלל שינוי טכנולוגי, כי אחרי הכל, הצורך בקשר בין-אישי סביב ספרות לא יתבטל גם אז. אם רוצים להיות הכי שמרניים, אפשר בעצם להשאיר את המבנה הנוכחי כמו שהוא - דוכני הוצאות, שבכל אחד מהם עומדים מוכרים ומסבירים על ספרי ההוצאה.

ההבדל הוא שעל הדוכן עצמו לא יהיו ערימות של ספרי נייר, אלא רק הסברים וחומרים מעניינים על הספרים. ואז, למשל, אפשר לסדר שכל קונה ינופף במכשיר הקריאה שלו ליד מחשב הקופה, ויקבל את הקובץ בהעברה אלחוטית. או עם-חוטית. או משהו. מה שבטוח, ההוצאות יידרשו להרבה מחשבה ויצירתיות כדי למנוע משבר בפופולריות של שבוע הספר כאירוע פיזי, כי האי-ספרים כבר מזדחלים, לאט אבל בטוח, אל כיכר העיר.

danext@gmail.com

עצרתי רק לרגע, למיקרו-עדכון: מפלגת הפיראטים השוודית, שעל התמודדותה בבחירות לפרלמנט האירופי סיפרתי כאן בשבוע שעבר, הבטיחה לעצמה לפחות מושב אחד במליאה. 7.1% מהמצביעים בשוודיה נתנו לה את קולם - בערך 200,000 איש. לא רע בשביל מפלגה עם מסר כל-כך ממוקד. האם זו תחילתו של עידן חדש בזכויות היוצרים? רק אם הנציג הבודד של המפלגה יהיה ממש, אבל ממש משכנע, או קולני, או גם וגם. בכל מקרה, יהיה מעניין לעקוב. אתרי ובלוגי הטכנולוגיה כבר רועשים וגועשים.

danext@gmail.com

מחרתיים, ב-4 ביוני, מתחילות הבחירות לפרלמנט האירופי, שיסתיימו ב-7 בחודש. וזה לא היה מעניין אותנו כהוא-זה, אלמלא אחד הגופים היותר מוזרים שמתמודדים על מקום בפרלמנט: מפלגת הפיראטים השוודית. כן, זו מפלגה אמיתית, ועל המצע שלה אפשר לקרוא כאן.

למפלגה יש שלושה יעדים מרכזיים, שאותם היא שואפת להגשים בקנה מידה כלל-אירופי:

1. רפורמה מוחלטת בחוקי זכויות היוצרים, שתתיר העתקה ושימוש חופשיים ביצירות אמנות למטרות לא-מסחריות; תגביל לחמש שנים בלבד את המונופול של בעל זכויות על ניצול היצירה לרווח כלכלי; ותאסור לחלוטין על שימוש בטכנולוגיות הגנה מפני העתקה (DRM). או כמו שהפיראטים ניסחו את זה: "אף אחד לא צריך להרוויח כסף 70 שנה אחרי שהוא מת".

2. ביטול מוסד הפטנטים והחלפתו בשיטה אחרת. המוטיבציה היא בעיקר הומניטרית - "פטנטים על תרופות הורגים אנשים במדינות העולם השלישי מדי יום" - אבל ההצעה כוללת את כל סוגי הפטנטים, כולל אלה שקשורים לתחום המחשוב.

3. הגנה על הזכות לפרטיות, וביטול של פרקטיקות ביטחון ומעקב שונות שנכנסו לתוקף בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר.

אני לא יודע לגבי שני הסעיפים האחרונים, אבל בכל עניין זכויות היוצרים, אלה רעיונות מצוינים בעיניי. זה מה שחשב גם הסופר השוודי הבכיר והפורה לארס גוסטפסון, שפרסם בעיתון Expressen מאמר תחת הכותרת "למה אני מצביע למפלגת הפיראטים". תרגום אחד של המאמר (לאנגלית) אפשר לקרוא כאן, והנה, מהקורא אביתר, קישור לתרגום אחר (במסמך וורד). ורק כדי לוודא שלא עבדו עלינו, ובאמת יש עיתון כזה, סופר כזה ומפלגה כזו, הנה המקור.

כדאי להתוודע אל המאמר השלם, אבל אם צריך לסכם את המסר של גוסטפסון, המשפט הבא עושה את זה לא רע: "האינטרס הבסיסי של אמנים וסופרים, בתנאי שהם רציניים במעשיהם מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית, חייב להיות זה: להיחשף, להשמיע קול בקרב הדור שלהם. איך המטרה הזו מושגת, כלומר, איך להגיע לקוראים - זה, מהפרספקטיבה הזו, בעל חשיבות משנית".

כמובן, יהיה צורך בהרבה יותר מאשר תמיכה של סופר חשוב כדי להכניס את מפלגת הפיראטים לפרלמנט האירופי, ובכל זאת, מעודד לראות שדמות בולטת כזו יוצאת בגלוי נגד מערכת זכויות היוצרים, שבצורתה הנוכחית כבר איבדה מזמן כל קשר למציאות. למפלגה יש שאיפות גדולות - לייצא את תפיסותיה הרפורמיסטיות לכל העולם - אבל בינתיים, מעבר לים העסקים כרגיל: המו"לים הכניסו לשימוש מערכת חדשה שעוזרת להם לפעול נגד אתרי שיתוף של תכנים ספרותיים שמוגנים בזכויות יוצרים.

נכון שלישראלים אין זכות הצבעה בבחירות האירופיות, אבל אם תשאלו אותי, יש משהו (והרבה ממנו) בדבריהם של הפיראטים הפרלמנטריים האלה. בעיניי, זכות היוצרים היחידה שחייבת להישמר היא הזכות של היוצר להיות מזוהה עם היצירה שלו. במילים אחרות: קרדיט. כי בסופו של דבר, עבירת-תרבות אמיתית יש רק אחת: לקחת יצירה של מישהו ולשים עליה שם של מישהו אחר.

כשחושבים על זה לרגע, הכל נגזר מהזכות האחת של הקרדיט. גם אם היו מתירים את כל שאר השימושים ומגינים ברצינות רק על הזכות הזו, זה כבר היה מספיק כדי להפוך את השימוש לבלתי-מסחרי. אחרי הכל, איזה איש עסקים ירצה להפיץ משהו תחת שמו של מישהו אחר, ולתחזק את מעמדו בציבור בלי לקבל ממנו תשלום על זה?

אולי, עם קצת רפורמות חשובות, המעתיקים לצורך רווח פשוט יאבדו את המוטיבציה, בעוד שהמעתיקים מסיבות תרבותיות יפסיקו להרגיש כמו פושעים. האבסורד כיום הוא כזה שאי-אפשר אפילו לצטט שיר בתוך יצירה ספרותית אחרת, גם עם קרדיט מלא, בלי לקבל את אישור בעלי הזכויות. סופר שמאמין משום-מה שאינטרטקסטואליות היא חלק מהחירות היצירתית של כל אדם, יגלה שבפועל זה מונח שאין לו פרקטיקה, רק תיאוריה אקדמית.

השיטה הנוכחית גורמת לכך שגם אם, באופן אישי, היוצר שמח מאוד שהעתיקו ממנו בצורה כזאת בלי לשאול אותו (ואני הייתי בהחלט שמח על זה), הוא מיד ירגיש כאילו שדדו אותו וירים טלפון לעורך הדין שלו. ההצעות של מפלגת הפיראטים, אם ישפיעו על החקיקה, רק יאפשרו לכולנו להירגע ולהודות סוף-סוף שגם בלי זכויות היוצרים, הכל בעצם בסדר גמור.

ועוד שלושה דברים:

1. הופיע הגיליון השלישי של כתב העת בינתיים, שאותו מוציאים לאור סטודנטים מהחוג לספרות באוניברסיטה העברית. יש בו בעיקר שירים, וביניהם גם פרוזה וסוגי טקסטים אחרים ומעניינים. כדאי לשים עליו את הידיים, הוא מצוין. ביום חמישי ה-11.6, בשעה 19:00, ייערך לו ערב השקה בתמול שלשום בירושלים. עוד פרטים אפשר לברר במייל - beintaim@gmail.com.

2. באותו יום יתקיים בספריית בית אריאלה בתל אביב כנס בדיון 2009, שעוסק בספרות ספקולטיבית. כל הפרטים - באתר הכנס.

3. בבלוג של עמיחי שלו (עורך ערוץ הספרות של ynet) עלה אתמול סרטון קורע, שבו הוא נושא מונולוג נרגש על כל מה שמעצבן בשבוע הספר - זה שמתחיל עכשיו, ובכלל. הסרט מתפקד על תקן טריילר שיצר שלו לרגל ההוצאה המחודשת של הספר שלו, ימי הפופ, ואתם יכולים להחליט אם לראות אותו כפסיכולוגיה הפוכה או ישרה. לא משנה מאיזה כיוון תסתכלו עליו, הוא מזכיר את החמישייה הקאמרית ברגעיה הטובים.

danext@gmail.com